הן דווחו על הרעה בעסקים, המשקיעים זרקו את האג"ח שלהן בהפסד, אבל הן ביצעו רכישה חוזרת במחירי שפל של האג"ח ורשמו רווחי הון. חברות רבות בבורסה, ובמיוחד כאלו החשופות למגזר הנדל"ן ניצלו את הפאניקה ששררה בשווקים מסוף 2007 ועד למארס 2009. וכעת הן גורפות קופון שמן.
בזמן שהמשקיעים ברחו החברות ביצעו רכישה חוזרת של האג"ח שהנפיקו במחירי ריצפה בתקופת המשבר, ובחודשים האחרונים הן מוכרות אותן חזרה לשוק. הרווח לחברות כפול: פעם ראשונה כשהן רכשו בחזרה את החוב במחיר נמוך יותר ופעם שנייה כשהן מוכרות בחזרה לשוק לאחר שהתשואות של האג"ח ירדו.
כלכלני רמקו בית השקעות, התייחסו לתופעה: "הפצת איגרות חוב מגדילה את החוב של החברה ובהתאם לכך, אנו רואים בהפצת איגרות חוב שנרכשו על ידי חברות בנות כהנפקה לכל דבר ועניין. ההבדל המהותי בין הפצה של איגרות חוב להנפקה של סדרה חדשה הוא שהנפקת סדרה חדשה בד"כ מטיבה את מצבם של בעלי איגרות החוב הוותיקות יותר. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלעיתים המימון לפירעון איגרות החוב הוותיקות מגיע מהגיוס של איגרות החוב החדשות".
דוגמאות בולטות לכך היו בחברות קרדן NV שהפיצה מתחילת השנה אג"ח שלה בהיקף מצטבר של כ-150 מיליון שקל, מבני תעשיה שמכרה אג"ח של עצמה בהיקף מצטבר של כ-95 מיליון שקל וישרס שהסתפקה במכירה של כ-22 מיליון שקל. חברות נוספות הן: אמפל, טאו, איזי אנרגיה וגם חברות קטנות כמו אדרי אל, אלוני מיתר ועוד.
רמקו בית השקעות: "כשם שרכישות איגרות החוב במהלך שנת 2008 על ידי החברות הציבוריות לא סימנה בהכרח את התחתית ולעיתים קרובות איגרות החוב אף המשיכו לרדת חרף הרכישות המאסיביות שבוצעו, כך אנו סבורים שהפצת איגרות החוב לא מאותתת בהכרח על שינוי מגמה בשוק איגרות החוב. ניתן לראות בהפצה של איגרות החוב עדות לכך ששוק האג"ח הקונצרני נמצא קרוב לנקודת שיווי משקל. נקודה שבה התשואות אטרקטיביות מספיק להשקעה וגם נמוכות מספיק כדי לאפשר לחברות לגייס בהן".