בית משפט השלום בהרצליה קיבל (א') תביעה שהגישו שכניו לקוטג' ברמת השרון של רופא השיניים ד"ר רון אמיד. השופט צבי דותן הורה לאמיד להרוס חלק גדר שבנה בתוך המגרש של השכנים, ברכה ואורי נדיר ולדאוג לבניית תמיכה לגג החניה שלהם, על חשבונו.
לבני הזוג נדיר ולד"ר אמיד, בעלות שווה ומשותפת על החלקה ברמת השרון והם מתגוררים עליה בבתים שביניהם מקום לחניית כלי רכב. הקוטג'ים חוברו להם יחדיו באמצעות גג החנייה העשוי בטון. בעת בניית הבתים ב-1982 לא היתה בין הבתים גדר הפרדה ואולם בשנת 1985 בנה הזוג נדיר בהסכמה עם שכנם הקודם על חלק מקו הגבול גדר הפרדה שבהמשכה הוצבו שלושה עמודי ברזל שסימנו את המשך קו הגבול במשך 25 שנים. ד"ר אמיד קנה את המגרש בשנת 2007 על בסיס תשריט התואם את השטח הרשום בטאבו ובנה גדר המשכית, על יסוד גדר ההפרדה ההיסטורית.
באוגוסט 2007 פנה הזוג נדיר לבית המשפט באמצעות עו"ד יצחק קירה בטענה כי בניית הגדר נעשתה על חשבון שטח השייך להם ובבקשה כי יחייב את אמיד להרוס אותה. התובעים הוסיפו וטענו כי הגדר מסתירה מהם את האוויר ואת השמש ופוגעת באפשרות שלהם לחנות בנוחות בחנייתם, שכן היא הפכה את שטח החנייה להיות "צר, מוגבל ולא פונקציונאלי".
אמיד אישר כי הגדר אותה בנה חילקה את החלקה המשותפת למגרשים בלתי שווים בגודלם, אך טען כי לא היה בכך כל פסול משום שהיא נבנתה בהתאם לסימון הגבול ההיסטורי בין המגרשים כפי שהופיע בתרשים המגרש ברשם המקרקעין. בנוסף, טען אמיד כי בעת קניית הבית ניצבה גדר בין שני הקוטג'ים, ועל סמך גדר זו הוא בנה את ביתו.
בית המשפט קבע בפסק הדין כי מיקום קו ההפרדה לפני 25 שנים נעשה בטעות ולכן הגדר ההיסטורית תישאר במקומה ואילו הגדר ההמשכית שבנה ד"ר אמיד תיהרס.
"אמיד חוזר שוב ושוב על כך שהוא הסתמך בבניית הגדר על התרשים ועל גדר ההפרדה ההיסטורית, אך שוכח כי המסמך בה"א הידיעה הקובע את זכויותיו הוא שטר החכירה שעליו היה חתום ובשטר החכירה נקבע כי זכותו של אמיד מתייחסת למחצית החלקה בלבד", כתב השופט. (ת"א 5417-08).