מנגנוני ההעדפות של חברות הבית לניהול תיקים שנוצרו ככל הנראה בבנק הפועלים ובבנק הבינלאומי אינם עומדים בניגוד להנחיות הקיימות של רשות ניירות ערך. אבל המצב הוא כזה רק משום שהמסגרת החוקית בנושא זה אינה מוגדרת ועמומה. פעילות הבנקים עלולה אמנם לפגוע בייעוץ האובייקטיבי ללקוח ובתחרות בשוק ניהול התיקים, ועם זאת, היא בגדר "כשר אך מסריח".
יועץ השקעות אמור להפעיל שיקול דעת עצמאי ולפעול לטובת הלקוח, אבל מנגנוני ההעדפה והתמרוץ של הבנקים עלולים לגרום לניגוד אינטרסים מובנה: יד אחת אמורה לספק ייעוץ השקעות אובייקטיבי ללקוחות ואותה יד בדיוק אמורה לדאוג גם לרווחי החברה לניהול תיקים השייכת לבנק או לרווחי הסניפים (בבנק הבינלאומי).
פגיעה בלקוח
הלקוח שמזהה את היועץ כדמות אובייקטיבית הרוצה רק בטובתו אינו מבין בהכרח את הקשר בין היועץ לבין החברה לניהול תיקים שאליה הוא מופנה, ובטח שאינו מודע לכך שייתכן וקיימת מערכת תגמולים פנימית. כך נוצר עיוות שבו שני נפגעים עיקריים: הלקוח, שמקבל הפניה מוטה וסובייקטיבי מבלי שהוא בכלל מודע לכך; ומנהלי תיקים אחרים בשוק שאינם מצליחים לחדור את חומת הבנקים - מצב המקנה יתרון ברור למנהלי התיקים של הבנקים ופוגע בתחרות החופשית בשוק. זו כנראה אחת הסיבות לכך שבנק לאומי, לאחר שנכווה קשות בפרשת גבי רביד ויועצי ההשקעות, בחר שלא להחזיק בבעלותו חברת ניהול תיקים.
הפתרון ברור - הוצאת הנחיות חדות ובהירות מרשות ניירות ערך, כללי מותר ואסור, כדי שכל אחד יידע היכן הוא נמצא. בינתיים, נוצר ואקום רגולטורי שהבנקים נכנסים אליו באין מפריע. הרשות נמצאת בחודשים האחרונים בדיונים עם איגוד הבנקים לקראת הסדרת המצב המשפטי, אך הרשות מתנהלת בעצלתיים ובינתיים הלקוחות נפגעים.