מכל מסעדות הגורמה הטרנדיות, ד"ר קובי ריכטר בחר ב"קבביס" - בר קבבים עממי באזור המוסכים של שכונת פלורנטין בתל אביב - בחירה מפתיעה ממי שידוע כחובב בישול וכמבין גדול ביין. "במול ים אני מארח", הוא מסביר, "וכאן אני נהנה לאכול". משהו מהגישה הזאת, שמשלבת מקוריות מחשבתית עם נאמנות לעצמו, מאפיין את ההתנהלות של מי שהקים ביחד עם אשתו, ד"ר יהודית ריכטר, את מדינול. זה קורה בעסקים, ובשלל תחביביו. הוא מטובי הטייסים בחיל האוויר, גדול הממציאים הישראלים, מבכירי ההייטקיסטים. כשהוא מתעניין ביין, הוא צולל לעומק וזה נגמר בשותפות בכרמים בדורדון בצרפת. כשהוא שוחה, זה נגמר בשורת מדליות. והוא גם מצייר.
פטנטים. חולים רבים חייבים את חייהם לריכטר, שפיתח את הסטנט, קפיץ המיועד להרחבת עורקים, במקביל לביצוע צנתור - המצאה שהביאה להקמת מדינול. לימים תבעה מדינול את חברת בוסטון סיינטיפיק על העתקת הפטנט, ואחרי משפט מתוקשר, ניצחו בני הזוג ריכטר את ענק התרופות האמריקני, מה שהזניק אותם אל צמרת העושר הישראלית, עם הון שמוערך בלמעלה ממיליארד דולר. מאז הוא הפך לממציא סדרתי. מאחוריו שפע של פטנטים בתחומים שונים, מרביתם בתחומים רפואיים, אבל לא רק.
לא מכבר פיתחת פייה מיוחדת לחליל צד. איך אתה מגיע לכל הפיתוחים הללו?
"הכישורים שלי טמונים בחיבורים הרב תחומיים, בעניין המגוון שלי בתחומים רבים. איני מדען מכ"ם הכי טוב, לא מדען אולטרסאונד מצטיין, ואף לא מדען כלי דם ראשון במעלה, אך תודות לשילוב הרב תחומי שיפרתי משמעותית את איכות התמונה שסנסור בקצה קטטר יוצר לפנים כלי הדם. ברגע שהתוודעתי לבעיה, עלה בדעתי שהפרמטרים מאוד דומים לשיפור תמונת המכ"ם שמטוס ריגול לוקח כשהמכ"ם שלו מסתכל על האדמה. מבחינתי, הקטטר היוצר תמונת אולטרסאונד היה כמטוס הטס בכלי הדם".
באילו פיתוחים אתה מעורב עכשיו?
"כיום אני מעורב בארבעה סטרט אפים. שלושה במכשירים רפואיים, והרביעי בתרופה שסיימנו את ניסויה והתוצאות יתבררו בקיץ הקרוב. זה מלהיב, ואם זה יצלח אז מדינול תהיה פרויקט קטנטן יחסית".
ואם לא?
"על המצאת התרופה עובד בני הבכור יורם (בעל דוקטורט מאוניברסיטאות הארוורד ו-MIT, ע"ת), וגם אם ניכשל, זה יהיה כישלון עם סיפוק, כי זו הייתה עבודה מדעית נכונה, תקופה נהדרת וגם מה שפיתחנו בעקבות זה הוא בעל ערך למדע".
ריכטר נעתר ומגלה פרטים על פעילות נוספת, הרחוקה עדיין מיישום, אך הטכנולוגיה שלה מלהיבה: "מדובר בסנסורים זעירים שניתן לשתול בגוף האדם ולקרוא אותם מבחוץ, ולקבל מעקב לאורך שנים על פרמטרים בריאותיים. כמו שברכב יודעים בדיוק מה גובה הדלק, כמות ולחץ השמן או טמפרטורת המנוע, בעוד איקס שנים, כשהטכנולוגיה תבשיל, גם בגוף האדם יהיה לוח של סנסורים עם אקטוארים. כך, כל חוסר יושלם אוטומטית תודות לטכנולוגיה, ויוסיף בריאות ואריכות ימים".
מהן, לדעתך, שלוש ההמצאות הגדולות של האנושות?
"הגלגל ותורת היחסות, שאפשרו לנצל את רווחתו החומרית של המין האנושי ואת תכונות היקום; הפניצילין, שהיווה מהפכה ברפואה ואפשר לנו לחיות מעבר לגיל 45; והפסיכואנליזה - רפואה לנפש, כך שאם כבר חיים מעבר לגיל 45, לפחות ננצל את מותר האדם מן הבהמה".
אקזיט. "אין לי ביקורת על מי שמוכר בהרבה כסף, אך אני לא עשיתי כך ומקווה שרבים יותר יעשו כמוני ולא ימכרו. לדעתי, כשיש רעיון טוב, חשוב לא למכור, אלא להקים פעילות שאנשים יגדלו בפיתוח ובייצור. זה יותר חשוב מעוד דולר, ובסופו של דבר זה יתרום לא רק למצבת הדולרים שלהם, אלא ליצירת תשתית עתידית לתעשייה".
הצטיינות. הוא בכלל לא התכוון ללמוד ביולוגיה. "הגעתי לאוניברסיטת באר שבע, כדי להירשם ללימודי אנגלית. פקידת הקבלה לא הייתה במקום, ונכנסתי לחדר סמוך. היה שם גבר במכנסיים קצרים וחולצת טריקו, שהתעניין איך זה שטייס בחיל האוויר בוחר דווקא בלימודי אנגלית. הסברתי לו שאני רוצה להיות נוכח במינימום שיעורים, כי המשכתי בשירות מבצעי כטייס. מאוחר יותר הסתבר שהגבר הוא פרופ' ליבנה ז"ל, דיקן הפקולטה למדעי החיים, ששכנע אותי ללמוד ביולוגיה ותפר עבורי תוכנית מיוחדת", נזכר ריכטר. הוא נתן לו את מפתחות המעבדה לעבודה בלילות ובשבתות, ותוך שנתיים הוא סיים תואר ראשון בהצטיינות.
לימודי מסלול ישיר לדוקטורט בארה"ב כבר נראו באופק, כאשר מלחמת יום כיפור טרפה את הקלפים. "בני פלד, רגע לפני שהתמנה למפקד חיל האוויר, הודיע לי שאני לא יכול לעזוב, כי צריך טייסים ותיקים ומנוסים. הוא הציע לי לעשות דוקטורט בארץ - והסכים שאקדיש שלושה ימים ללימודים". הוא התחיל ללמוד בבית ספר לרפואה, עם התמחות בחקר המוח.
"אם היה מתאפשר לי לקבל תפקיד שרציתי בו בחיל האוויר, אולי הייתי נשאר בחיל, ואחר כך נעשה מנהל בית ברל או עוזר פרלמנטרי של אהוד ברק", הוא מתלוצץ. אבל זה לא קרה, וריכטר נסע לפוסט דוקטורט בארה"ב.
תלמוד. אחרי שסיים את הדוקטורט ועד שקיבל פיקוד על טייסת, נוצר חלון של ארבעה חודשים. המדען הטייס החליט ללמוד תלמוד בישיבה. "חייתי את חייהם, התנהגתי כרומאי ברומא, ולמדתי עולם חדש", מספר מי שנולד והתחנך בקיבוץ רמת יוחנן ומצהיר על עצמו שהוא חילוני גמור. "בתום הלימודים, במשך שלוש שנים, מדי שבוע, הגיע החברותא שלי מהישיבה באוטובוסים מבני ברק לטייסת ברמת דוד ויחדיו למדנו דף גמרא עד הלילה".
תחביבים. קחו אוויר. ריכטר הוא טייס קרב מצטיין, ספורטאי העוסק בשחייה, רכיבה על אופנוע, רכיבה וקפיצות על סוסים, גולש, מנגן בחליל צד, מצייר, מגדל סחלבים ומבין גדול ביין, אוכל ובישול. "בשחייה תמצאי בארון מדליות רבות של כסף ולא אחת של זהב. בנגינה אני ברמה שרק אני יכול ממש ליהנות ממנה. בציור, חוץ ממני נהנים גם אלה שאותם אני מצייר".
קצת קלישאה, אבל בכל זאת: מה מכל העיסוקים היית לוקח איתך לאי בודד?
"את היכולת לצאת ממנו. לא הייתי מקבל את המציאות של אי בודד, בטח הייתי בונה סירה בעזרת פטיש, מסור ויריעת בד. ואם לא היו לי האביזרים האלה, הייתי עושה פטיש מאבן, מסור מחלמיש ומפרש מעלי דקל".
למה לך כל כך הרבה עיסוקים?
"אני מגדיר תחביב כ'פעילות חסרת תכלית בתחומים שאוהבים'. מה ההיגיון בלעלות לראש ההר במעלית על מנת לרדת ממנו בגלישה? ומה ההיגיון במכה בכדור טניס לצד השני על מנת שיחזירו לך ותכה שוב? זהו עיסוק לשם העיסוק העצמי".
יין. "העניין שלי התחיל כשאירחתי אורחים במסעדת יועזר בר יין", הוא מספר, "וחשוב היה לי להשקותם ביינות ישראליים. היין שהומלץ לי כטוב ביותר היה מרגלית 93'. אותו מרגלית היה זכור לי היטב משיחות ליליות כשהיינו בניסויים בנגב בשדות, אני בצבא ומרגלית ברפאל. כבר אז אמר שיגיע היום שבו יעשה יין. למחרת ביקרתי ביקב שלו. שתינו יחד, שוחחנו ורכשתי את כל המרגלית 93' שהיה בארץ, חוץ מהיינות שהיו אצלו ביקב".
ומהו היין הכי טוב בעיניך?
"יין זה לא שם. יין טוב קשור לסיטואציה שבה לוגמים אותו".
ומאז הפכת לאספן יינות?
"אני אוהב לקנות יין כדי לשתות וליהנות, ויש לי יינות בני 30-70 שנה. אספנים רוכשים יינות כאלה כדי לשמור ולסחור בהם. היות ומחיר ארגז כזה יכול להגיע ל-50 אלף דולר, אני משתתף במכירות פומביות ורוכש בקבוקים פגומים. אספנים לא מוצאים ערך בבקבוקים עם תווית מהוהה או פקק שקיבל מכה קלה, אך לגביי יש בזה יתרון, אני קונה אותם ב-1,000 דולר בלבד, שותה ונהנה מטעמם המשובח - משוחרר מנקיפות מצפון".
עכשיו אתה גם שותף בכרמים.
"כן, אני שותף בכרמים בחבל דורדון בצרפת, עם אחד מיצרני היין הכי גדולים שם. אני לומד ממנו, מבלה איתו בבציר, גוזם ומעצב נכון את הגפנים, מדלל את הענבים שלא יהיו גדולים מדי, וכמובן מדברים וטועמים יחדיו. אני מכיר ייננים גדולים בבורדו, וכיום כשאני פותח בקבוק אני יודע מאיזה כרם הוא, מאיזו שנה, מה יש בו ומכיר את מי שעשה אותו. כך אני נהנה יותר מהיין שאני שותה".
סחלבים. את שליטתו בזני סחלבים ואימוץ גידולם כתחביב הוא מגדיר כ"תקלה" מימי הלימודים בבאר שבע. "הגעתי למשתלה במעלה החמישה לחפש סחלב ליום הולדתה של יהודית. הסחלבים הפשוטים נמכרו לכל דורש, ואת המיוחדים סירבו למכור לי. הם הוגדרו כ'חומר גנטי'. שם, במשתלה, פגשתי את היועץ הראשי למכליא הסחלבים הגדול בארץ וממנו למדתי שהסחלבים הם המערכה הכי גדולה בבוטניקה, וכוללים בין 100 ל-150 אלף סוגים". ריכטר מתחיל להתלהב: "פרח הסחלב מותאם גיאומטרית בצורתו לשיטת הרבייה שלו - יש סחלבים הנראים כצרעות או כעכביש, והזכר מזדווג עם הפרח בחושבו שזו צרעה, ובאמצעות האבקה של הפרח מתבצעת ההפריה".
פוליטיקה. "איני מתאים לפוליטיקה במבנה הנוכחי של הדמוקרטיה המערבית. מאז כניסת הטלוויזיה היא מנציחה או טיפשים או שקרנים, או חיבור בין שניהם.
"אין ציבור אחד בודד וקוהרנטי שמהווה רוב - וכדי לקבל רוב, לכנסת או למפלגה, צריך לומר לקהלים שונים דברים שונים. ואז אתה צריך להיות טיפוס שלא איכפת לו, או טיפוס מספיק טיפש כדי לא להבין מה הוא עושה.
"אני אדם המדבר בדעות נחרצות, ולא אוכל לבנות על זה כפוליטיקאי, כי 5% יאהבו את שאומר ו-95% יאמרו מי זה השחצן הזה. הדמוקרטיה המערבית בצרה צרורה. לא יקום בארץ עוד בן גוריון. גם לא צ'רצ'יל בבריטניה ורוזוולט בארה"ב. הטלוויזיה הורידה את מערכות הבחירות לרמה נמוכה, הגורמת לציבור לבחור מנהיגים הדומים להם - ולא כאלה שהם משכמם ומעלה. כך נבחרים ליברמנים וכאלה".
מה הכי מטריד אותך במדינה?
"שאנחנו פספסנו ומפספסים את הסיכוי לעשות שלום. זה היכה בי ב-69', עם פרסום תוכנית רוג'רס (שלוש תוכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן שהציע מזכיר המדינה האמריקני וויליאם רוג'רס, ע"ת). מאז השמאלתי, ואני רואה את 40 השנים הללו כבזבוז. הטרגדיה של מלחמת לבנון הראשונה הייתה הדבר הנורא ביותר - יותר ממחצית העם נגררה למלחמה שלא הייתה כורח המציאות. חשוב שאם תהיה מלחמה, לפחות נאמין שהיא מוצדקת. לשלום מגיע צ'אנס, גם אם סיכוייו מאוד נמוכים. כיום מחצית העם הם שכירי חרב של הימין. ושימי לב לאימרה שלי: תמיד הייתי חייל בצבא בן גוריון, ומעולם לא אמרתי שאני חייל בצבא של בגין, שמיר או שרון. אצלם הייתי שכיר חרב".
ישראל. "כל שאני עושה היום מונע מהמוטיבציה שנכדיי ירצו, יאהבו ויסופקו מחייהם בארץ, כמו שאני הייתי. גם כיום, לא עולה בדעתי לנטוע שורש במקום אחר. אני אוהב את ילדותי ובחרותי. החקלאי שבי עדיין בקרבי. אני קשור לאדמה, לצמחים ולחרקים, ולי, לילדיי ולנכדיי יש עניין עצום בהם. אלה, בעיניי, החיים - להתעורר, ולהבין היכן אני, רק לפי מראה השדה והאדמה. אני יכול להתרשם מהנוף הכי משגע באסיה, אבל לא מרגיש אליו שום קשר. רק בפרובנס זה אחרת, כי שם הנוף מזכיר לי את הגליל התחתון".
זוגיות. 18 שנה הם מנהלים ביחד את מפעל חייהם, מדינול. את יהודית הוא פגש כשהייתה קצינה צעירה בבסיס שבו שירת כטייס קרב. מאז, 45 שנה, הם ביחד. "יהודית ואני שונים זה מזה. אצלה הדעות לא מתועלות רק לוגית ופוליטית, אלא באופן יותר אינטואיטיבי, מכיוון של חמלה, צדק אנושי ואהבת האדם. כמעט בכל סוגיה מהותית אנחנו מתחילים מעמדות מנוגדות, אך בסוף מבצעים את מה שמסכימים ביחד".
להתנהל כל היום ביחד זה קצת צפוף, לא?
"הסיפוק משותף, כי לשנינו חלק בכל מה שאנחנו עושים - ילדים, נכדים וההצלחה העסקית. זהו אתגר מתמשך לא קטן, כי הסיכויים למוקשים רבים יותר מאשר אצל בני זוג שאינם עובדים יחד ושהעבודה המשותפת אינה זולגת הביתה".
קבביס. את המקום גילה יורם, בנו של ריכטר, לפני שבע שנים. מאז הם פוקדים את המקום לפחות אחת לשבוע. דודו, בעל הבית, מזדרז להניח על האש את המנה החביבה על ריכטר, קבב טלה. דווקא הוא, שמסעדות יוקרה בארץ ובעולם אינן זרות לו, מתענג: "זהו הקבב הטוב ביותר בארץ!". לדודו המקום מהווה הגשמת חלום, לאחר 18 שנה של בעלות על חברת הסעות אמנים. את מנת הדגל שלו, מיקס של שלושה קבבים מבשר טלה, פרגית ואנטרקוט, מגיעים לאכול גם גידי גוב וארקדי דוכין, שעודדו אותו לפתוח את המקום.
"קבביס", אברבנאל 84, תל אביב