ד"ר דפנה פפר היא מרצה בתוכנית MBA במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה
בתחילת 2008 הודיעו מאיר שמיר ושותפיו על רכישת השליטה בחברת גילת לווינים תמורת 475 מליון דולר. מניות גילת עלו כמובן בעקבות ההודעה שכן מחיר הרכישה היה גבוה ב-30% משערה של גילת בת"א ובוול סטריט.
שותפיו של שמיר, המתפתל כיום בסיפור תנובה ונחלץ בעור שיניו מאלביט מערכות ראייה ראויה (EVS) ואלרן השקעות, היו שלושה טייסי קרב לשעבר בחיל האוויר: רועי בן-ימיני, איתן סטיבה ועמי לוסטיג. לארבעה חבר דאגלס ברג'רון מנכ"ל וריפון וכך נוצרה קבוצה שנראתה בעלת יכולת מימון רצינית וקשרים מסועפים.
טייסי הקרב צברו רווחים עצומים מעשרות שנות סחר בנשק וציוד צבאי באפריקה ובעיקר באנגולה. את שמיר הם הכירו כנווטים בחיל האוויר מתקופת שרותם הצבאי. דאגלס ברג'רון נקשר לקבוצה באמצעות היכרותו עם שמיר לאחר עסקת רכישת ליפמן ע"י וריפון שהניבה לשמיר ולברג'רון רווחים עצומים.
למסתכל מהצד קבוצת הרוכשים נראתה אידיאלית גם מההיבט שניתן לשלב את פעילות גילת במדינות אפריקה הסובלות כידוע מבעיות תקשורת כרוניות תחום בו גילת פעילה שנים רבות באמצעות תקשורת לווינים. נושא התקשורת באפריקה צומח במהירות והטייסים כבר גזרו ממנו קופון של עשרות מיליוני דולרים בעבר. העסקה כאמור נראתה שילוב עסקי מעניין.
מפולת בוול סטריט
מפולת 2008- 2009 בוול סטריט יצרה מחנק מימון עולמי. רביעיית הטייסים קיוותה לרכוש את גילת גם באמצעות מימון - אשראי דבר שהתקשתה לבצע לדברי דירקטוריון גילת. מנגד הטייסים מצאו, לדעתם, מצגים לא מדוייקים בעסקי גילת שלטענתם לא הוצגו בפניהם טרום העסקה. עניין המצגים נראה תמוה לאור ההכרות של שמיר עם גילת שהחלה מספר שנים לפני העסקה וכללה החזקה בחבילת מניות גילת.
בעוד שמיר מוכר בשוק ההון כפתלתל וסיפור תנובה כאמור מחזק תחושה זו, שלושת הטייסים ידועים כאנשי עסקים אמינים הנחבאים מפרסום. בכל מקרה ליתר ביטחון בהסכם המכירה נרשם פיצוי של 47 מליון דולר שישולם לצד המבטל את העסקה. 10% מהיקף העסקה.
מיותר לקבוע מי הצודק בסיפור ביטול העסקה. הדעת נותנת שהטייסים הבינו שלא עת נכונה בסוף 2008 לביצוע הרכישה בסכום עתק ואם המשבר הכלכלי יחריף יתכן ואפשר יהיה לקנות את גילת בסכום נמוך משמעותית. מבחינת גילת המחיר נראה נפלא.
הקנס של 47 מליון דולר נותר כקלף מיקוח בידי גילת. אם גילת לחילופין הטעתה את הקונים כטענתם הרי שקשה להאמין שהם יוותרו על הפיצוי. הדרך לבית המשפט אמורה הייתה להיות קצרה והחלטה הייתה יכולה להתקבל במהירות יחסית למרות הסרבול המוכר במערכת המשפט. באופן מפתיע ומוזר הצדדים פנו לבוררות המתנהלת כבר כמעט שנתיים מביטול העסקה.
במניות גילת מחזיק גם הציבור והיא נסחרת במדד ת"א 100 ובנאסד"ק כמניית ארביטראז'. הציבור קנה מניות כששמע על העסקה וספג הפסד כבד כשבוטלה. הציבור זכאי לדרוש לדעת מי האחראי לביטול העסקה ומי צריך לשלם קנס. יתרה מכך, רשות הניירות ערך העוסקת באינספור נושאים ברומו של עולם חייבת לדרוש הבהרות מגילת על המצב המשפטי ולפרסם המידע לידיעת הציבור. באופן מוזר 47 מליון דולר כמעט לא זוכים לתשומת לב והזמן מתמסמס בבוררות.
מי שחפץ להגן על המשקיעים, לברר את האמת בסיפור גילת, להראות שהצדק נעשה, שלא ימתין עוד שנתיים למיזמוז הזמן וללעג על הציבור שהתפתה להאמין בעסקה פורחת.
ד"ר דפנה פפר, סוחרת בעצמה תיק השקעות ועשויה להיות בעלת עניין בנכסים המוזכרים במאמריה.