שמו הבנאלי של פאנל "פרשנות חוזים" שהתקיים הבוקר (ג') בכנס העשור של לשכת עורכי הדין באילת לא הסגיר את מאבק המוחות שעמד להתרחש באולם עמוס עורכי הדין במלון רויאל ביץ' בין שניים מבכירי עולם המשפט: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט (בדימוס) אהרון ברק, ושופט בית המשפט העליון יורם דנציגר.
בפאנל השתתפו גם שופט בית המשפט העליון (בדימוס) אליהו מצא, הפרופסורים נילי כהן ואיל זמיר ועו"ד דליה טל, אך ברק ודנציגר גנבו את ההצגה כשהציגו לראשונה את עמדתם המנוגדת בנוגע להלכת אפרופים המפורסמת (הלכה של ברק, שלפיה חוזים יפורשו בפרשנות תכליתית) מעל במה אחת.
במהלך הדיון תקף ברק את דנציגר באופן חסר תקדים, ולבסוף נאלץ להתנצל על חלק מהדברים שאמר, בין השאר על כך שכינה אותו "שולף מהמותן" ואמר כי דבריו הם "דברי הבל".
הפאנל נפתח בהצגת תוצאות משאל שנערך בין משתתפי הכנס לקראתו. בין היתר נשאלו עורכי הדין אם המליצו ללקוחותיהם שלא להביא עניין של פרשנות חוזה לבית המשפט כיוון שלא יכלו להעריך מה תהיה התוצאה שם, ו-91% מהם (קרוב ל-200 עורכי דין) ענו בחיוב.
דנציגר, שהנחה את הפאנל, התייחס לשאלון בפתח דבריו. "27 שנים עבדתי כעורך דין פעיל, ואני יכול להגיד שרוב עורכי הדין שאיתם נפגשתי סבורים כי הלכת אפרופים, הרוח שלה או הדרך שבה היא יושמה מערערת את היציבות ואת הוודאות שנדרשות בתחום של דיני חוזים", אמר. "אם עורכי הדין לא יכולים להמליץ ללקוחותיהם ללכת לבית המשפט משום שהם חוששים מהתוצאה האפשרית - זה אומר שאין לנו את האלמנט הקריטי, את ערך היציבות והוודאות בדיני חוזים".
דנציגר ציין כי אינו חושב ששופטי העליון צריכים לפעול על-פי דעות של הציבור, אך הוסיף כי "אם יש ביקורת על פסק דין שנמשכת 15 שנה, צריך לבדוק אם יש בה ממש".
במהלך הדברים ציטט דנציגר לא מעט מכתביו של השופט ברק על מנת לחזק את עמדתו, ובין השאר אמר: "השופט ברק ציין בספרו 'שופט בחברה דמוקרטית' כי מן הראוי שהשופט ישמע את דעת הציבור משום ששופט אינו עומד לבחירה, ולכן מן הראוי שהוא עצמו ישמע את הביקורת שנשמעת מהעם".
דנציגר ציין כי בבואו לפרש חוזה הוא פועל לפי מספר כללים: "עיקרון חופש החוזים הוא עליון בתחום דיני החוזים, ומכאן שגם בפרשנות של דיני חוזים. זו הזכות שלי ושל הצד השני לחוזה לעצב אותו ואת תוכנו בדיוק כפי שאנחנו רוצים. הצדדים קובעים את תוכן החוזה - לא השופט", אמר.
לדבריו, הצד השני של המטבע אומר שעיקרון חופש החוזים הוא גם זכותם של הצדדים ליהנות מהגנה מפני התערבות בית המשפט כשלא צריך להתערב בזכות הזו. "אין צורך לחשוף את הצדדים לאפשרות שבדיעבד יכתיב להם השופט ערכים שעומדים בניגוד לאלה שהכניסו לחוזה".
תחילת הסערה
מה שהחל את הסערה שהתרחשה מאוחר יותר בפאנל היה הכלל השלישי שציין דנציגר במהלך דבריו. "בניגוד לעמדתו של פרופ' ברק, אני סבור שלא כל טקסט חוזי זקוק לפרשנות. עם כל הצניעות, אני סבור שאמירתו של ברק מרחיקת לכת מדי. בחוזה הפשוט המילים אומרות הכול, וחוזה כזה שבו המילים ברורות וחד-משמעיות - לא צריך לפרש", אמר.
בסיום דבריו התייחס דנציגר גם לביקורת שעלתה בעבר על כך שהוא, שופט בן יומו, "מעז" לצאת כנגד הלכה שנתן הנשיא ברק ושאושרה בהרכב של 9 שופטים. "האם אני הקטן, שהגעתי רק לפני שנתיים וחצי לבית המשפט העליון, צריך להרכין ראשי בפני הלכה שנקבעה לפני 5 שנים על-ידי הרכב של 9 שופטים?", שאל, והוסיף: "אני אצטט מדברי ברק שאומר שאין להבטיח יציבות, ודאות, עקביות והמשכיות בלי להבטיח שינוי. אז אני מתחיל בשינוי, ואם אני מאמין באמת ובתמים שההרכב שגה - אני לא חושב שאני יכול לשבת בשקט. גישתי היא שאם לשון החוזה ברורה וחד-משמעית, צריכים לתת ללשון הזו משקל מכריע בפרשנות חוזה. אני מקווה שיום יבוא והגישה הזאת תתפוס אחיזה".
תשובתו של ברק לדנציגר היתה: "28 שנה אני חושב ועוסק בפרשנות, 28 שנה אני עובר על ספרות בתחום. יש מקום לדיון מחדש אם מציגים תזה נוגדת. אך מה שיורם עשה הוא לא תזה נוגדת. לא מציגים תזה נוגדת אם לא יודעים לאן התזה שלך מובילה אותך, ואני חושב שיורם לא יודע לאן התזה שלו מובילה אותו. לא מציגים תזה נוגדת בלי להתמודד עם הפרופוזיציות הקיימות - ויורם לא עשה זאת", עקץ.
באותה נימה הוסיף ברק כי "כשהגיתי את אפרופים, עשיתי זאת אחרי מחקר מקיף ומעמיק ולא בדרך של ירייה מהמותן, ומה שיורם עשה היה ירייה מהמותן. אגב, כשיורים מהמותן לפעמים פוגעים, אבל כשיטה זאת לא שיטה טובה".
ברק הוסיף כי הוא מסכים עם דנציגר בכך שצריך לעיין מחדש בהלכת אפרופים. "בעניין הזה הוא מתפרץ לדלת פתוחה", ציין, אך מיד הוסיף עוד מכה מתחת לחגורה: "אני מגדיר פרשנות כמתן מובן לטקסט שלשונו יכולה לשאת. על-פי ההגדרה הזו כל טקסט דורש פרשנות. להבין משמעו לפרש. האמירה שטקסט פשוט אינו זקוק לפרשנות היא פשוט דבר הבל".
"טדסקי אמר שהאמירה שטקסט ברור אינו זקוק לפרשנות זה כמו האמירה שמזון קל אינו דורש עיכול", הוסיף ברק.
בהמשך דבריו ציין ברק כי הלכת אפרופים חלה בכל העולם, "חוץ מאשר אצל אלה בישראל שחושבים שהיא לא טובה" אמר - והפנה את דבריו במפורש לדנציגר. לדבריו, העולם חי עם אפרופים, ואין טענה שזה לא בטוח ושאנשים לא הולכים בגלל זה לבתי המשפט.
ברק ציטט רבות מדברי לורדים אנגלים, גדולי השופטים האמריקנים, ופנה להיסטוריה של הפסיקה והחקיקה בכל העולם. "חוזה לא נותר באינקובטור. כל טקסט מקבל את צביונו מהקשרו", אמר לדנציגר.
"אל תחנכו שופטים"
"אשרי וטוב לי שנתתי את פסקי הדין שלי בלי לשאול מה התוצאות של משאלי דעת קהל, ואני מקווה שאתם לא רוצים שופטים שהולכים לפי משאלי דעת קהל, לא בחוזים ובוודאי לא בחוקתי. אל תחנכו שופטים", התייחס ברק לתוצאות המשאל שהוצגו בראשית הפאנל.
לדבריו, ברור שעורכי הדין ימליצו ללקוחותיהם לא להגיע לבית המשפט בעניין של פרשנות חוזה, משום שהם "לא רוצים שיראו למה הם באמת התכוונו כשניהלו משא-ומתן על החוזה".
לבסוף הפנה ברק שאלה רטורית לכאורה לדנציגר: "כשלשון החוזה ברורה לחלוטין ומשקפת את דעתם של הצדדים - הולכים לנסיבות או לא? אם הולכים לנסיבות אין בינינו ויכוח, אך אם לא הולכים לנסיבות אז אני חלוק על דעתך", סיכם את דבריו - וגרף מחיאות כפיים סוערות מהקהל.
דנציגר סיכם את הוויכוח ללא התלהמות באמירה שאולי הגיעה השעה לעשות צעד זהיר לאחור, שאומר "בוא לא ניתן לשופט הפרשן לדהור כמו סוס פרא. זאת לא אוניברסיטה. קטונתי להתווכח עם פרופ' ברק, אך העולם אינו שחור ולבן".
בסוף הפאנל התנצל ברק ואמר: "מיותר לומר שאני מעריך את הדעות של אחי הצעיר. כל מה שאני אומר זה קח נייר ועיפרון, שב על המדוכה ותציג נייר שנוכל להסכים עליו".
עמדת דנציגר
* על שופטים להתייחס לביקורת שמושמעת מהציבור.
* הצדדים קובעים את תוכן החוזה - לא השופט.
* הצדדים מוגנים מפני התערבות מאוחרת של בית המשפט בתוכן החוזה.
* לא כל טקסט חוזי זקוק לפרשנות.
עמדת ברק
* שופטים לא צריכים לפעול לפי משאלי דעת קהל.
* הלכת אפרופים חלה בכל העולם.
* כל טקסט דורש פרשנות - להבין משמעו לפרש.
הלכת אפרופים
הלכת אפרופים המפורסמת ניתנה בפסק דינו של הנשיא ברק בפרשת אפרופים (ע"א 4628/93), שגרס כי יש לפרש את החוזה לאו דווקא בהתאם למילותיו, אלא בפרשנות תכליתית על-פי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים.
ההלכה היוותה את יריית הפתיחה של המאבק האידיאולוגי בתוך בית המשפט העליון בנוגע לפרשנות חוזים, בין אלה שסוברים כי יש לתת ללשון החוזה את המשקל המכריע בפרשנות חוזה ורק אם אינו ברור לפנות לבחינת הנסיבות (פרשנות בשני שלבים) - לבין המצדדים בפרשנות התכליתית שאותה התווה ברק ואשר הינה ההלכה המחייבת עד היום.