בשבועות האחרונים ספגה הצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ' - להגביל את שכר הבכירים במשק לסכום מירבי של פי 50 משכרו של העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה - קיתונות של ביקורת. בסוף היא נדחתה, "לעת עתה" לכאורה, לטובת הקמת ועדת שרים לבחינת הנושא.
הזיכרון הציבורי הקצר השכיח מרבים מאיתנו כי ההצעה הזו עלתה כבר לפני כשנתיים וחצי, וגם אז היא סבלה מדחייה חברתית קשה ונעלמה במהירות מחצר המשחקים הציבורית.
חפירה נוספת בארכיון מגלה כי זו לא ההצעה הראשונה שחטפה תגובות צוננות. הצעות חוק להגבלת שכר הבכירים בדרכים שונות ומשונות, מלוות באנרגיות ובהתלהבות של חבר כנסת תורן ולעיתים רבות גם בפופוליזם, צצו לאורך שנים - וגם התפוגגו במהירות מסחררת.
כך למשל, בתחילת 2006, כשהארץ רעשה וגעשה - בפעם המי יודע כמה - בשל חגיגות השכר של בכירי המשק, יזם שר המשפטים דאז, חיים רמון, הצעה להגבלת עלות שכר המנהלים המותרת בניכוי במס. רמון הקפיד לתת את הקרדיט למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז, עו"ד דוידה לחמן-מסר, שעבדה על הרעיון עוד בטרם רמון מונה לשר.
לאחרונה עלתה אותה הצעה שוב, בדמות הצעה חוק פרטית של חבר ועדת הכספים, ח"כ שי חרמש (קדימה) ושל יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין (ליכוד), שהציעו כי חברות עסקיות המבקשות לתגמל את המנהלים הבכירים בשכר שעלותו גבוהה מ-3 מיליון שקל בשנה, יעשו זאת על חשבון רווחיהן, והשכר הגבוה לא ייחשב להוצאה מוכרת לניכוי ממס הכנסה.
משפטנים, כלכלנים, פוליטיקאים ואישים נוספים, נטולי ובעלי אינטרס, חשבו על כל מיני רעיונות - ולא קרה דבר. השנים חולפות, שכר הבכירים בחברות הציבוריות עולה ועולה, ואף הצעה ראויה אחת לא עברה את הקריאה השלישית הנכספת.
אבל אם נביט על חצי הכוס המלאה, ככל שהשוק משתכלל - גם ההצעות לפיתרון ראוי לחגיגות השכר מעוררות הקנאה עוברות ריענון.
"גלובס" בדק עם מומחים לשוק ההון איך אפשר לצאת מהפלונטר, איך מפסיקים את חגיגות השכר - וגילה כי לא חסרות דרכים להשגת המטרה או לביצוע. לתשומת-לב המחוקק.
1. שינוי הנוסחה
"לא צריך להתערב בסכומים שהבכירים מקבלים, אלא בנוסחה שעושה את החישוב כמה מגיע להם על הצלחה ומה מגיע להם על הצלחה", אומרת פרופ' אירית חביב-סגל, מומחית לדיני חברות מאוניברסיטת תל-אביב. לדבריה, "הנוסחה הקיימת היום מעודדת את הניתוח של הרווחים בטווח הקצר, כי בדרך-כלל הבונוסים תלויי הצלחה בשנה האחרונה, מודדים אותם לפי שנה מסוימת.
"בעיה שנייה היא שהנוסחאות הקיימות היום מעודדות נטילת סיכונים מוגזמים על-ידי המנהלים, כי חשוב להם לנפח את הרווחים בטווח הקצר על חשבון הפסדים בטווח הארוך".
לחביב-סגל ברור גם כי "ההתערבות של המחוקק היום בעניין הזה, שמחייבת את הגורמים שמאשרים את הבונוסים להתייחס להוגנות ולסבירות של הבונוס, לא מצליחה להשיג את המטרות שלה".
עם זאת, חביב-סגל מאמינה כי שינוי פשוט יחסית בנוסחה הקיימת יביא לפיתרון הרצוי. "הפיתרון לבעייתיות נעוץ ביצירת תגמול לטווח ארוך. ההסדר המשפטי צריך להתמודד פחות בסכומים ויותר בפריסה של נוסחאות החישוב של הבונוס והאופציות על פני מספר רב של שנים. אם למשל מקצים למנהלים אופציות, אז שהאופציות יהיו ניתנות למימוש בטווח של 5 שנים ומעלה ולא פחות. אם נותנים להם בונוסים, הם צריכים לשקלל רווחים והפסדים על פני מספר שנים ולא על פני השנה האחרונה. מספיק שיהיה ניתן לשקלל את הבונוסים לאורך מספר שנים על-פי הרווחיות המצטברת, ואז אם היו הפסדים באותן שנים - הם גם נכנסים לשקלול".
2. מהפכה קטנה
יש מי שמאמין כי צריך לחולל מהפכה קטנה כדי שהמצב ישתפר. "ראשית, על רקע ריכוזיות השליטה בחברות הציבוריות, יש לחזק את כוחם של בעלי מניות המיעוט. יש להעלות את הרוב הדרוש לאישור עסקאות בעלי שליטה - כולל שכר לבעלי שליטה - משליש לחצי, ולקבוע כי דמי ניהול יהיו לתקופה מוגבלת ויחויבו באישור מתחדש של בעלי מניות המיעוט", אומר פרופ' אסף חמדני, מומחה לחברות ולניירות ערך מהאוניברסיטה העברית .
חמדני מציע כי בעלי מניות המיעוט יידרשו לאשר "מצנחי זהב" ובונוסים חד-פעמיים, לא לפי קריטריונים שנקבעו מראש. "יש לשקול קביעה בחקיקה של מנגנוני clawback, שיבטיחו כי בונוסים ותגמולים משתנים אחרים יינתנו רק על בסיס ביצועים אמיתיים לטווח ארוך".
3. שילוב של רגולציה וכוחות שוק
שמואל האוזר, דיקן הפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו ולשעבר כלכלן ראשי של רשות ניירות ערך, מסכים כי צריך לחשוב לטווח ארוך, אך מחפש את האיזון בין התערבות רגולטורית לכוחות השוק.
"ככלכלן אני נגד התערבות של הרגולטור במקום שכוחות השוק צריכים לעשות את העובדה. אבל הצד השני של המטבע הוא שכוחות השוק לא עושים מספיק טוב את העבודה".
* אז איך מגשרים בין שתי הגישות האלה?
האוזר: "הדרך לגשר היא לקבוע כללי משחק שבתוכם כוחות השוק יעשו את העבודה נכון. שכוחות השוק עצמם יגרמו לכך שהפערים יקטנו, שהמנהלים יהיו זהירים בהשקעות שלהם וייטלו סיכונים מחושבים. שהשכר יהיה פונקציה של הרווחיות, שכשמרוויחים משלמים יותר ולא קובעים תקרה או גבול, וכשמפסידים משלמים למנהלים פחות. היסטורית, בכל פעם שהרגולטור התערב התוצאה לא היתה זו המקווה, והרגולטור לא בהכרח מצליח ליצור את המבנה שאליו הוא שואף, אך יש פיתרון שמשלב בין הדברים".
השילוב של האוזר לא שולל את הרעיון של תקרת שכר מסוימת, כל עוד היא חלקית ומתייחסת לשכר הבסיס בלבד. לדבריו, הפיתרון הראוי חייב להישען על שני עקרונות בסיסיים: "האחד, שיהיה שכר בסיסי שהוא יכול להיות איקס פעמים מהשכר הממוצע; אבל הוא רק השכר שאפשר להגיע עד אליו כשכר בסיס ולא כשכר משתנה".
העיקרון השני מתייחס לשכר המשתנה ולחשיבה לטווח ארוך, שעליה אוהבים לדבר היום. "השכר המשתנה צריך להיות שכר שהוא פונקציה של רווחיות על פני זמן. כשחברה מפסידה במשך שנתיים, אז עד שהמנהלים לא מכסים את ההפסדים ולא מדביקים את קצב הרווחיות - לא מגיעה להם תוספת מעל לשכר הבסיס".
* איך עושים את זה?
"הטכניקה היא לתת אופציות שתאריך פקיעתן הוא ארוך, 3-4 ו-5 שנים, והטריגר למימוש האופציה הוא רווחיות מצטברת על פני איקס שנים. היום יש אופציות שלפיהן אם המניה תעלה מעבר למחיר מסוים - המנהל יכול ליהנות מהכסף, ואז למנהלים יש כל מיני תמריצים לפעול לטווח קצר כדי להעלות רווחיות.
"ברווחיות מצטברת על פני זמן קשה לעשות מניפולציות, ואנחנו נהנים משני העולמות: מצד אחד הרגולטור מתערב בשכר הבסיסי; אך מצד שני הוא אומר שהמנהלים יכולים להגיע לשכר גבוה מאוד, בלי תקרה - בתנאי שהחברה תרוויח לאורך זמן. הרגולטור אומר למעשה את מה שכולנו אומרים - 'אם תרוויחו מגיע לכם'".
4. לפרק את הקשר הגורדי
"הגבלת שכר הבכירים מטפלת רק בקצה הקרחון שבולט מן המים", אומר פרופ' ידידיה שטרן, מומחה לדיני חברות. "אני בעד טיפול בשכר הבכירים ובעד הגבלה שלו, אבל אי-אפשר לטפל רק בהיבט הבולט ולהתעלם משאר ההיבטים של הסוגיה, שיש לה היקף רחב. אין פיקוח על המנהלים, וכשאין פיקוח מי שיש לו כוח משתמש בו לרעה".
לדברי שטרן, הדרך של בכירים לנצל את כוחם אינה רק באמצעות שכר. "הם יכולים גם להכשיר עסקאות עבור בעלי עניין, לנצל הזדמנויות עסקיות של החברה לטובתם האישית. ההגבלה שמציע החוק תמנע דרך אחת, אבל לא את שאר הדרכים".
לטענתו, הבעיה האמיתית היא כישלון הפיקוח. "נכון להיום, הדירקטוריונים, שתפקידם להתוות מדיניות, נכשלים בכך. גם הכלי של האסיפה הכללית של בעלי המניות, שגם אמור לפקח על הדרג הביצועי, נכשל בכך. מנגנוני הפיקוח לא מתפקדים, בעלי המניות אדישים ולא מתפקדים, הקהל הרחב שסוחר בבורסה לא מצליח להוות בקר על תהליכי קבלת ההחלטות בהנהלות. צריך להפוך את הדירקטוריון לגוף מתפקד ונושך. דרושה החייאה של הפיקוח המבני על הבכירים".
* איך משיגים את זה?
"צריך להנגיש את היכולת של בעלי המניות להשתתף בהצבעות. חייבים להפעיל אפשרות להצביע באינטרנט, ולעודד בכך בעלי מניות לגלות מעורבות.
"דבר נוסף והכרחי: יש לכפות רוב מקרב אלה שאינם בעלי עניין. כיום המצב הוא שרוב הדירקטורים ממונים מטעם בעל השליטה, כך שיש להם זהות אינטרסים, אם לא זהות פרסונלית איתו. הדירקטורים מטעם הציבור - הדח"צים - הם מעטים מדי, ורובם תלויים ברמה כלשהי בבעל השליטה. צריך לחזק את המנגנונים לבחירתם של דירקטורים עצמאיים ולשחרר את הדירקטוריון מהכוח של בעלי השליטה".
עו"ד פנחס רובין מציע לצורך כך להרחיב את המנעד של הבכירים, שההחלטות לגביהם דורשות תמיכה של שליש מקרב הדירקטורים שאינם קשורים לבעל השליטה. לדבריו, "זוהי מתכונת מתונה שגם מתאפיינת בשכל ישר. אם עד עתה מנכ"ל ונושאי משרה אחרים לא היו צריכים לעבור את משוכת השליש - אפשר להרחיב את הספקטרום של המודל הזה כך שיכלול גם אותם, וזה שינוי שניתן גם לבלוע".
לסיכום, אומר שטרן, הטיפול בנושא חגיגות השכר צריך לגעת בקשר הגורדי שבין בעל השליטה לבעלי המשרות הבכירות בחברה. לדבריו, "המצב שבישראל ניתן לכהן בכפל תפקידים, יו"ר ומנכ"ל, מחזק את הכוח של בעלי השליטה, בניגוד לכוונה המקורית. הדבר הזה לא נכלל בהצעה המקורית של חוק החברות החדש. זה הושג בפשרה, שבעצם מאפשרת לאדם לפקח על עצמו. בגדול, אין בדיני החברות טיפול מספיק בבעיה המרכזית - חוסר ההפרדה בין הבעלות לניהול, שיוצר ניגוד עניינים שבא על-חשבון בעלי המניות מקרב הציבור".
יחימוביץ': "אני לא מאוהבת בהצעה שלי"
ח"כ שלי יחימוביץ' לא רואה בהערות של המומחים ביקורת נגד הצעתה. "אני לא מאוהבת בהצעה שלי", אומרת יחימוביץ' ל"גלובס". "אין כאן ייהרג ובל יעבור. מי שרוצה להציע חלופות משכנעות, אני בעד. צריך להפריד בין מי ששובר את הראש על אופציות חלופיות לבין מי שרוצה למסמס את הנושא ולהוריד אותו מסדר היום".
יחימוביץ' הוסיפה כי חלק גדול מהרעיונות נבחן בימים אלה. "אני עובדת כבר חודש עם פרופ' שמואל האוזר, דיקן הפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, על עיבוי ההצעה כך שתכלול בונוסים ואופציות".
עוד דבר שהעיבוי אמור לטפל בו, לפי יחימוביץ', הוא הצורך להפריד בין תגמול מנכ"ל על ביצועים - לבין תגמול על הצלחת החברה בשל גורמים שאינם תלויים במנכ"ל, כמו זינוק של הבורסה שמשפיע על המניה או שינוי במחיר של חומרי הגלם.
לדבריה, "צריך לוודא גם כי הבונוסים ניתנים על ביצועים ארוכי-טווח ושהם אינם מעודדים ספקולציות שיניבו לחברה רווחים מהירים".
גם ליחימוביץ' ברור כי העבודה על החוק טרם נשלמה, והיא - בניגוד למבקריה - פתוחה לרעיונות.
הצעת יחימוביץ' - פיתרון בעייתי
הנימוקים של ח"כ שלי יחימוביץ' להצעת החוק להגבלת שכר הבכירים זכו לפופולריות גדולה יותר מאשר החוק עצמו. גם מי שתומך ברעיונות של צמצום פערי השכר בין המשתכרים מיליונים לבין מקבלי שכר המינימום, וגם אלה שמודים כי תגמולי הבכירים עברו מזמן את גבול הטעם הטוב, רואים בעייתיות ברעיון הכבילה של שכר המנכ"ל לשכר העובד הזוטר.
לדברי פרופ'-ד"ר אירית חביב-סגל, "ניסו הרבה מאוד דרכים למגר את התופעה, אך התוצאה הסופית של כל אחת מהדרכים הללו היא ששכר הבכירים הולך ועולה. הסוגיה היא בעייתית, אבל גם הפיתרון שהציעה ח"כ יחימוביץ' בעייתי לא פחות. הבעייתיות של ההצעה נובעת מזה שאי-אפשר לרסן את שכר הבכירים על-ידי קביעת תקרות מספריות או תקרות לפי מכפלות על-פי שכר של עובדים אחרים בחברה. קשה לאכוף הסדר כזה, לא ברור מה ההצדקה שלו, והוא כרוך ביותר מדי התערבות בשוק החופשי".
לדעת פרופ' אסף חמדני, יש בהצעה כשל פנימי. "אם מטרת החקיקה היא הקטנת פערים חברתיים - יש להגביל שכר גם בחברות פרטיות. אם המטרה היא הגנה על המשקיעים מהציבור - הרי שהדיון הציבורי כיום מתעלם מההבחנה בין 3 מצבים: ראשית, תגמול בכירים בחברה ללא בעל שליטה (טבע למשל); שנית, תשלום שכר לבעל השליטה או למקורביו; שלישית, תשלום שכר למנהל מקצועי בחברה עם בעל שליטה".
לדברי חמדני, ההבחנה הזו חשובה כדי להבין אם יש כשל שוק וגם ככלי לזיהוי האמצעים המתאימים להתמודדות עם הבעיה. "לדוגמה, חיזוק הכוח של בעלי המניות לא ישנה דבר כשמדובר בתגמול למנהל מקצועי בחברה עם בעל שליטה, שביכולתו להעביר החלטות באסיפה".
ובכל זאת, המשבר דחף את הרעיון הזה גם למדינות יותר "קפיטליסטיות" מישראל.
חמדני: "הניסיון בשוק האמריקני מלמד כי תקרות שכר מועילות בעיקר לעורכי דין המסייעים לחברות למצוא דרכים יצירתיות לעקיפת המגבלה".
לדברי עו"ד פנחס רובין, הצעת החוק של יחימוביץ' "רק מגדילה את הרווחים של בעל השליטה, כי הכסף יילך לכיסו, אז איפה השכל ברעיון הזה?".