כאשר זוג אוהב מחליט להיכנס לברית הנישואים, מתבצע לצד שמחת האיחוד גם איחוד חשבונות. מה שהרבה זוגות לא יודעים הוא שלמעשה מוקמת לה שותפות בעלת השלכות כלכליות רחובות. מודעות למשמעויות יכולה למנוע בעיות במערכות היחסים בהמשך.
לברית הנישואים צריך להתייחס כאל שותפות עסקית לכל דבר, למרות שאין ספק שזה פחות כיף. הבעיה היא שאם לא לומדים נושאים קריטיים ולא מתעסקים בהם כדי "לא להרוס את הרומנטיקה", בסוף אלה בדיוק הנושאים שהורגים את הרומנטיקה כאשר הם לא מטופלים.
הסכם ממון ברוח טובה
הרכוש והממון שצבר כל אחד מבני-הזוג טרם הברית הופך למשותף לאחר הנישואים.
לכן, כדי למנוע בעיות, צריכים שני בני-הזוג לשבת טרם האיחוד ולקבל החלטה כיצד הם מעוניינים להתייחס לרכוש הזה. ניתן לעשות זאת בעזרת הסכם ממון.
מניסיוני עם הרבה זוגות שעבדתי איתם לפני החתונה, עצם העלאת המושג "הסכם ממון" גורם פעמים רבות לזעזועים ומריבות, ולכן אני מציע לכנות את השיחה הזאת "שיחה בנושא שקיפות או בהירות הדדית", ולא "שיחה על הסכם ממון".
יש גם מנגנונים אחרים מעבר להסכם ממון, לדוגמה: יכול אחד מבני-הזוג לאחר שיחת הבהירות, לרשום על שמו או על שם אחד מבני משפחתו דירה שכבר רכש, שכבר קיימת, ועל-ידי כך להחריג אותה מהרכוש המשותף העתידי.
ניתן לבצע פעולה דומה גם כשמדובר על הון או סכום כסף שנחסך לפני החתונה, ואז להימנע מהאקט החוזי שהוא לעיתים בעייתי.
כמובן שאם שני בני-הזוג בשלים מספיק ותוך כדי שיחה עולה הנושא, בהחלט ניתן לעגן את הדברים בחוזה, אך אני מציע לחזור ולהדגיש פעמים רבות במהלך השיחה כי מטרתה היא בהירות ושותפות, והיא אינה נובעת מפחד ומפירוד.
איחוד חשבונות? לפעמים שלום-בית מושג דווקא באמצעות הפרדה
נושא נוסף שעומד לפנינו הוא איחוד החשבונות. אחרי 12 שנים של עבודה עם זוגות, דבר אחד אני יודע - שאין דבר כזה דבר "ככה צריך להיות": כל צמד הוא ישות אנושית ספציפית, וזוג חכם יודע להגדיר לעצמו את מה שנכון לו.
יש אנשים שדווקא ניהול חשבון עצמי יוצר להם הרבה יותר שקט וביטחון ומגביר את הפתיחות והשותפות, בעוד שהערבוב יוצר מרמור ופוגע בזוגיות.
אם זוג מקבל החלטה לשמור על חשבונות נפרדים - חשוב ליצור מנגנון של דיווח ועדכון, אולי פעם בשבוע, באמצעות שיחה מסודרת, כך שאף אחד מהם לא ירגיש מנותק.
צריך גם לקחת בחשבון שניהול שני חשבונות כרוך ביותר הוצאות, אבל לעיתים הוצאה זו משתלמת, תלוי באופי הספציפי של הזוג.