לפני שניגשתי לכתוב על "גרינברג", ניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות. בראש העמוד הקלדתי את המשפט: "על מה הסרט?" ומיד הקלדתי את כל התשובות האפשריות שעלו בדעתי: אחריות, התבגרות והזדקנות, חלומות ומציאות. קיבעון ושינוי. פחד מהעבר ופחד מהעתיד. בשבוע שעבר עשיתי את אותו הדבר עם "איירון מן 2".
"על מה הסרט?" בראש העמוד, ולמטה האפשרויות - אינדיבידואליזם. קפיטליזם. החלום האמריקני. קריסת החלום האמריקני. מורשת. אבות ובנים. לשחק עם לב של גבר. ואחרי שכל האופציות מופיעות על המסך, צריך לסדר אותן בהיררכיה, למיין ולסנן אותן, להחליט אילו מתוכן ישמשו כבסיס לביקורת.
השבוע הייתה לי עבודה קלה: על מה הסרט "דייט לילי"? על כלום. כלומר, אין לו נושא, עלילה דווקא יש לו. "דייט לילי" מתאר לילה יוצא דופן בחייהם השגרתיים של זוג נשוי. סטיב קארל וטינה פיי מגלמים בעל ואישה בני 40, עם שני ילדים, שתי קריירות ובית בפרברים. פעם בשבוע הם יוצאים למסעדה וסרט, אבל אפילו הדייט הקבוע הופך לשגרה מעיקה. כשערב אחד הם מחליטים לגוון ולצאת דווקא למסעדה טרנדית בניו-יורק, טעות בזיהוי מובילה ללילה מוטרף בעיר, שיסכן את חייהם וישמש כסשן מואץ של טיפול זוגי.
מצילים את הסרט. טינה פיי וסטיב קארל
אבל הנישואים של הגיבורים שלנו, או מה שהשגרה עושה לנישואים, או תחזוק הזוגיות או האהבה, לא מעניינים. גם לא סיפור השחיתות והכופר שהם נקלעים בטעות למרכזו. בעלילת האקשן/מתח שלו וגם באמירה הבנאלית והלא מקורית שלו על חידוש הזוגיות (לא היה כבר סרט כזה עם סטיב מרטין וגולדי הון?), "דייט לילי" הוא סרט די אידיוטי.
מה שסוחב אותו הם שני הכוכבים שלו - פיי וקארל, והכימיה ביניהם. אני בקושי זוכרת מי רדף אחריהם ולמה ואיך זה תרם להחזרת הניצוץ לנישואים שלהם. אבל קשה לשכוח את השיחות שהם מנהלים עם המארחת במסעדה, עם שומר סף במועדון חשפנות או עם מארק וולברג וגל גדות, (שמשחקת מאהבת ישראלית בשם נתניה).
מה שהופך את "דייט לילי" לסרט שווה צפייה הם רגעים כמו זה שבו טינה פיי מתחזה לנערת ליווי תוך כדי לעיסת מסטיק הפגנתית, ואז לוחשת לקארל "האמת שאין לי מסטיק" (אין לי הוכחות אבל אני בטוחה שזה אלתור שלה). רגעים כמו זה שבו סטיב קארל אומר "הייתי בוחר בך שוב" וקל להאמין לו.
כוכב גדול, תפקיד קטן
החן של הכוכבים הוא מה שמתדלק את הסרט, ואפשר למצוא ב"דייט לילי" כמות מפתיעה של כוכבים: לא רק וולברג מופיע בתפקיד אורח משעשע אלא גם, בין השאר, טרג'י פי הנסון, ריי ליוטה, ג'יימס פרנקו, מילה קוניס, מארק רופאלו, קריסטין וויג ולייטון מיסטר. כולם מוכנים להבליח לרגע בתפקיד שולי, ולא ברור אם הם הגיעו לכבוד טינה פיי וסטיב קארל, או לכבוד שון לוי, שגם סרטי "לילה מוטרף במוזיאון" שלו כוללים אוסף כוכבים גדולים בתפקידים קטנים.
בכל מקרה, "דייט לילי" הוא כמו ערב במסעדה בינונית עם זוג חברים מצחיקים ומקסימים, ולפעמים החברה משכיחה את התפאורה.