יחיאל שבי הוא דובר משרד התקשורת, מזרחן וד"ר ללימודי ארץ ישראל
מדינת ישראל מזניחה בצורה פושעת את הטיפול בהפרות הבנייה הרבות במגזר הערבי. הזנחת המדינה את היישובים הערבים, שתרמה להתפתחות ותרבות קלוקלת במגזר, הביאו למצב שבו ניתן לכאורה הכשר להפרות הבניה הקיימות.
בדבר אחד לבטח קיימת אפליה כלפי האוכלוסייה היהודית: בחיוב יישובים לבנות לגובה ובטיפול בבניה הבלתי חוקית. ביישובים הערביים השוכנים לצידי כביש שש ונחל עירון הוקמו מבני פאר על אדמות פרטיות, שרבים מהם, נבנו ללא היתר.
בישובי המגזר הערבי שבשטח מדינת ישראל לא בונים רבי קומות. ואילו בעזה, ברמאללה ובביתוניה הם קיימים לרוב. מדוע שם אפשר להתגורר בבניינים ובערערה, טייבה ומג'ד אל כרום לא - לערביי ישראל פתרונים.
בסקר שנערך בעשור החולף, התברר כי בקרב המגזר הערבי יש כ-30 אלף מבנים בלתי חוקיים מתוכם כ-10,000 מגדרה וצפונה, זאת בזמן שבמגזר היהודי שחלקו באוכלוסייה גבוה פי 4, עומדים כ-15 אלף מבנים בלתי חוקיים בלבד.
מצוקות דיור אמיתיות במגזר הערבי וחוסר זמינות של פתרונות תכנוניים, מביאים להפרות חוק בנושא. גם העובדה שהבנייה הבלתי חוקית אינה נתפסת כעבירה חמורה, אי אכיפה, מתן לגיטימציה למבנים שהוקמו ללא היתר, והרווחים הכלכליים שהיא מניבה, מעודדים הפרת חוק.
מדוע וועדות התכנון והבנייה מקפידות בקלה כבחמורה על סגירת מרפסת או פתיחת חלון ללא היתר ביישובים היהודיים, ואילו ביישובים הערביים הן כמעט ושובתות ממלאכתן?
מדוע ביישובים הערביים מוקמות שכונות שלמות ללא היתר, על גבי שטחים ירוקים, שלא נועדו למגורים? האם העובדה שמדובר באדמות פרטיות צריכה למנוע הסדרה ארוכת טווח בדבר ייעוד הקרקע והשימושים שניתן לעשות בה? כאשר במקרים רבים, מדובר בהסדרה שהיא לטובת התושבים הערבים.
מדוע לא קוראים הח"כים הערביים להסדיר את הבנייה הבדואית בדרום תוך הקמת יישובים חוקיים וקהילתיים בשטחים מוסכמים? מדוע הם בוחרים להציג כל צו הריסה למבנה בלתי חוקי כמאבק לאומי "ישראלי-פלשתיני"? מדוע הם נותנים יד להקמה של יישובים פיראטיים, חסרי תשתית שיובילו לחיים של אומללות?
בתרבות כזו שבה לתושב מותר לעשות הכל, תוך שנבחרי הציבור שלו בורחים מהסדרה ואכיפה, דימוי הציבור והאינטרסים שלו נפגעים. עדיף היה שיפעלו להקמה מסודרת של מגורים ביישוביהם, יתגייסו לטובת תכנון תוכניות מתאר, וישמרו על השטחים הירוקים.
תופעת הבנייה הבלתי חוקית גורמת לפגיעה באיכות חייהם, מביאה לפגיעה בלתי הפיכה בקרקעות, גורמת לנזק כלכלי אדיר לקופת המדינה ולרשויות המקומיות בשל אי תשלום ארנונה ומיסים, שתוצאה ישירה שלו היא פגיעה בהשקעות ביישובי המיעוטים.
המדינה צריכה להפנים את העובדה שבזמן שהאוכלוסייה הערבית גדלה בחמישים השנים הראשונות למדינה בערך פי עשרה, השטח המאפשר בניה למגורים נשאר כמעט ללא שינוי. בהיעדרן של תוכניות מתאר ותוכניות אב למחצית מהיישובים הערביים, וכל עוד לא מוקמים יישובים חדשים לבדווים בנגב, ולא משוחררות קרקעות לבנייה מסודרת המתחשבת בצורכי היישוב ובמבנה החברתי שלו, הבעיה רק תלך ותחריף.
מדינת ישראל צריכה להתגייס לטובת הטמעת ההסדרה בשטחי המתאר של היישובים הערביים, היא צריכה לטפל בכשלים התכנוניים והמבניים, להרחיב את הדיור לזוגות צעירים ולעודד מעבר לבנייה רוויה.
היא חייבת לחזק את מקורות התעסוקה ביישובים הקיימים. היא צריכה להסיר את הבסיס לטיעונים בדבר אפליה לאומית ולעשות דין אחד לכל אזרחיה תוך שהיא שומרת על האופי היהודי והציוני של המדינה, אך מאפשרת חיים מודרניים מסודרים לאוכלוסייתה הערבית.