לא יהיה מוגזם לומר כי הקמפיין הציבורי למען שחרור החייל החטוף גלעד שליט הוא אחד הקמפיינים הציבוריים הטובים והמקצועיים ביותר שנעשו אי-פעם בארץ. עם עובדות אי-אפשר להתווכח - גלעד שליט הוא קונצנזוס בקרב הציבור. רוב מוחלט בקרב אזרחי ישראל חשים כלפיו אמפטיה בעוצמות הגבוהות ביותר ורוצים מאוד בשחרורו - גם במחיר המוגדר בפי גורמים מסוימים "כבד מאוד" - שיחרור מאות אסירים פלסטינים.
אני סבור כי הקמפיין המוצלח הגיע לשיאו, והנה, בשורה התחתונה, היעד הסופי לא הושג -גלעד שליט עדיין לא שוחרר משביו.
טנק בודד בדרך לירושלים
המציאות הנוכחית מציבה קונפליקט לא פשוט בקרב מנהלי הקמפיין ומשפחת שליט - מצד אחד אסור שגלעד יירד מסדר היום הציבורי, אך מצד שני המשך פעולות יזומות במסגרת הקמפיין ללא תוצאות, עלול לשחוק את האפקטיביות והתהודה של אותן הפעולות.
לראייה, יוזמת מנהלי הקמפיין בשבוע שעבר, לבנות טנק מקרטון שעליו מתנוססת תמונתו של גלעד שליט ולהניעו לכיוון בית ראש הממשלה, זכתה לעניין ציבורי דל ולאזכורים מעטים בערוצי התקשורת הישראלית. ספק אם פעולה זו תרמה משהו למאבק לשחרורו.
אני סבור כי קמפיין גלעד שליט מחייב חשיבה מחודשת, בייחוד ברמה האסטרטגית. המשך פעולות יזומות בקרב הציבור הישראלי, כשהנושא נמצא למעשה בקיפאון, עלול לשחוק באופן ניכר את האפקטיביות של הקמפיין, וגרוע מכך, כאשר המשא-ומתן יבשיל ויידרשו פעולות יזומות כדי לקדם את העסקה, האפקטיביות של הפעילות התקשורתית תהיה נמוכה.
אני מציע לנקוט באסטרטגיה שונה: לצמצם את הקמפיין הישראלי ולהפנות משאבים לזירה אחרת, זירה תקשורתית וציבורית שלא נוצלה עדיין. אני מתכוון להפעלת לחץ על הציבור הפלסטיני, ובעיקר על משפחות האסירים - לחץ שיופנה בסופו של דבר כלפי מקבלי ההחלטות לשחרור שליט בחמאס.
כדאי לזכור בעניין זה שני דברים חשובים: ראשית, שהצעת הצד הישראלי לשחרר מאות אסירים פלסטינים שחלקם מוגדר כמי שיש להם "דם על הידיים", תמורת חייל ישראלי אחד, נחשבת להצעה נדירה ונדיבה מאוד. שנית, שפוליטיקאים חושבים במונחים אלקטוראליים, ולכן אם מקבלי ההחלטות בחמאס יבינו כי אי-ביצוע העסקה יפגע בפופולריות שלהם בקרב ציבור הבוחרים שלהם - יהיה להם אינטרס מובהק לבצע אותה.
בנו של הנייה בין האסירים המשוחררים
למקבלי ההחלטות בצד הישראלי קל במציאות שבה ישראל מוכנה לשלם מחיר "כבד ביותר" ואילו הצד השני מתחפר בעמדה המאפשרת להאשימו באי-ביצוע העסקה.
למקבלי ההחלטות בחמאס קשה להשיב לציבור הפלסטיני, ובעיקר לנציגי משפחות האסירים, מדוע מעכבים ביצוע עסקה כה משתלמת לשחרור אנשיהם לחופשי.
כדי להפעיל את הלחץ הציבורי יש לנקוט בטקטיקה נטולת כפפות ולהיצמד בעיקר למהלכים הבאים:
- הצגה של הנהגת החמאס כחסרת לב וחמלה כלפי הציבור הפלסטיני, משפחות האסירים ובעיקר כלפי אותם לוחמים פלסטינים שהקריבו את עצמם למען המאבק בישראל.
- להתמקד ב-2-3 מנהיגים בחמאס (למשל, מחמוד הנייה וחאלד משעל לדוגמה) ולתקוף אותם באופן האישי ביותר. לדוגמה, לטעון שאילו בניהם היו בין האסירים המועמדים לשחרור - הם לבטח היו מבצעים את העסקה מזמן.
- להמחיש לציבור הפלסטיני את תנאי העסקה המגובשת שישראל מוכנה לה, ושהנהגתם מסרבת לה, על-ידי הצגה של שמות ומספרים.
- לעורר תסיסה בקרב האסירים המתוכננים להשתחרר בעסקה נגד הנהגת החמאס, תחת המסר: "ההנהגה שלכם מפקירה אתכם".
- גיוס אנשי דת מוסלמים מובילים שיטענו כי מבחינה דתית, תנאי העסקה מחייבת את החמאס לקיים אותה תמורת שחרור האסירים הפלסטינים.
אני מודע לכך שאני מציע מהלך מורכב כלפי גורם שקשה לי לצפות את צעדיו ולהבין את שיקוליו. עם זאת, אני מאמין כי ברגע שדעת הקהל הפלסטינית תהיה שלילית כלפי החמאס בעניין זה, ושהארגון יחשוש מפגיעה אלקטורלית - אנשיו ירצו לפעול למען מימוש העסקה כדי למנוע זאת.
* הכותב הוא יועץ שיווקי.