"ב-1.1.93 פתחתי משרד עצמאי קטן. בהתחלה עסקתי במשפט אזרחי כללי, עם דגש על נדל"ן. בשנת 1994 קניתי מחשב כדי להריץ תוכנות במשרד, ופתאום הפלא הזה שהתרחש על המסך עניין אותי ושינה את תחום התמחותי. לא הסתפקתי בלהצביע על המסך ולעשות דאבל-קליק, אלא עניין אותי מה קורה מאחורי הקלעים".
כך מספר בראיון ל"גלובס" עו"ד חיים רביה, שייסד ב-1993 את משרד עוה"ד רביה, הראשון בישראל שהתמחה בהיבטים משפטיים של אינטרנט ומערכות מידע. ב-2007 התמזג המשרד עם פרל-כהן-צדק-לצר, וכיום משמש כראש קבוצת האינטרנט, ה-IT וזכויות היוצרים במשרד הממוזג. ב-1996 הקים רביה את אתר האינטרנט המשפטי הראשון בישראל (law.co.il). בנוסף הוא כיהן כחבר המועצה להגנת הפרטיות (עד 2006) וכחבר ועדה (בראשות יהושע שופמן) שהמליצה על רוויזיה בחוק הגנת הפרטיות.
האתר המשפטי הראשון
"עוד לא היה אינטרנט בישראל, אז לאט-לאט התחלתי להתחבר למאגרי מידע באמצעות מודם, וב-1995 הייתי אחד מהמנויים הראשונים של נטוויז'ן, שהיתה ספק האינטרנט המסחרי הראשון בישראל", מספר רביה. "אז התברר לי שלהקים אתר אינטרנט זה פשוט. בשבילי זה היה קסם, כי אני בן אדם עם נטייה הומניסטית מובהקת. אז הקמתי את האתר המשפטי הראשון בישראל, ומאז ועד היום הוא קיים על הרשת.
"רכישת המחשב הובילה אותי להתמקצע בתחום המחשבים והאינטרנט. נחשפתי לצדדים המשפטיים, זה היה מגרה מבחינה אינטלקטואלית, שדה שלא חרשו בו שדורש מחשבה יצירתית ויישום של כללים ישנים על עולם חדש. מסוף 1998, כמעט כל התיקים שאני מקבל הם בתחומי אינטרנט, מחשבים, טכנולוגיות מידע והעולמות שקרובים אליהם".
האנונימיות ברשת
לטענת רביה, "החירות הלא נתפסת ברשת ולצידה הניסיונות החוזרים ונשנים של השלטון לרסן את החירות הזאת, יוצרים לעיתים קרובות תגובה מבוהלת הרבה מעבר למה שנכון בממשל, ואיום אמיתי ולא מידתי על האנונימיות ברשת".
לדבריו, "יש למשל מקומות שבהם טוקבקים פוגעים חמורות בשם הטוב של אדם ובחוסנו הנפשי. כשיום אחד פרסמתי ב'גלובס' מאמר בזכותו של עו"ד דורי קלגסבלד למשפט הוגן, קיבלתי כמה מאות טוקבקים מצמררים, שבשיאם איחלו לי שהוא ידרוס את רעייתי וילדיי. כמויות הרוע שנשפכות מאחורי מסך האנונימיות הן לעיתים בלתי נסבלות. זה מניע את הממשלה לנסות לרסן את הדברים, תוך פגיעה באנונימיות ובחירות הווירטואלית.
"בפני הכנסת מונחות שורה של הצעות חוק, שחלקן פופוליסטיות וחלקן הזויות, החל מלהגביל טוקבקיסטים, עבור בלסנן תכנים. אלה הצעות מאוד מסוכנות. אני חושש שהאנשים האלה נחושים להוציא אותן לפועל. העובדה שאין מנגנון ברור לחשיפה של פרטי גולשים, מנגנון ברור ומאוזן, היא איום אסטרטגי על האנונימיות באינטרנט, מפני שזה עלול לגרום לתגובת יתר שבה המחוקק או בתי המשפט לא יהיו טולרנטיים לביטוי אנונימי. לצערנו, באינטרנט הישראלי, באתרים הגדולים, מתרחש לעיתים קרובות שיח שהוא בוטה וגס ואלים ומשקף את החוליים שלנו כחברה".
הפגיעה בפרטיות
"הצעתי לאחרונה בצער, ולא רק בציניות, לבטל את חוק הגנת הפרטיות", מספר רביה. "המדינה היא האויב הגדול של הזכות לפרטיות. היא רומסת את הזכות לפרטיות בלי הנד עפעף. אין דבר בחיים שלנו שלא נמצא בידי המדינה. החל מנתוני הציונים שלנו כתלמידים, עבור בנתוני ההכנסות, כלה בנתוני הבריאות שלנו, ואם אנחנו באיזושהי קבוצת סיכון - אז מן הסתם יש שם גם מידע על הדעות הפוליטיות שלנו, על המעשים שלנו, וכיוצא בזה. המדינה אוספת הכי הרבה מידע עלינו. והיא עושה בחקיקה כמעט את כל מה שהיא רוצה".
המאגר הביומטרי
"יש הרבה ערפל סביב המאגר הביוטמטרי", אומר רביה, "אבל בעיקר מדאיג אותי צילום הפנים הביומטרי. למה? כדי לעבור זיהוי בטביעת פנים ביומטרית, די בזה שתהיה מצלמה שנמצאת במקום כלשהו, שאינך מודע לה, והיא מקושרת למאגר המידע, ומכאן ואילך ידעו איפה אתה מסתובב בכל זמן נתון.
"כשמצרפים את היצירה של מאגר ביומטרי לזה שיותר ויותר רשויות מקומיות בישראל רוצות לרשת את הרחובות במצלמות טלוויזיה במעגל סגור, בנימוק שזה יגביר את ביטחון התושבים, נימוק שנוי במחלוקת לכשעצמו - זה מאוד מדאיג. יש לזה פוטנציאל חמור לפגיעה בפרטיות של כולנו.
"יש מי שאומר שהמידע יהיה ברשות המשטרה, וזה לא צריך להדאיג אותנו. הכול טוב ויפה, אבל זה לא צריך להיות כך. הפרטיות זו הזכות להיעזב לנפשך. כדי לפגוע בה צריכה להיות סיבה מאוד טובה. אני לא רוצה שהנתונים שלי יהיו בידי המשטרה, ואין לי שום דבר להסתיר. למה? ככה. אני לא צריך לתת נימוק. זו המהות של הזכות שלי לפרטיות".
* הראיון המלא עם עו"ד חיים רביה - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".