עכשיו שוו בנפשכם לרגע שהיה לנו כאן בית-סוהר פרטי. הוא הרי כבר עומד מוכן, אפילו צוות מיומן הוכשר, אולם בג"ץ הכריע בנובמבר האחרון כי מדובר ב"פגיעה לא מידתית בזכויות אדם".
בית סוהר פרטי, של לב לבייב (אפריקה ישראל) ואברהם קוזניצקי (מנרב), שזכו בנובמבר 2005 - כשבממשלה יושבים שרים כמו אהוד אולמרט (תמ"ת) ואברהם הירשזון (תקשורת) - בזיכיון להפעלת בית-הסוהר הפרטי למשך 25 שנה.
אנחנו לא טוענים חלילה שלבייב או קוזניצקי היו נוהגים איפה ואיפה באסירים. לאמיתו של דבר, לא היתה אמורה להיות להם שליטה על התפעול היומיומי. אבל צדק, כידוע, צריך להיראות לא פחות מלהיעשות.
וכשמצעד העצורים כולל אנשים כמו מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, ראש עיריית ירושלים לשעבר ועוד אנשים שמידם אכלו יזמים כמו לבייב וקוזניצקי, מותר לתהות בקול מה לעזאזל חשבנו כשהכנסת תיקנה במארס 2004 את פקודת בתי-הסוהר ואפשרה להקים בית-כלא פרטי.
טיעון פופוליסטי? אולי כדאי להיזכר שאחד העצורים בפרשת הולילנד הוא אלי שמחיוף, "בכיר בעיריית ירושלים" שישב בלא מעט ישיבות ועדת התכנון והבנייה. מיולי 2006 ועד יולי 2009 שימש אותו שמחיוף דירקטור בדניה סיבוס, זרוע הביצוע של אפריקה ישראל, זו שבאותן שנים בדיוק עמלה על הקמת בית-הסוהר.