בשבוע שעבר נדהמנו לגלות כי המאבטח מבית-החולים מאיר, שתקף מינית נערה אובדנית שאושפזה במקום, הוא לא אחר מאשר רוצח מורשע ואנס סדרתי שריצה בעבר כ-20 שנות מאסר בכלא. השאלה שמיד התעוררה היא כיצד הועסק אדם כזה בתפקיד כל-כך רגיש, מבלי שהמעסיקים שלו ידעו על עברו הפלילי.
בחברת כוח-האדם מטב, שהעסיקה את המאבטח באופן ישיר, טענו כי החוק אינו מאפשר להם לדרוש ממועמדים לעבודה תעודת יושר מהמשטרה, אולם מאוחר יותר התברר כי החוק דווקא מחריג מקרים שבהם העובד מועסק בסביבת חוסים או קטינים. גם למשרדי ממשלה וגופים ממשלתיים אחרים אגב שמורה הפריבילגיה לדרוש תעודת יושר.
הבעיה טמונה בכך שרוב המעסיקים במשק אינם רשאים כיום לדרוש תעודת יושר. הרציונל מאחורי החוק הזה נועד לאפשר לעבריינים לשעבר, שכבר ריצו את עונשם, להשתקם ולהשתלב בשוק העבודה בלי חשש לאפליה.
בפועל, החוק יצר אפליה בין גופים ממשלתיים לגופים עסקיים, ושילובם התקין של קומץ עבריינים מגיע על חשבון הרוב הישר. מעסיק שמראיין מועמד לתפקיד חשב לא יכול לדעת שיושב מולו עבריין פיננסי, כזה שנראה מלח הארץ עם קורות-חיים מרשימים, אבל עם עבר מפוקפק.
מה בכל זאת אפשר לעשות? עו"ד עינת כרמי-ברק, שותפה וראש תחום דיני עבודה במשרד עו"ד שנהב, קונפורטי, שביט ושות', מציעה למעסיקים לשלוח מועמדים לעבודה למבחני אישיות, ואפילו למבדקים אצל פסיכולוג. אולי משהו בהתנהגות של המועמד ירמוז על חוסר אמינות או על תכונות בעייתיות אחרות שלא ניתן ללמוד מעיון בקורות-חייו.
"הבעיה היא שהמבדקים האלה עולים כסף, ולכן חברות כוח-אדם למשל נמנעות מלשלוח אליהם מועמדים", מציינת כרמי-ברק. כאן כבר עולות השאלות איך מתגברים על העלויות, במיוחד עסקים קטנים, ואם כדאי לחסוך בהוצאות אלה ולקחת את הסיכון "ליפול על עבריין", כיוון שההסתברות לכך ממילא נמוכה.
כרמי-ברק מציינת גם את העובדה שלמעסיק הישראלי מותר לבקש ממועמד לעבודה לעבור בדיקת פוליגרף, אולם המועמד רשאי לסרב. לכן היא מציעה למקד את בדיקת הפוליגרף תוך כדי יחסי העבודה ולא לפני שנוצרו. הרעיון שלה מתחכם אך מתוחכם: לכלול כחלק מהסכמי העבודה סעיף שקובע כי העובד מסכים לבדיקת פוליגרף ולמבדקים פסיכולוגיים שיבצע המעסיק מעת לעת, ואם בבוא היום העובד יתנגד לבדיקה - תהיה זו עילה לפיטוריו.
רונן גורדון, משפטן ובעל קבוצת החקירות מוקד, טוען לאבסורד: "אם בנק מבקש להעסיק היום עובד, אין לו דרך לדעת אם הוא עבריין פיננסי שהורשע. תאר לך למשל בית השקעות שמראיין מועמדים לתפקיד מנהלי תיקי השקעות - ואין לו דרך לדעת אם לאחד מהם יש עבר של הונאה פיננסית".
גם במקומות עבודה בהם ניתן לדרוש תעודת יושר, לדבריו, לא מודעים תמיד לעובדה שהעמוד הראשון של התעודה לא אומר יותר מדי, ובמקרים רבים טועים המעסיקים ומסתפקים בעמוד הזה בלבד. רשימת ההרשעות, לדברי גורדון, נמצאת רק בעמודים הפנימיים.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות? גורדון מציע פיתרון שנראה מרחיק-לכת, אולם החוק הקיים כיום לא משאיר ברירות אחרות: "מי ששוכר עובד צריך לשכור חברת חקירות", הוא קובע. גם לחברת חקירות יש מגבלות בהשגת מידע פלילי, אבל לפחות הן יודעות לדלות מידע בעל ערך על עברו של העובד באמצעות כלים לגיטימיים: ראיונות, מבחני יושר ובירורים עם מעסיקים קודמים.
אז אם חשבתם שלא נעים לראות יועץ ארגוני מסתובב במשרדים, חכו לבואו של החוקר הפרטי.
הזרים באים
זוכרים כמה סופרלטיבים חילק ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתוכנית ויסקונסין שנגנזה בסוף השבוע האחרון? זוכרים איך שר האוצר, יובל שטייניץ, כינה את ההחלטה לסגור את התוכנית "שערורייה"? נתניהו ושטייניץ אמרו כי הם רואים לנגד עיניהם את המובטלים, וציינו עד כמה חשוב לשלב אותם בשוק העבודה במהירות.
ובכן אותה ממשלה, באותו שבוע ממש, אישרה להביא לארץ 3,700 עובדים זרים נוספים, עבור החקלאים הישראלים שהתרגלו לשבת בבתי-קפה בזמן שהתאילנדים חורשים. כל זה קורה בזמן שעמותת מען זועקת חדשות לבקרים שהיא מחזיקה בידיה רשימה של אלפי עובדות ישראליות מהמגזר הערבי שרק מחכות לעבוד בחקלאות.
הן יכולות להמשיך לחכות, החקלאים הישראלים התרגלו לעבדים מהמזרח, ולממשלת נתניהו הרבה יותר חשוב לרצות את הלובי החקלאי מאשר את המובטלים המסכנים.