שלי יחימוביץ' ממשיכה במאבקה להגבלת שכר הביכרים: בטור שכתבה היום (א') חברת הכנסת בבלוג שלה מביעה יחימוביץ' צער על כך שאלה שסבורים ש-20.7 שקל בשעה הם די והותר לפרנסתו של העני המצוי, ושכל העלאה של שקל תביא ל"יקור עלות העבודה" באופן שימוטט את הכלכלה, הם גם המתנגדים הקולניים ביותר להגבלת שכר המנהלים הפרוע כי כל פגיעה בו "תבריח מנהלים" ו"תפגע בכוחות השוק".
יחימוביץ' מפריכה את האמונה היוקדת כי עבודה, כל עבודה, מחלצת מעוני. לדבריה, זוהי אמונה שגויה ויש בה עיוורון מוחלט לתמורות שחלו בשוק העבודה, ולעובדה כי חצי מהעניים אצלנו הם אנשים עובדים.
לטעמה, באוצר, בתמ"ת ובבנק ישראל אין כל נסיון התמודדות ממשי עם העובדות האלה. למעשה, בכל פעם שנשאלת השאלה כיצד מצמצמים את העוני, עולות שתי תשובות אוטומטיות, שחוקות ומיושנות עד לזרא, שהפכו כבר מזמן לאובססיה: גירוש עובדים זרים ותוכנית ויסקונסין. 2 תשובות אלה, מבלי להיכנס לכשלים המוסריים והביצועיים כאחד הגלומים בהן - מתמקדות במקרה הטוב בהשמה בעבודות מנציחות עוני ונטולות כל בטחון תעסוקתי. אין שום בסיס לטיעון כי אם יתפנו מקומות עבודה יעלה השכר.
היא חוזרת ומדגישה כי יש ענפים שלמים שבהם אין זכר לעובד זר לא חוקי, ובכל זאת העובדים בהם אינם מגיעים לסף המס. ניקיון, אבטחה, מזון, הלבשה, מלונאות, שרות לקוחות, הוראה, עבודה סוציאלית, ואפילו תקשורת.