"אזרחי המדינה וממשלת ישראל צריכים לפקוח את עיניהם. חייבת לבוא התפכחות ואולי אף התמרדות בקרב הרוב, הרוב האזרחי הדומם - שתשיב לדמוקרטיה הישראלית את זכותה ויכולתה להתערב ולקבוע באותן סוגיות שהן בנפשה - כמו סוגיית החינוך".
כך אמר ראש עיריית ת"א, רון חולדאי, בנאום לוחמני הכנס תל אביב לחינוך מתקדם של סמינר הקיבוצים ועיריית תל אביב-יפו. הדברים נאמרו במושב הנעילה של הכנס, בו השתתפו גם פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל לכימיה כמרצה ראשית; שר החינוך גדעון סער וחגי מירום, יו"ר הוועד המנהל של סמינר הקיבוצים.
לנאום המלא של רון חולדאי - בבלוג האישי שלו
חולדאי אמר עוד בנאומו: "אם יש סכנות שהציבוּריות הישראלית מתעלמת מהן, קוברת את ראשה בחול ומסרבת להכיר בהן, חובה לשוב ולהתריע באוזניה, חובה לחזור ולומר את הדברים שוב ושוב.
"ואמנם הארץ שינתה את פניה, ובשנים האחרונות קרו כאן בתחום החינוך דברים שליליים ומסוכנים - שחובה להילחם בהם, עד שיבואו על תיקונם. בסידרה של חוקים שנחקקו בשיטת הסלמי, איפשר המחוקק הישראלי את כרסום החינוך הממלכתי. היום מדינת ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שבה החינוך הפרטי ממומן על ידי הציבור - בלי שהוא יידרש לקבל על עצמו מינימום של תביעות חינוכיות, החיוניות לעתידה של החברה.
"בחינוך הפרטי אצלנו כל אחד מלמד את מה שהוא רוצה, אפילו אם הוא מסרב ללמד את מה שהמדינה רוצה. פלגים איסלאמיים קיצוניים יכולים לחנך נגד מדינת ישראל - והמדינה תממן את החינוך שלהם. כך גם החרדים מלמדים רק את מה שהם רוצים ואינם מוכנים ללמד את הליבה האזרחית של מקצועות שכל מדינה מודרנית רוצה שתהיה נחלתם של כל אזרחיה, כדי שיידעו מה פירושה של דמוקרטיה ויהיו מסוגלים לקיים את עצמם כבוגרים, ולא ליפול מעמסה על הקופה הציבורית. גם העשירים ובעלי האמצעים מנצלים את החוקים הללו ומקימים מסגרות פרטיות המבדלות אותם מחסרי האמצעים וכל זאת בסיוע של כסף ציבורי על פי חוק".
"בכוחם של לחצים פוליטיים, בשם הרב-תרבותיות וסיסמאות מתקדמות אחרות - מדינת ישראל מממנת ומטפחת ציבורים שלמים של מתבדלים ואם תרצו בורים - שמספרם הולך וגדל בקצב מבהיל המסכן את חוסננו החברתי והכלכלי. אין מנוס אלא לדבר בגלוי על קיומם של שני צדדים בחברה הישראלית: אלה התורמים לביסוסה ולפריחתה - לא רק להגנתה ולבטחונה - והצד של אלה הממומנים באמצעותם. חלקו של המגזר היצרני בחברה הישראלית הולך ומצטמק, בעוד המגזר האחר רק הולך ותופח, בעידודה של המדינה ובמימון ציבורי. לא לאורך זמן יוכל הצד האחד לשאת על גבו את הצד השני".