החדשות הטובות הן ש"סקס והעיר הגדולה 2" יותר טוב מהסרט הראשון. זה לא קשה, הסרט הראשון היה נוראי. הסרט הראשון היה חמדני ורשלני, והזנה את ארבע הבנות עם קווי עלילה לא אמינים ובדיחות עגומות במיוחד. ולא רק האירועים בחייהן של קארי, מירנדה, שרלוט וסמנת'ה נראו מזויפים, גם החברות המפורסמת שלהן הפכה לפסטיבל צווחות וחיבוקים חסר תוכן. וכל זה הוקף בהתקף בולמי עצום של צרכנות: פנטהאוז, שמלת כלה, חופשה במקסיקו, דירה חדשה, נייד חדש, ריהוט חדש, עוזרת אישית חדשה, חדר ארונות... מהבחורה שלא יכלה לשלם את המשכנתה בגלל חיבתה לנעלי מעצבים, קארי הפכה בסרט לקניינית חסרת גבולות וחסרת בושה, באופן שלא היה נעים לצפייה.
נקודת השפל של הסרט ההוא הייתה במהלך מפגש צווחני של החברות בדירתה החדשה של קארי. הכלבה החרמנית של סמנת'ה החלה לפמפם את אחת מכריות הנוי, וקארי זעקה שהכרית הזו עלתה 300 דולר. שילוב מושלם בין בדיחה נמוכה מדי לתג מחיר גבוה מדי.
אז אם "סקס והעיר - הסרט" היה כל-כך מאכזב, הרי שכדרכם של סרטי המשך, "סקס והעיר 2" אמור להיות גרוע אפילו יותר. למרבה ההפתעה, הוא לא. נראה שנלמדו כמה לקחים מהסרט הראשון: חגיגת הקניות נרגעה מעט בעקבות המשבר הכלכלי, ולאורך הסרט כולו מורגשת שאיפה ליותר מודעות עצמית. הפנטהאוז נזנח לטובת דירה צנועה יותר, גם כשהבנות נהנות מסגנון חיים מושחת במזרח התיכון החדש, הן מגלות שחופש עדיף על שפע, והרכישה היחידה שקארי מבצעת לנגד עינינו היא של נעליים שטוחות ב-20 דולר בשוק של אבו-דאבי (או כפי שקוראים לו בסרט: "סוק"). נעליים מאוד מכוערות, אגב.
המשבר בנישואים של קארי וביג נשמע ונראה יותר טבעי ממשבר ה"הוא נטש אותה בחופה אבל לא באמת, כי הוא התחרט ברגע האחרון אבל כבר היה מאוחר מדי ואז היא עזבה אותו" המאולץ של הסרט הראשון. הפעם אין פיצוצים דרמטיים בין השניים, רק חוסר שקט וחוסר שביעות רצון אמינים למדי. יש כאן גם הרבה יותר רגעים מצחיקים מאשר בסרט הראשון, והרבה יותר רגעי קאלט, כמו פלאשבק קצר לשנות ה-80, התפרצות קולנית משעשעת של סמנת'ה והופעה מדליקה ממש של לייזה מינלי.
חוץ מזה, כל ארבע השחקניות עדיין מחזיקות את תפקידיהן בכבוד, ונראות נהדר מבלי להיראות מנותחות. במיוחד קים קטרל וסינתיה ניקסון.
עד כאן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שכל זה עדיין פחות טוב מסדרת הטלוויזיה. כן, "סקס 2" עושה נעים באולם מפרגן ומלא אסטרוגן, ומעלה את אחוזי האחווה הנשית באוויר. אבל ספק אם השעתיים וחצי הללו ישמרו על העניין והאנרגיה החיובית גם בצפייה לבד בבית. והן בטח לא טובות מספיק כדי לעניין את מי שלא צפה בסדרה. העלילה הגדולה מהחיים מבדרת, אבל לא מאפשרת הזדהות ברמה שאפשרה הסדרה.
כשקארי החליטה לצאת לדייט ספונטני עם ברגר באמצע היום, או כשביג התחמק מלתת לה מפתחות לדירה שלו, אפשר היה להזדהות איתה בקלות. כשהיא פוגשת את איידן (מכולם, דווקא איידן הוא זה שנראה קצת מנותח. מה קרה לו?) בלב עיר מוסלמית באמצע המדבר, זו כבר פנטזיה מוחלטת שלא מהדהדת שום אירוע מחייה של צופת "סקס והעיר" הממוצעת. אולי המשבר של שרלוט דווקא כן יעורר הזדהות בקרב האמהות שבקהל, אבל מצד שני, האישה מעסיקה אומנת במשרה מלאה ולובשת חצאית וינטג' של ולנטינו בזמן בישולים במטבח. אז אולי לא.
גם השאיפה להעביר איזה מסר מקושקש בדבר כוח נשי מסביב לעולם לא עושה טוב לסרט, ואפילו מובילה לסצנה או שתיים מביכות במיוחד.
"סקס והעיר הגדולה" כבר לא באמת איתנו. אבל בניגוד לסרט הקודם, שהיה כמו מפגש טראומתי במיוחד עם אקס שהפך לזר, הסרט החדש מציע פגישת מחזור מחויכת ולא מזיקה.