אימן עבדל רחים הוא אחד מ-230 אלף מצרים שהצטרפו בחודשים האחרונים לקבוצה בפייסבוק התומכת במועמדותו של היו"ר לשעבר של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מוחמד אל-בראדעי, לנשיאות המדינה. אך, למרות העלייה בתמיכה המקוונת לחלופות פוליטיות לשלטונו של הנשיא חוסני מובארק בן ה-82, המכהן בתפקידו מאז 1981, ברור גם לפעילים הפוליטיים הנלהבים ביותר באינטרנט כי הם זקוקים לגיבוי פעיל של הרחוב המצרי.
"אנחנו זקוקים לשיתוף פעולה של כולם במצרים - בין אם הם גולשים באינטרנט ובין אם לא", אומר עבדל רחמן, מהנדס בן 25. ההצטרפות המהירה של גולשים לקבוצת התמיכה באל-בראדעי, שנוסדה לאחר שזה חזר למצרים בפברואר 2010, מעידה על התסכול העצור של העם המצרי מהנעשה בזירה הפוליטית במדינה. זאת, על רקע הבחירות הקרובות לפרלמנט ולנשיאות שייערכו השנה ובשנה הבאה - כך סבורים מומחים לענייני מצרים.
אך המומחים טוענים כי סחיפת ההמון המצרי ברוח השינוי היא משימה קשה הרבה יותר, לנוכח חולשתן של מפלגות האופוזיציה במדינה והיד הקשה שנוקטת המשטרה כדי לדכא כל גילוי של התנגדות, ולו הקטן ביותר, לשלטון. "זה לא מציאותי לחשוב שמחאה מקוונת תשנה משהו מבלי שתהיה אופוזיציה פעילה שיכולה לאתגר את השלטון", אומר הפרשן הפוליטי המצרי עמר חמזאווי. "אין ציבור גדול שמעז לתמוך באופוזיציה ולהוות קרקע לשינוי במדינה".
אין מספיק כוח
ההתרחשויות באיראן בקיץ האחרון הן דוגמה טובה לאופן בו יכול האינטרנט לסייע לגיוס ההמונים למען עצרות מחאה בהשתתפות עשרות אלפי משתתפים. לאחר שהתפרסמו תוצאות הבחירות באיראן, השתמשו פעילי אופוזיציה ברשתות החברתיות טוויטר ופייסבוק כדי לקרוא לציבור לצאת ולמחות על מה שנראה לכאורה כזיוף של התוצאות על ידי השלטון הדתי במדינה כדי להגן על הקואליציה השמרנית.
אלא שבניגוד לאופוזיציה באיראן, מפלגות האופוזיציה המצריות מפוצלות, וסובלות מחוסר אחידות ומחילוקי דעות, דבר שמקשה על ארגון של מחאות עממיות כאלה. "מה שעשו הבלוגרים באיראן הוא לחשוף את הכוח העצום של האופוזיציה שם. במצרים אין אופוזיציה עם עוצמה כזו", אומר פרופ' רבאב אל-מהדי, מרצה באוניברסיטה האמריקנית בקהיר.
תנועת האחים המוסלמים, שהוצאה מחוץ לחוק המצרי, היא התנועה היחידה שיש לה רשת תומכים גדולה מספיק כדי להוציא אלפים לרחובות, אומרים המומחים. אלא שמנהיגי התנועה מודעים לכך שנקיטת צעד כזה מצידם עלולה לגרור תגובה מוחצת של כוחות הביטחון המצריים בעוצמה שתעמיד בסכנה את המשך קיומה של התנועה. לכן, הם החליטו להתמקד בהפעלת תוכניות הסעד והצדקה של התנועה כדי להגדיל את הפופולריות שלה בציבור.
היד הקשה של שלטונות מצרים כלפי התנגדות פומבית היא גם אחת מהסיבות שפעילות האופוזיציה במדינה עברה אל הרשת. "פעילי האופוזיציה גילו שארגון התכנסויות גדולות הוא משימה שהופכת קשה יותר ויותר ולכן העבירו חלק ניכר מפעילותם לאינטרנט", אומר הבלוגר חוסאם חמלאווי.
הרשת החברתית פייסבוק הפכה ב-2008 לפלטפורמה באמצעותה התארגנה קבוצת מקוונת של יותר מ-70 אלף מצרים שמחו נגד מחירי המזון המאמירים במדינה. הקבוצה אורגנה על ידי תנועת הנוער "ה-6 באפריל", שארגנה עצרות מחאה שהובילו להתנגשויות עם המשטרה בתאריך על שמו היא קרויה. לפני כחודשיים, ביום השנה השני להפגנות הללו, יצאו כמה מאות פעילים לרחובות וקראו להפלת שלטונו של מובארק. היקף המחאה היה קטן יחסית בקנה מידה עולמי, אם כי בקנה מידה מצרי מדובר בכמות מפגינים מכובדת.
שיעור חדירה נמוך
יצירת מומנטום שיוציא את ההמונים לרחובות עשוי להתגלות כאתגר קשה במדינה בת 78 מיליון תושבים, ששיעור האנאלפביתיות בה מגיע ל-34% ושיעור חדירת האינטרנט עומד על 17%. באיראן, לשם השוואה, מספר תושבים זהה לזה של מצרים, אך שיעור האנאלפביתיות שם עומד על 18% בלבד, ושיעור חדירת האינטרנט מגיע ל-31%.
למרות הנתונים, ממשלת מצרים שומרת על ערנות בכל הנוגע לקהילת האינטרנט במדינה. בניגוד לאיראן ולמדינות מוסלמיות אחרות, אין במצרים פיקוח על האינטרנט, ואתרים דוגמת פייסבוק וטוויטר אינם חסומים בפני הגולשים. אולם, בלוגרים ופעילים פוליטיים העושים שימוש באינטרנט נעצרים לעיתים קרובות, באמצעות הפעלת חוק לשעת חירום שנמצא בתוקף כבר 30 שנה.
במאי האחרון האריכה הממשלה המצרית את תוקפו של החוק בשנתיים נוספות אך אמרה כי תגביל אותו לשימוש במלחמה בקבוצות טרור ובהפצת סמים. ארגוני זכויות האדם הפועלים במצרים מטילים ספק ברצינות כוונותיה של הממשלה.
כמה מהפעילים התומכים באל-בראדעי, המודעים למוגבלות כוחו של האינטרנט ככלי פוליטי, החלו לאסוף חתימות לעצומה הדורשת שינויים חוקתיים במדינה במטרה להגדיל את חירויות האזרחים בה. יוסוף עבדל רחמן, המנהל את קבוצת הפייסבוק התומכת במועמדותו לנשיאות של אל-בראדעי, אמר כי נאספו כבר כ-54,870 חתימות מקוונות לעצומה, כש-15 אלף מהחותמים הביעו נכונות לצאת לרחובות כדי לאסוף חתימות ממשיות של הציבור המצרי. "זהו רגע חשוב מאין כמותו אם לוקחים בחשבון את שלושת העשורים של הדיכוי הפוליטי במצרים. הנכונות של האנשים לנקוט פעולה אינו דבר של מה בכך", סיכם.