העולם עוקב בחדשים האחרונים אחר המשבר הכלכלי העובר על יוון. רוב הקולות בשיח הגלובלי סביב המשבר חוזים לו השלכות מרחיקות לכת על אירופה והעולם. אבל צריך להסתייג ולומר כי תחזיות אלה אינן מבוססות על קשייה האמיתיים של יוון.
יתר על כן למרות העובדות המראות כי גוש היורו החליט להגן על המטבע האחיד והסיוע ליוון אושר, התחזיות השחורות לא השתנו. יש מומחים ששברו כל שיא וכעת מיחסים למשבר ביוון את הנפילות האחרונות של המניות בשווקי העולם.
אין להכחיש כי יש ליוון קשיים פיסקליים משמעותיים. ואולם, באותה נשימה יש לזכור כי לאיחוד האירופי המוניטארי יש יריבים פוליטיים המשחקים עתה בזירה ומייחלים לקריסתו. חשוב לא פחות לזכור כי בזירה משחקים גם ספקולנטים פיננסיים, ובהם קרנות הגידור ובתי ההשקעות הגדולים. אלה מרוויחים מאי-יציבות, ואם הם מצליחים לכוונה - הם גורפים לעצמם רווחים גדולים.
הנתונים המאקרו-כלכליים של יוון גרועים אך בשום אופן לא מראים על חדלות פירעון בלתי נמנעת. כדי להעצים את הרושם כי המשבר גדול ובלתי נמנע, נוספו באירופה לדיון הציבורי והתקשורתי על המשבר אפיונים סטריאוטיפיים על העם היווני ועל היותו כביכול עצל, מושחת, רמאי ומפונק. כל אלה מוכיחים, כביכול, כי המצב רק ילך ויתדרדר וכי אין בכוחה של יוון להתמודד עם קשייה.
מה, אם כן, ממשי במשבר ביוון ומה מנופח ומועצם על ידי גורמים מעוניינים?
התרומה של סוכנויות הדירוג
המשבר הגלובלי החריף את הוויכוח הפוליטי בין השמרנים הפיסקליים למתנגדיהם. יחס החוב/תוצר יחד עם הפחתת מיסים הם הזיווג הקדוש של הכלכלה השמרנית.
אין זה מפתיע כי סוכנויות הדירוג, שהן חברות אמריקניות אשר הבעייתיות של קשריהן עם וול סטריט נחשפה לאחרונה, משתמשות ביחס חוב/תוצר כנתון החשוב והבלעדי כמעט בדו"ח דירוג של מדינה.
יחס החוב/תוצר של יוון הוא הגבוה בגוש היורו ועומד על כ-115%. אם יחס חוב/תוצר של 115% מבשר על חדלות פירעון, אזי יפן (190%), סינגפור (120%) ואיטליה (117%) נמצאות בסכנה דומה. מנגד, פורטוגל (77%) וספרד (50%) במצב טוב מישראל.
יתר על כן, יחס החוב/תוצר אף אינו משקף עד כמה יכולה מדינה לשלם את חובותיה באמצעות הגדלת הכנסותיה ממסים (בעיקר על עשירים) ולא רק באמצעות קיצוצים הפוגעים בצמיחה. דווקא כאן ליוון יש מרחב תמרון גדול בגלל שיעור גביית המיסים הנמוך בעבר.
גם מודי'ס לא חשבה שיוון לא תתגבר על הקשיים. לאחר שהורידה את דירוג החוב של יוון מ-A1 ל-A2, פרסמה מודי'ס ב-3 במארס (כשלושה חודשים לאחר תחילת המשבר) דו"ח בו ציינה כי "יוון מדינה עשירה עם מערכת פיננסית מפותחת ומתקדמת והיא לווה במטבע המקומי שלה. לכן, אם היא מוגבלת בגיוס חוב, אזי המגבלה היא במחיר ולא בכמות". הדו"ח ממשיך ומפרט מדוע יוון, אשר עד היום עמדה בכל התחייבויותיה, יכולה להפחית את החוב בקצב שיחזיר לה את היציבות התקציבית. על פי מודי'ס, אם יוון תזדקק לסיוע, הרי זה רק להגנה על מחיר הגיוס.
אבל לדו"ח של מודי'ס כבר לא היתה השפעה. הכדור עבר למגרש של התקשורת ושל שוק ה-CDS (נגזרת המהווה ביטוח מפני חדלות פירעון), הידוע כשוק שקל לעוות בו את המחירים וכבר קיימת הסכמה בינלאומית רחבה שיש לאסור ברגולציה את קיומו במתכונת הנוכחית. הורדות הדירוג לקראת המועד בו על יוון למחזר הלוואות קיימות זימנו לאינטרסנטים/ספקולנטים את המנוף ליצירת הפאניקה.
כשתשואות האג"ח של יוון המשיכו לעלות, המשיכו סוכנויות הדירוג להוריד את הדירוג, לא על בסיס מידע חדש אלא על בסיס הנפילות במחירי האג"ח עצמן ועל בסיס ההיסטריה בתקשורת. לדבריהן, "במחירי גיוס כה גבוהים יוון תתקשה עוד יותר לעמוד בהתחייבויותיה". הגיוני.
האינטרס של סוכנויות החדשות
כשרוצים להעצים משבר פיננסי, מניפולציה של הסיקור התקשורתי היא האמצעי העיקרי. הסיקור בתקשורת של משבר החוב ביוון לא רק העצים והאיץ את התהליך, אלא הפך לחלק מרכזי ממנו. הסיקור בלע את המשבר והעובדות הבסיסיות כמעט נשכחו.
הסיבה הראשית היא שספקיות המידע העיקריות, שהבולטות בהן הן בלומברג ורויטרס, נקראות "סוכנויות ידיעות" אך למעשה כבר מזמן הפכו לפלטפורמה בה בעלי העניין המובילים בשווקים הפיננסיים מקדמים את נקודת מבטם. רובו המכריע של התוכן המסופק על ידי סוכנויות אלה מקורו בבעלי עניין. זה מעניין, חדשותי, אך מוטה.
כשמנהלי קרנות גידור, בתי ההשקעות הגדולים, ואלה שעובדים בעבורם במישרין ובעקיפין, מספקים הערכות ותחזיות, יש להם אג'נדה להשפיע על כיוון ההתרחשויות. מה שמחריף את הבעיה היא העובדה כי הסוכנויות הן כמעט המקורות הבלעדיים של יועצי ההשקעות בכל המערכות הפיננסיות בעולם. כמו כן הן הספקיות העיקריות של חומר לאתרי האינטרנט הכלכליים.
כך מופצת עמדתם של השחקנים המובילים במדיה התקשורתית האנגלוסקסית כבסיס הידע של המומחים. תמימות הדעים שבלטה בסיקור של המשבר ביוון הייתה ביטוי להטיה זאת.
התסכול הפופוליסטי של גרמניה
יריבי גוש היורו והספקולנטים מצאו בן ברית בגוש היורו: הפופוליזם הגרמני. מראשיתו של הפרויקט האירופי קיבלה אותו גרמניה ברגשות מעורבים. בתוך אירופה מאוחדת, גרמניה מאבדת את הייחוד שלה. אך זו בדיוק הייתה מטרתו המוצהרת של האיחוד: כשגרמניה חלק מאירופה מאוחדת, אין מלחמות באירופה.
למרות שגרמניה היא המרוויחה הגדולה מהאיחוד האירופי ומגוש היורו, חיים הגרמנים בהרגשה שאירופה חיה על חשבונם. בהיותה הכלכלה הגדולה באיחוד, תרומתה של גרמניה לתקציב היא הגדולה ביותר, אלא שתקציב האיחוד הוא תקציב קטן, כ-1% מהתוצר של כל מדינה חברה. הוצאה זו מתגמדת ביחס ליתרונות מהם נהנית גרמניה.
על מנת לראות עד כמה הנרטיב הפופוליסטי של גרמניה הפוך מהמציאות נגיד, כי העובדה שליוון יש גירעון במאזן הסחר (באשמת יוון) פועלת לטובת מדינות האיחוד ובראש וראשונה לטובת גרמניה שהיא היצואנית המובילה ליוון, בהיקף של כ-7.5 מיליארד דולר. עליות השכר ביוון (עוד אשמה של יוון) מימנו את הצריכה הפרטית ביוון אשר מימנה את היצוא הגרמני.
הצטרפות יוון והמדינות "החלשות" לגוש האירו יצרה אצלן סחרור של עליות מחירים, שגררו עליות שכר. אחת הסיבות היא שמחירי מוצרי היצואניות, ובראשן גרמניה, הפכו לאחידים בגוש האירו למרות הפערים בכוח הקנייה של אזרחי המדינות. שוב גרמניה מרוויחה.
הסיוע ליוון לא יעלה דבר למשלם המיסים הגרמני. גרמניה תלווה ליוון בריבית של 5% כשהיא מגייסת בריבית נמוכה מזו. התאוששות יוון תשרת את האיחוד וחברותיו אף מעבר לאינטרס המשותף לשמור על יציבות האירו. למרות כל זאת, הפופוליזם הלאומני הגרמני פרץ שוב בצורה מכוערת, ולקנצלרית מרקל לא היה האומץ להגיד לגרמנים את האמת.
אל תחכו לחדלות פירעון
יוון לא תגיע לחדלות פירעון. אירופה תתעשת ותוביל מהלך גלובלי לאסור את השימוש ב-CDS למטרות ספקולציה. סביר גם שאירופה תפעל להתנתק מהתלות בסוכנויות הדירוג שמושפעות מאינטרסים פיננסיים אמריקניים.
הכותב שימש כבנקאי בכיר וממונה על קשרי חוץ באוצר