על שלושה דברים תקוע הסכסוך הישראלי-ערבי: גבולות, התנחלויות וירושלים, ועל הרביעי ייפול: מימוש זכות השיבה.
הנכבה היא מרכיב מרכזי בחיי הפלסטינים והערבים בישראל. היא זיכרון חי ופועם. היא דרישה. סביב היישובים הנטושים כגון: אום אל-זינאת (אליקים), מג'דל (אשקלון) ושיח' מוניס (רמת אביב), קיימת פעילות עניפה הכוללת תיעוד, ביקור, שיקום, שיפוץ ודרישה לשיבה.
זיכרון המבוסס על הכרה בעברו של האחר ובזכותו למולדת, עשוי להצליח, אולם, זיכרון שבנוי על שלילת האחר, והתייחסות לישותו כקולוניאליסטית וכנוכריה, יגרום לקטסטרופה שתשכיח את יכולתה של הארץ הקטנה הזו להכיל עמים רבים.
על אותם אזרחים מערביי ישראל ועל הפלסטינים לומר לעצמם: די! הבה נכבה את אש ותימרות הנכבה ונבעיר ניצוץ של תקווה. נחיה את העתיד ולא את העבר. כי לצד הזיכרון נבראה גם השכחה. לכול זמן ועת לכל חפץ: עת למלחמה, אולם גם עת לשלום. זיכרון הוא דבר לגיטימי אך שיבה למקומות שאבדו ואינם היא עניין שונה. ישראל והערבים צריכים לומר כן לזיכרון אך לא לשיבה. כן להכרה באירועי העבר - של שני הצדדים. הנרטיב הערבי מדבר על אוכלוסיית ילידים פלסטינית (Natives), אך שוכח שזו כללה גם יהודים שישבו בפקיעין ובעכו, בכפר יאסיף ובגוש חלב, בליפתא ובחברון, וגם בעזה, שם נותר על תלו בית-כנסת יהודי.
הסיפור הערבי אינו מאוזן, ואינו מזכיר כיצד ברחו היהודים משכם, מחברון ומעזה, שבהן דרו מאות שנים, בעקבות הפרעות, ומדוע פרצה מלחמת העצמאות - משום שהם לא רצו לחלוק בארץ. כיצד קראו מנהיגי ארצות ערב לערביי פלשתינה לפנות את בתיהם לימים ספורים, כדי שישמידו את היהודים, ויאפשרו להם לשוב אליה ולרשת את כולה. סיפור שהצד השני שלו הוא אסונם של יהודי ארצות ערב שעזבו היסטוריה ותרבות בת 2,000 שנה מחשש כי יושמדו אבות על בנים.
המאבק על הארץ הזו יסתיים רק כשהצדדים יקבלו את הנרטיב של האחר. זכותנו להתגורר בארץ-ישראל אינה שוללת את זכותו של הערבי לדור בה. התייחסות ליישובים ישראליים כמו אשקלון, תל אביב וקיבוץ בארי כאל התנחלויות שוללת קיומה של ישות יהודית ריבונית בשטחי פלסטין ומרחיקה את השלום. על "תורת המטאטא", היא תורת השלבים, להתפוגג כאבק, באווירה חדשה של הכרה ערבית ופלסטינית בזכותו של ישראל לכונן נחלה בארצו.
המאבק על הארץ רחוק מסיום. כשם שמוטל לחץ על רה"מ בנימין נתניהו לבצע מחוות, על העולם לדרוש מהפלסטינים שורת הכרות: היהודי הוא לאום בנוסף לדת. מכאן שהוא זכאי למולדת הנמצאת בארץ-ישראל, שהיא מדינת ישראל, שבירתה ירושלים. זהותה של המדינה היא יהודית, וככזו כל הפרת האיזון הדמוגרפי בה על-ידי קליטת פליטים אינה עומדת על הפרק.
רק כאשר זה יקרה, היכולת של מנהיג ממחנה הימין לבצע שורת ויתורים תהיה אפשרית.
הכותב הוא בעל דוקטורט בלימודי ארץ-ישראל ומזרחן, ודובר משרד התקשורת