ראש מנהלת השידורים במועצת הכבלים והלוויין, דורלי אלמגור, התפטרה בשבוע שעבר מתפקידה, בעקבות מחלוקות קשות עם יו"ר המועצה ניצן חן.
למרות עברו העיתונאי, חן הוא עוף מוזר בנוף השידורים. בגלל עברו העיתונאי הוא גם "מאותרג" על-ידי התקשורת, שעושה איתו חסד גדול. משום מה הביקורת כלפיו וכלפי המועצה כמעט ואינה קיימת, למרות שמנהלים רבים בתעשייה מתקשים להגיד מלים טובות על תפקוד המועצה.
אולם ככל שעוברים הימים, מתברר כי המועצה לא ממש חווה את שעתה היפה ביותר. ההאשמות שהטיחה אלמגור בניצן חן נחקרים עכשיו על-ידי מבקר המדינה, וגם האשמות שהוא מטיח בה ייבדקו.
הטענה הבסיסית של חן - ויש לומר שהיא לא מופרכת - קשורה בדרישה שלו לפיצול הייעוץ המשפטי שנותנת אלמגור בהיותה מנהלת המינהלת. הדרישה אולי לא מופרכת, אבל ההתנהלות של חן מוגזמת לחלוטין, מכיוון שהוא הפך את המחלוקת לאישית. גם אם צריך לפצל את הייעוץ המשפטי במועצת השידורים, חן יהיה זה שייזכר כיו"ר הראשון שבשל חילוקי הדעות איתה מביא להחלשת מעמדה של המועצה כגוף עצמאי.
בינתיים נודע כי אלמגור לא לבד בקרב מול חן. היא אולי עזבה, אבל ההתנגדות נשארה. מסתבר כי שרון שמש, עורכת דין בכירה במינהלת, היתה עדה שלא במתכוון לשיחה של חן עם אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לנושאי כלכלה. במכתב ששלחה בעקבות השיחה ששמעה היא מבקרת את פעולותיו והתנהגותו של חן. את המכתב לא ניתן היה להשיג, אבל מדובר במכתב קשה, שמעלה שאלות קשות לגבי חוסר הרצון של בכירי משרד התקשורת לעסוק במה שקורה במועצה.
ומה עושה, מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר-טל בעניין? ומה עושה היועצת המשפטית של המשרד נגה רובינשטיין? ומה עושה ליכט עצמו? יושבים בצד ושותקים.
ועל דברים מעין אלה אמר הפילוסוף אדמונד בורק: "כדי שהרוע ינצח, די בכך שהטובים ישבו בשקט".