אתמול (א') הובאו בפני ממשלת ישראל המלצות ראשונות של צוות בין-משרדי בראשות מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, לבחינת דרכים לשיפור הסביבה העסקית בישראל על-פי מדד Doing business (קלות עשיית עסקים) של הבנק העולמי. ההמלצות מדברות על שיפור וייעול של שלושה נושאים עיקריים המכבידים מאוד על המגזר העסקי בכלל ועל המגזר העסקי הקטן-בינוני בפרט: פתיחה וסגירת עסק, רישום נכסים וצמצום הביורוקרטיה ברשות המסים.
המדד, הבוחן את תהליכי עשיית עסקים משלב הקמת העסק ועד לסגירתו ב-183 מדינות, מבוסס על עשרה קריטריונים. ישראל, המדורגת במקום ה-29 במדד הכללי, מדורגת אומנם במקומות גבוהים בקריטריונים: קבלת אשראי, הגנה על משקיעים וסחר בינלאומי; אך מדורגת במקומות נמוכים בכל היתר.
כוונת הממשלה לפעול לשיפור הסביבה העסקית העגומה, ובעיקר לצמצום הביורוקרטיה ולהאצת הצמיחה במגזר העסקים הקטנים והבינוניים, מעלה חיוך זהיר על פניהם של נציגי המגזר. כך גם הצטרפותה של ישראל כחברה בארגון ה-OECD. "אני מקווה שמקבלי ההחלטות לא הולכים להתבשם מהעובדה שנמצאנו ראויים לחברות ב-OECD", אומר יהודה טלמון, נשיא לשכת העצמאים החברה בוועדה הבין-משרדית, "הרי ישראל מדשדשת בנושאים חשובים רבים כפי שהם באים לידי ביטוי במדד Doing business".
לדבריו, "בינתיים, נראה שלממשלה כוונה אמיתית לשנס מותניים ולעשות מעשה אמיתי לשיפור המצב ולייעול הביורוקרטיה שהורגת כל חלקה טובה של יוזמה בארץ הזאת. גם בממשלה מבינים שאי-אפשר להיות חברים ב-OECD ולדשדש בכל המדדים".
תקווה לשינוי אמיתי
לדברי נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, יהודה אלחדיף, "ההצטרפות ל-OECD היא חג לעסקים הקטנים והבינוניים, שמביאה עמה תקווה לשינוי אמיתי בנושאים כמו הקלה במצוקת האשראי, הגדלת מקורות מימון ופישוט ביורוקרטיה. ישראל חייבת לאמץ סטנדרטים בינלאומיים שרואים בעסקים הקטנים והבינוניים מנוע צמיחה עיקרי וכלי ראשי להתמודדות עם האבטלה".
בניגוד לטלמון ולאלחדיף, מנכ"ל התאחדות התעשיינים וחבר בוועדה הבין-משרדית, יהודה שגב, אופטימי פחות. "ישראל מדורגת במקומות לא מזהירים, ולכן נדרש שינוי רוחבי של הממשלה בכל המדדים. שלושת המדדים המומלצים לשיפור על-ידי הוועדה הבין-משרדית אומנם חשובים, אבל הם לבדם לא יובילו לשינוי המיוחל. בממשלה שלנו, בניגוד למדינות ה-OECD, אין אף גורם-גג שמסתכל מלמעלה ומפקח על כל החוקים, התקנות והעסקים הקטנים והבינוניים. התהליך השגור אצלנו הוא שכל אחד מכסת"ח את עצמו. חייבים לשנות את התפישה ולמנות גוף כפוף למשרד האוצר שיפקח על כל התהליך הרגולטיבי".
יו"ר פורום המט"ים (מרכזי טיפוח יזמות), מוטי מורד, מוסיף כי "רישוי עסקים מהווה כיום מכשלה אדירה וגורם בעייתי ראשון במעלה. בעניין הזה, אנחנו שקועים בבוץ ביורוקרטי ובחוסר בהירות בין רשות אחת לרשות שנייה. הממשלה חייבת קודם כל לפשט תהליכי רישוי, כי זאת הדרך לעודד עסקים קטנים ובינוניים וצמיחה במשק".
בניגוד לנציגי הארגונים השונים הקוראים לשיפור מידי במצב, יזמים עולים, שהיו בעלי עסק בארצות מוצאם ופתחו כאן עסק חלופי, טוענים שבישראל דווקא קל יותר לעשות עסקים, לפחות ברמת הרשויות.
יפן-ישראל: "ביפן הפרוצדורה ודרישות הרשויות מחמירות, מורכבות ויקרות יותר"
למרות שיפן מדורגת במקום גבוה יותר במדד קלות עשיית העסקים (15), לטומוקו קרונו, היה קל יותר להתמודד עם הרשויות בישראל, אבל לא כך הדבר עם נותני השירותים והעובדים
*העסק:
טומוקו קרונו (31), יפנית שעלתה לישראל בעקבות האהבה ונישאה ליזם הנדל"ן דודי אקרמן, הקימה וניהלה ביפן חנות מקוונת לדיסקים. עם עלייתה, החליטה לנצל את היתרונות היחסיים שלה כיזמת וכבוגרת לימודי רפואה אלטרנטיבית, וב-2007 פתחה ספא יפני בהרצליה-פיתוח. לדבריה, ב-2008, לאור ההצלחה והגידול במספר הלקוחות, העבירה את הספא ללוקיישן גדול יותר, המשתרע על שטח של 200 מ"ר, בהשקעה של כ-400 אלף שקל.
*איתור ההזדמנות העסקית:
"כשעליתי לארץ היה לי ברור שאני רוצה להיות עצמאית. התלבטתי - אם לפתוח מסעדת סושי או לפתוח ספא. בחרתי בספא משלוש סיבות עיקריות: הראשונה היא שאמי מומחית לרפואה אלטרנטיבית, והשנייה והשלישית הן שאני בוגרת לימודי רפואה אלטרנטיבית וחובבת מסאז'ים באופן אישי".
*הקמה וניהול - איפה קשה יותר:
"ביפן קשה ומסובך יותר. הפרוצדורה ודרישות הרשויות שם מחמירות, מורכבות ויקרות יותר כמעט בכל אספקט, בעיקר באספקט של קבלת רישיון להקמת עסק. בישראל, לעומת זאת, לא פשוט בכלל להתנהל מול קבלני שיפוצים. בנוסף לקשיי השפה והמנטליות, גיליתי שגם לא קל להתנהל מול העובדים הישראליים. הם פחות ממושמע וחרוצים מהעובדים היפניים. קשה לחנך כאן את העובדים לתודעת שירות גבוהה. למרות שאני חייבת לאודות שבאופן אישי הצלחתי 'לחנך' את העובדים שלי. זה לא היה יותר מדי קשה, כי מלכתחילה אני מקפידה לבחור בעובדים מקצועיים ומנומסים".
*התחרות המקומית:
"בהרצליה-פיתוח יש לא מעט בתי ספא, וזה טוב. תחרות זה דבר טוב. הדרך שלי לבדל את הספא שלי מהאחרים היא לא רק במגוון הטיפולים הייחודיים, אלא גם ברמת השירות הגבוהה מאוד ובמחירים סבירים".
*הלקוח הישראלי לעומת היפני:
"הלקוח היפני דורש שירות ברמה גבוה ויודע להעריך אותה. הלקוח הישראלי, לעומתו, חושב שאם הוא משלם 250 שקל לטיפול, מגיע לו יותר".
*השפעת ההצטרפות ל-OECD:
"לא חושבת שתהיה לזה השפעה כלשהי על העסק שלי".
טומוקו ספא יפני
שנת הקמה: 2007
בעלים: טומוקו קרונו
מס' עובדים: 25 (20 פרילנסרים)
מחזור מכירות שנתי: כמה מיליוני שקלים בודדים
ארגנטינה-ישראל: "הביורוקרטיה מעצבנת, אך פה עובדים לפי הספר"
חררדו קטן, שעלה מארגנטינה המדורגת במקום 118 במדד, מרוצה גם מכוח הקנייה החזק של הישראלים
*העסק:
חררדו קטן (38), המכונה בפי חבריו "מקה", עצמאי מגיל 17. "לאבא שלי הייתה בארגנטינה חנות לבגדי גברים. הוא קנה סחורה מספקים שונים. יום אחד אמרתי לו: 'אבא, למה אתה קונה מאחרים? אני אפתח מפעל ותקנה ממני'. וכך היה. התחלתי מחולצות טריקו ואבי היה הלקוח הראשון שלי. העסק גדל, ובשיאו העסיק 20 עובדים.
"בגיל 24 נמאס לי. עשיתי הרבה כסף ולא הייתי שמח בחלקי. עד היום אני לא יודע להסביר למה. אמרתי לעצמי שלא בשביל זה באתי לעולם, ועזבתי. ב-1997, אחרי טיול של שלוש שנים בעולם, החלטתי כיהודי לעלות לישראל". שלוש שנים אחרי, קטן פתח עסק להפקת ימי הולדת פרטיים, אירועי ילדים בקניונים, קייטנות לילדי חברות והפקת קלטות ילדים תחת השם "מילקי ומילקיטו".
*איתור ההזדמנות העסקית:
בשנתיים הראשונות מאז עלה ארצה, קטן עבד בעבודות מזדמנות כמלצר, ברמן, עוזר טבח, מנקה חלונות, מוכר סנדביצ'ים ומחנה מכוניות. "הג'וב האחרון שלי היה ניפוח בלונים לילדים ברחוב, ומכאן למעשה החלה הקריירה שלי. התאהבתי במקצוע, בעיקר בזכות אשתי שכשהכרתי אותה עבדה כליצנית בימי הולדת. בהתחלה היה לי קשה בגלל מחסום השפה, אבל מהר מאוד גיליתי שגם ילדים לא תמיד מדברים ברור".
*הקמה וניהול - איפה קשה יותר:
"בישראל קל יותר מ-3 סיבות עיקריות: המע"מ פה הוא 16%, לעומת 21% בארגנטינה. למרות שהביורוקרטיה כאן מעצבנת, רוב האנשים עובדים לפי הספר לעומת הג'ונגל של ארגנטינה. שם אין לך שום הגנה, שם גם שוטרים יכולים לסחוט ממך דמי חסות. לישראלים כוח קנייה חזק יותר. בארגנטינה יש או עניים מאוד או עשירים מאוד. המצב הכלכלי שם שחק לגמרי את מעמד הביניים שממנו אנחנו מתפרנסים פה".
*על התחרות המקומית:
"אנחנו קריאטיביים וביצועיסטים, וככאלה התחרות לא מהווה לנו קושי".
*הלקוח הישראלי לעומת הארגנטינאי:
"הלקוח הישראלי מתוחכם, בודק, משווה ויודע להוריד מחירים. קשה לי עם זה. בארגנטינה, בפגישה של 20 דקות עם לקוח, היינו מדברים 15 דקות על כדורגל ו-5 דקות ביזנס. פה זה ההיפך. מצד שני, בארגנטינה אתה לא יודע אם תקבל את הכסף שלך. בישראל, מוסר התשלומים אומנם מוזר, אבל משלמים בסופו של דבר. אנשים פה חושבים שאתה בנק. משלמים לך שוטף פלוס עונה. ויש כאלה שמשלמים שוטף פלוס 103. חושבים שהם תחנת רדיו".
*השפעת ההצטרפות ל-OECD:
"אם זה יעשה טוב למדינה, אז אני מניח שבעקיפים זה יעשה טוב גם לעסק שלי".
מילקי ומילקיטו
שנת הקמה: 2001
בעלים: חררדו קטן
מס' עובדים: 160 (140 כפרילנסרים)
מחזור מכירות שנתי: 3.5 מיליון שקל
איטליה-ישראל: "כאן קל ברמת הרשויות, קשה עם בעלי המקצוע"
בנג'מין לגזיאל, שעלה מאיטליה המדורגת במקום 78 במדד, מתקשה בעיקר בהתנהלות מול אנשי העסקים הישראלים
*העסק:
בנג'מין לגזיאל (26) עלה מאיטליה לפני שש שנים. אחותו, סלין (29), עלתה שלוש שנים אחריו. השניים פתחו בתל-אביב את "ג'וליה מילאנו", שתי חנויות לאופנת עילית לנשים ולגברים. השלישית תיפתח בקרוב בקניון רמת-אביב. "פתחנו כי יש לנו ניסיון וגישה ישירה ליצרן", אומר בנג'מין לגזיאל ומסביר, שבני משפחתו עוסקים בבורסקאות ובייצור מוצרי עור שונים. "כל מוצרי העור בחנויות שלנו מגיעים מהמפעל המשפחתי באיטליה, שגם מספק עורות מעובדים לבתי אופנה בינלאומיים כמו גוצ'י, פראדה ולואי ויטון".
*איתור ההזדמנות העסקית:
"הרעיון לפתוח בישראל חנויות התקבל פה אחד על-ידי כל בני המשפחה", אומר לגזיאל. "אנחנו חושבים שישראל היא מקום טוב לנסות בו את המוצרים שלנו, ואנחנו מקווים שזאת התחלה של משהו גדול יותר עבורנו".
*הקמה וניהול - איפה קשה יותר:
"בישראל קל ברמת הרשויות וקשה ברמת בעלי המקצוע. כשאלה מזהים שאתה לא צבר, הם מיד מעלים לך את המחיר בכמה אחוזים, וזה מעצבן. גם באיטליה לא הכול ורוד. על בעל העסק חלות כל מיני מגבלות שלא חלות כאן כמו שעות פתיחה ומועדי סיילים מוכתבים. במחשבה שנייה, זה טוב ולא טוב. תלוי איך מסתכלים על זה".
*על התחרות המקומית:
"אנשים אוהבים להיכנס לחנויות שלנו, אבל בודקים מה יש למתחרים להציע, וזה לא תמיד נוח. אני מניח שעם הזמן, כשאנשים יכירו את המותג שנמצא כרגע בחיתוליו, זה ישתנה".
*הלקוח הישראלי לעומת האיטלקי:
"האיטלקי מסתכל על איכות והישראלי על מותגיות. כמו-כן, האיטלקי מנומס והישראלי וכחן ואגרסיבי. מצד שני, הקהל כאן נותן יותר פידבקים, ובזכות זה אפשר ללמוד ולהשתפר".
*השפעת ההצטרפות ל-OECD:
"להערכתי, אם זה ישפיע זה יהיה בעיקר על יצואנים ולא על קמעונאים כמונו".
ג'וליה מילאנו
שנת הקמה: 2009
בעלים: בנג'מין וסלין לגזיאל
מס' עובדים: 3
מס' חנויות: 2
מחזור מכירות שנתי: כמיליון שקל
10 טיפים לאיתור הזדמנויות עסקיות בישראל
על-פי זאב זליג, מנכ"ל ג'נזיים ישראל
1. אירועים חברתיים
שיחות אקראיות באירועים חברתיים וכנסים הם מאגר מידע בלתי נדלה של הזדמנויות עסקיות קיימות ועתידיות. באירועים אלה חשוב להטות אוזן ולהקשיב מעבר לדברים הגלויים.
2. ייזום פגישות
משקיעים, עורכי פטנטים, עורכי-דין, בנקאים, ואפילו חברות למסחור ידע, יכולים לסייע באיתור הזדמנויות עסקיות. לכן, מומלץ לנסות ליזום עמם פגישות לאיתור ההזדמנויות.
3. אינטרנט
בלוגים, פורומים ורשתות חברתיות באינטרנט הם מאגר מדהים של אינפורמציה וקרקע פורייה לאיתור הזדמנויות עסקיות.
4. בורסה
דיווחים שוטפים של חברות לבורסה לניירות ערך, טומנים בחובם מידעים על אודות הזדמנויות עסקיות.
5. דרושה הזדמנות עסקית
פרסם את עצמך בערוצי תקשורת שונים ובנטוורקינג שלך כמי שמחפש אחר הזדמנויות עסקיות. אין ספק שתקבל הצעות, ואולי מתוכן תימצא גם האחת שתתאים לך.
6. לא לרוץ למקום שכולם רצים אליו
אולי זו הזדמנות, אבל היא יקרה וצפופה מאוד.
7. משרד הקליטה
כדאי לשמור על קשר קבוע ושוטף עם משרד הקליטה במדור להזדמנויות עסקיות לעולים חדשים ולתושבים חוזרים. בכלל, כדאי לשמור על קשר עם גופים כמו משרד המדען הראשי, מכון היצוא ומרכז ההשקעות.
8. סבלנות
הזדמנות עסקית טובה ופוטנציאלית היא נדירה אך מציאותית, לכן מומלץ להיאזר בסבלנות.
9. הדבר הבא
המגמות המתרחשות בחו"ל, עשויות להיות הטרנד הבא בישראל. מעקב אחר מגמות והתפתחויות בתחום העסקי שלך במדינות שמעבר לים, עשוי להניב את ההזדמנות העסקית הבאה פה.
10. הסתכלות פנימה
הזדמנויות עסקיות יצירתיות יכולות לבוא מתוך עובדי החברה עצמם, ובעיקר מאנשי השטח. לכן, חשוב לערוך סיעור מוחות שוטף, לעודד העלאת רעיונות למעלה ולהעניק תמריצים ליוזמים.