אין ספק, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מספק לחוקרי המשטרה אתגר אחרי אתגר. השבוע הוא נתפס משוחח בפומבי עם מזכירתו שולה זקן ועם סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, יהושע פולק, בחתונת בתו של השר לשעבר אריה דרעי. שניהם, מלבד אולמרט, חשודים בפרשת הולילנד - פולק בלקיחת שוחד, בדומה לאולמרט, וזקן בתיווך לשוחד. כעת אפשר שייתווספו לחשדות גם סעיפים של שיבוש מהלכי משפט.
האתגר החדש העומד כעת בפני בכירי אגף החקירות והמודיעין במשטרה נעוץ בהחלת הכלל הידוע בדבר עיקרון השוויון. אותו כלל המחייב - באופן תיאורטי לפחות - את מוסדות השלטון, לרבות משטרת ישראל, להתייחס באופן שווה לכל אזרח. לבד מהעובדה שאולמרט נהנה עדיין משירותי אבטחה באדיבות השב"כ ומלשכה ותשלומים שונים באדיבות אוצר המדינה, ראש הממשלה לשעבר הוא כיום אזרח מן השורה.
אלא שאפילו במעמדו כאחד האדם, ובניגוד לאצבע המאשימה שהוא מפנה כלפי המשטרה, ממשיכה זו להעניק לו טובת הנאה קטנות גם היום, אף שהוא משמש חשוד מרכזי בעבירות פליליות כבדות בפרשת הולילנד.
בניגוד לכל יתר החשודים בפרשה - בכירים פחות ממנו - אולמרט לא נעצר לצורך חקירתו. הוא לא הובל יום אחרי יום לחדר החקירות לאחר לילה בתא המעצר, ולא נגרר לדיוני הארכת מעצר בבית משפט השלום בראשון-לציון, לעיני הצלמים והעולם כולו.
הוא אמנם איננו זכאי עוד לחקירת דה-לוקס בלשכת ראש הממשלה, כפי שהיה רגיל בעבר, אבל לעומת יתר החשודים הוא עדיין זוכה לתנאים משודרגים; צריך רק לשאול את שולה זקן, שנעצרה בנמל-התעופה ובילתה כמה לילות ב"בית ההארחה" נווה-תרצה.
במסגרת התנאים המשודרגים, גם דרכונו של אולמרט טרם נשלל ממנו. זה מזל גדול מבחינתו, אחרת היו הכרטיסים לגמר ליגת האלופות באיצטדיון במדריד מתבזבזים בלא שימוש.
למעשה, שום תנאים מגבילים, כגון מעצר-בית ודרישה להפקדת ערבויות, לא הוטלו על אולמרט. למעט הוראה אחת, שנמסרה לו בתחום חקירתו ביום רביעי: לא ליצור קשר עם הנחקרים האחרים בפרשה.
בתגובה, אולמרט בחר לעלות על המקפצה. לא חלפו אלא שעות ספורות לפני שתועד כשהוא משוחח עם זקן ומסתודד גם עם פולק, בשעה שזה האחרון היה ישוב תוך מכוניתו.
הדרך היחידה להבין את הצהרת יועץ התקשורת של אולמרט, שטען השבוע כי מדובר היה באמירת שלום אקראית, היא שהוא לא צפה בצילומי הווידיאו בטרם שיחרר את הודעתו: לו רצה אולמרט לחמוק מהמפגש עם פולק, היה יכול לעשות זאת בקלות. כל שהיה עליו לעשות היה להימנע מלרכון פנימה דרך חלון מכוניתו של פולק ולא לשוחח איתו לאורך דקה או שתיים.
הטענה שתישמע כעת היא שאולמרט לא ביקש לשבש את החקירה ולא שיבש אותה. למעשה, יטענו הטוענים, צריך להיות אוויל כדי לתאם גירסאות עם נחקרים אחרים במקום פומבי שכזה ולעיני המצלמות.
אם מישהו חפץ לשבש את החקירה - הוא יכול לעשות זאת בדרכים רבות ומגוונות, וגם דיסקרטיות בהרבה. בטלפון, למשל, או באמצעות אנשי קשר. זה נכון, אבל לא מבטל את העובדה שאולמרט פעל בניגוד מוחלט להנחיות שקיבל בתום חקירתו.
מה שמחזיר אותנו לשעת המבחן של המשטרה. התנהלותו של אולמרט מקשה עליה יותר ויותר להמשיך ולהעניק לו את הפריבילגיות שכלל אינן מגיעות לו.
תיאורטית, יכול לקום קצין משטרה בכיר ולומר - ניתן היה להימנע מהחשש לשיבוש ההליכים, גם אם מדובר בחשש גרידא, לו רק היה אולמרט מקבל את אותו יחס שקיבלו החשודים האחרים בפרשה.
על המשטרה מוטלת החובה להוכיח האם תיאוריות מסוג זה יכולות גם להתגשם במציאות המשפטית והפוליטית שלנו.