"בפגישה הראשונה שלי עם היועמ"ש הקודם ועם פרקליט המדינה אמרתי שאני מבקש לא לעדכן אותי בנושא של חקירות פליליות, על מנת להסיר לזות שפתיים ששר המשפטים מתערב בחקירות פליליות. גזרתי על עצמי גזירה שיכול להיות שאין הציבור יכול לעמוד בה, אבל אני יכול לעמוד בה" - כך אמר היום (ו') שר משפטים, פרופ' יעקב נאמן, כשנשאל האם הוא מקבל עדכונים שוטפים מהיועץ המשפטי לממשלה ומפרקליט המדינה על פרשת הולילנד והפרשויות הפליליות הנוספות הנחקרות כיום.
נאמן דיבר הבוקר בפאנל בהשתתפות שרי המשפטים לדורותיהם, במסגרת כנס ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין שנערך בסוף השבוע האחרון באילת.
נאמן הבהיר כיצד מתבצעת העבודה בין הגופים המשפטיים החשובים במדינה בפועל. "יש לי כל שבוע פגישת עבודה עם היועמ"ש ועם פרקליט המדינה. כל אחד מאיתנו מכין רשימת עבודה, ואנחנו דנים בנושאים ברשימה. הדבר היחיד שאנחנו לא דנים בו זה בתיק ספציפי של נאשם, גם אם הוא לא איש ציבור. תפקיד השר הוא להנחות ולייעץ. השר הוא שמכריע בענייני ייעוץ וחקיקה, ולא פעם קורה שאני מכריע בענייני חקיקה בניגוד לדעות של היועצים".
עם זאת, השר הבהיר כי המנדט שהוא נותן לבעלי התפקידים שלצידו לא מונע ממנו להמשיך לקדם את תוכניתו לפיצול סמכויות היועמ"ש: "ברור שאי-אפשר להמשיך במצב הקיים היום שאדם אחד ממלא את כל התפקידים, בייחוד לאור מה שקורה היום. הצעתי היא שהתביעה הכללית לא תהיה כפופה לממשלה. מי שאחראי להגיש כתבי אישום נגד הממשלה, לא יהיה כפוף לה".
נאמן הוסיף כי אמר את הדברים באופן מפורש טרם כניסתו לתפקיד של היועץ המשפטי החדש לממשלה, יהודה וינשטיין. "הבהרתי פומבית כי התוכנית לחלוקת הסמכויות תבוצע לאחר כניסתו של יועמ"ש חדש לממשלה. לא רציתי לעשות זאת בתקופה של יועמ"ש שישב והתנגד, ואני גם מבין את ההתנגדות. אבל יש שתי בעיות: ראשית, היקף המשרה היום הוא לא מה שהיה בשנות ה-70 עד ה-90. משרד היועמ"ש זה משרד עורכי הדין הגדול בארץ, וצריך מישהו שינהיג אותו. ודבר שני, היקף התביעה הפלילית אינו דומה למה שהיה לנו לפני 20 ו-30 שנה".
ממשיך לקדם את תוכנית פיצול סמכויות היועמ"ש
כזכור, עם כניסתו לתפקיד השר קידם נאמן במרץ את התוכנית לפיצול סמכויות היועמ"ש, אולם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ערב מינוי היועץ החדש, דחה את ההחלטה. הבוקר הבהיר נאמן, כי הוא ממשיך לקדם את התכנית.
הפאנל בהנחיית כתב "גלובס" יובל יועז - בו השתתפו גם פרופ' דניאל פרידמן, חיים רמון, ד"ר יוסי ביילין ופרופ' דוד ליבאי - היה הפאנל הסוער ביותר בכנס הוועד המחוזי. היתה זו הפעם הראשונה שבה כונסו 5 שרי משפטים בפאנל אחד, והתוצאות ניכרו.
על פיצול סמכויות היועמ"ש אמר השר לשעבר רמון: "כששאלו את היועמ"ש מני מזוז למה אסור לפצל, אז הוא אמר כי אז לא יהיה מספיק כוח ליועמ"ש לכפות את עצותיו בנושאים המשפטיים על השרים. הוא למעשה אמר שאם השרים לא יידעו שבשלב מסוים יש לו כוח להכריע אם הם יעמדו לדין או לא - אז הם לא 'ישימו' עליו. זו המשמעות. זה הגיוני?".
לדברי רמון, ריכוז הכוח בידי אדם אחד אינו דמוקרטי. "כדי להבהיר עד כמה זה לא דמורקרטי, יש לי דוגמה: הביטוי של מזוז כלפי דניאל פרידמן, כשהוא אמר שהוא 'שר לעומתי'. הוא בעצם אמר: 'יש מערכת, והשר צריך לשרת את מה שהיא חושבת'. השר נבחר, זו השקפת עולמו, הכוח שיש לו זה לשנות חוקים, אבל המערכת אומרת לו 'אתה לא תשנה'. עצם הביטוי של 'שר לעומתי' מגלם את כל התפיסה שהמערכת היא זו שקובעת, ומי שלעומתה הוא יתכופף, ואם לא יתכופף - הוא יכופף".
עיקר המחלוקת בין שר המשפטים לשעבר והשר הנוכחי סבבה סביב כוחם של בית המשפט העליון והיועמ"ש. פרופ' דניאל פרידמן תקף את מערכת היחסים הבעייתית הקיימת, לטעמו, בין בית המשפט העליון ליועמ"ש, ואמר "יש בארץ ריכוז כוח בשני מוקדים שחורג ממה שמקובל באיזשהו מקום בעולם. גם בבית המשפט העליון וגם ביועמ"ש ובסימביוזה ביניהם. זה הופך להיות תלוי אדם אחד, וזה לא מצב בריא".
לדבריו, "אותה סימביוזה, אותו קשר בין הפרקליטות, היועמ"ש ובית המשפט העליון שחילחל אצלנו, גרם לכך שבתי המשפט - שצריכים להיות גורם מאזן בין הסניגוריה לבין התביעה - נוטים יותר לכיוון התביעתי. זה בא לידי ביטוי בשורה של נושאים, כמו בעבירת הפרת האמונים שהורחבה מעבר לכל גבול. יש כאן הפרה של עיקרון החוקיות ובמקרים מסוימים גם ענישה רטרואקטיבית. אותה הרחבה נעשתה בנוגע למינויים פוליטיים. מינויים פוליטיים היו כאן גם בעבר, רק שפעם זו לא היתה עבירה. עכשיו זה פלילי".
בנוגע לסמכויות בית המשפט העליון לביטול חוקים אמר רמון כי "מתנהל קרב שבו הציבור שבוחר את נבחריו הפסיד לכל אורך הדרך, ובו חלק גדול מהנושאים - שלום ומלחמה ונושאים כלכליים כבדי-ערך - מוכרעים על-ידי אנשים שמעולם לא נבחרו, שופטי בית המשפט העליון, ויש להם סמכות ולא אחריות, כשלנבחרים יש אחריות ללא סמכות".
לעומת רמון ופרידמן, ליבאי וביילין ייצגו את הצד השני של המתרס. לדברי ליבאי, "לחיות עם חוקה זה אומר שיש משהו שמגביל גם את המחוקק, כדי שלא תהיה שחיתות, ומי שקובע את תוקף החוקה במדינה זהו בית המשפט העליון. זה חלק מהמשטר הדמוקרטי".