"מטרידה אותי אווירת הדה-לגיטימציה של מוסדות התכנון. אם מאשרים משהו - כל אחד זורק את המלה 'הולילנד'. מקבלי ההחלטות יפחדו עכשיו להחליט, 'שמא יגידו' - כשתפקידם הוא לספק ביקושים" - כך אומר בראיון ל"גלובס" עו"ד עופר טויסטר, מבכירי עורכי הדין בישראל בתחום התכנון והבנייה.
"אני מסתובב במוסדות התכנון כבר 30 שנה וחושב שהמערכת לא מושחתת", הוא אומר. "בכל פעם שמאשרים פרויקט - מישהו אמור להרוויח. לא תמיד זה קורה, לפעמים האיש מפסיד. אבל רצוי שירוויחו, כי עתיד המדינה הוא מיזמים שמרוויחים. אנחנו לא בקומוניזם, ומי שמפשיר פרדס לבנייה - יתעשר בן-לילה. אז לא נפשיר? חשוב לאשר, זה צו השעה. וחשוב לבנות לגובה, במיוחד בערים צפופות שאין להן שטחים. לפעמים לוקח 7-10 שנים לאשר, וזה מאפיין מדינה ביורוקרטית, לא מושחתת".
"לא בדיוק רפורמה"
"חוק התכנון והבנייה זה לא בדיוק רפורמה אלא אוסף של נושאים, ואיחדו את כולם לחוק ארוך שאף אחד לא יכול להתמודד איתו - סלט בטעם של עגבנייה ומלפפון בנפרד", אומר טויסטר. "אני חרד מהעברת סמכויות לוועדות המקומיות, כי אחד שם היה עד אתמול סנדלר והשני מנתח לב - לא זה ולא זה מנוסים בתכנון ערים. בעיה נוספת היא מערכת הלחצים בשלטון המקומי, הכוללת גם איומים, בשל הקשר בין הבוחר לנבחר. בוועדה מחוזית יש יותר דיסטנס, היא יותר מקצועית, יותר מנותקת וחבריה לא עומדים לבחירה.
"הייתי מציע לשפר את הרישוי דרך הפרטה, מה שביבי קורא 'סגירת המרפסת', ולהעבירו למוסד רישוי פרטי. בחוק הקיים מ-1965 יש 90 תיקונים, כל תיקון היה באג שמישהו סגר; עכשיו אתה מתחיל שוב, בגירסת בטא".
"שימור מבנים פוגע בזכויות"
"אני נוסע באבן-גבירול וזה ג'יפה, אבל מרב האנרגיה בתל-אביב מושקעת ב-1,500 בתים לשימור", אומר טויסטר. "לא צריך להפוך את העיר למוזיאון, אולי מגזימים שם. אמי למדה במבנה הישן של הגימנסיה, והריסתו היא טראומה לנצח. אבל לא כל מבנה הוא גימנסיה הרצליה.
"בתים בני 40-50-60 - גם כשאתה משנה אותם הם עדיין בתים ישנים, שאינך יודע איפה יהיו בעוד 20 שנה. אנחנו לא אירופה או ירושלים שהבתים שם בנויי אבן, אלא מבטון, הזיון מחליד, הציפוי הוא מטיח שהיה חומר זול, ותחזוקה היא לא הצד החזק שלנו.
"חוץ מזה, הכרזה על שימור של בית פוגעת בזכות הקניינות. אחת הזכויות האלמנטריות היא להרוס ולבנות מחדש. זה כמו שיחייבו אותך להמשיך ולנסוע בחיפושית בלי שתוכל למכור או לגרוס".
"מפולת? מקווה שלא תהיה"
"קבוצות רכישה העלו את מחירי הקרקע, כי ברגע שיש תחרות המחיר עולה", אומר טויסטר. "בתחרות הזו לקבלן אין סיכוי, כי הוא צריך לתמחר רווח ומימון, ואז הוא גובה יותר מהקונה כי הוא רוצה להרוויח. הבעיה היא שבבנקים אין אפיקים סולידיים להשקעה, אין היום ריבית לכסף, ולאנשים דירה נראית השקעה סולידית, מספרים להם כמה הרוויחו, והם מתפתים לקנות. אבל ראינו בתל-אביב, בשכונת המשתלה, גם ירידות מחירים.
"אני לא יודע, ואיש לא יודע, מה יהיה. כי העולם מורכב מאינספור משתנים, ואי-אפשר לפתור את המשוואה: פסיכולוגיה, זעזועים עולמיים ומקומיים, חיים במלחמה ושלום - יש הרבה גורמים. בנדל"ן יש תיאוריה של גלים. מחירי הדירות עלו בצורה משמעותית, העלייה לא הגיונית, והגיוני שתהיה ירידה של 10%-20%. מפולת? מקווה שלא תהיה, אבל כבר אמרו מי מתנבא".
"הכמות פוגעת באיכות"
"הצפת המערכת בעורכי דין גורמת לתופעות לוואי: בשביל להתפרנס, יש שמתעקשים להישאר במקצוע או לקחת תיקים בתחומים שאינם בקיאים בהם, ולעבוד בתעריפים שאינם יכולים לתת בהם שירות כפי שצריך ואפילו להפסיד כסף. יש גם שמדברים לשופטים בצורה של כמעט חילול הקודש. וכשאני שומע ברדיו פרסומת למכללה למשפטים, בין חזיות לטמפונים - זה צורם לי.
"השופטים בארץ עומדים במאסה של עבודה שאין לה אח ורע. והכמות פוגעת באיכות. אם מצפים משופט שיטפל ב-7 תיקים ביום, 5 ימים בשבוע - מתי יישב לקרוא פסקי דין? מתי ינוח וינקה את הראש? ואז משפטים נדחים. ולפעמים צדק שנדחה לא יגיע לעולם. זה אופי יהודי: אוהבים להתדיין. ביפן זה המוצא האחרון, אצלנו האצבע על הדק הדיונים קלה.
"כס השיפוט? בדקו אצלי יותר מפעם אחת את האפשרות להציג מועמדות, והחלטתי שלא, כי שופט לא יכול לבחור את התיקים. וזה מאוד מפנק לעסוק בתחום ספציפי ולהתמחות בו. אני גם אוהב את הצד המעשי של ההתרוצצויות".
* הראיון המלא עם עו"ד עופר טויסטר - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".