איפה הייתי כשליהמן קרס:
"ב-23 באוקטובר 1995 אפשר לי הארווי קרוגר להיפגש עם צוות המכירות למוסדיים של ליהמן ברדרס, שהוצג לראשונה בפני ההנהלה הבכירה של כור הישראלית. קרוגר כיהן אז כסגן יו"ר ליהמן, והוא אירח אותנו בחדר הישיבות הגדול ביותר במרכז הפיננסי העולמי, שהשקיף על מגדלי התאומים מעברו השני של הרחוב. כור הייתה אז ספינת הדגל של הסקטור העסקי בישראל, ובאירוע נכחו כמה מאות ברוקרים.
האווירה הייתה של חגיגה והתרוממות רוח. בני גאון, מנכ"ל ונשיא כור, היה אחראי לשיקומו של דינוזאור תאגידי אנכרוניסטי ומסורבל, וכעת קיווינו לגייס 120 מיליון דולר בהנפקה הישראלית הגדולה ביותר בחו"ל עד אז. גאון קיבל יחס של כוכב רוק, אני הייתי עוזרו וליהמן השיק את ה-IPO (הנפקה ראשונית) העולמי שלנו.
הרואוד שואו שתוכנן להנפקה היה אמור להימשך שבועיים, אך הוא הוארך בעוד שבוע בשל נסיבות טראגיות - ההתנקשות בחיי ראש הממשלה יצחק רבין. ההנפקה, בכל מקרה, הייתה הצלחה גדולה, במידה רבה הודות לליהמן ולשותפיה לחיתום.
13 שנה מאוחר יותר, ביום שני, ה-15 בספטמבר 2008, חזרתי אל המרכז הפיננסי העולמי, אל חדר ישיבות דומה מאוד. הנוף היה שונה - מגדלי התאומים נהרסו שבע שנים קודם לכן. ליהמן ברדרס הכריזה על פשיטת רגל ונעלמה במהלך סוף השבוע. פחות משנה לפני כן, שווי השוק של החברה היה קרוב ל-50 מיליארד דולר.
בעקבות אסון התאומים העבירה ליהמן את משרדיה אל מידטאון מנהטן ומעולם לא חזרה לאזור מרכז הסחר העולמי. מריל לינץ', לעומת זאת, חזרה אל משרדיה המשופצים מיד כאשר הדבר התאפשר. אני כיהנתי כעת כסגן נשיא בכיר במריל, והיו"ר והמנכ"ל שלנו, ג'ון תאין, דחס כמה שיותר אנשים לאותו חדר ישיבות, כדי להסביר איך ומדוע הוא נאלץ למכור את הפירמה לבנק אוף אמריקה. הוא היה בהלם. אנחנו היינו בהלם. כל קהילת ההשקעות הייתה בהלם.
לא הייתה שום שמחה בחדר הישיבות. איש לא היה מאושר מכך שחברה מתחרה נמחקה מנוף בנקאות ההשקעות, ובוודאי לא מכך שמריל לינץ' תאבד את עצמאותה כמותג נערץ בוול סטריט ותיבלע על ידי בנק קמעוני. אך כן הייתה תחושה של הקלה אדירה.
כולנו ידענו שמריל יכלה לקרוס באותה מידה. למעשה, כולנו ידענו שרוב הפירמות בוול סטריט בלעו הרבה יותר חובות רעילים מכפי שהמאזנים שלהן יכלו לעכל. התעשייה שתתה לשוכרה אשראי זול וקל כמו במסיבת אחווה של סטודנטים עם בר חופשי. ההנגאובר הבלתי נמנע התברר כקטלני לליהמן.
בסוף השבוע שקדם לקריסה, חשבו כולם שבנק אוף אמריקה יקנה את ליהמן, אבל ביום ראשון התברר לנו שהם קנו אותנו. מריל לינץ' תהפוך לחברה שונה לחלוטין, אבל נוכל לשרוד. ליהמן נשארה לגסוס בניסוי רגולטורי שהדהד במהירות ברחבי העולם.
מה קרה לי בשנה שחלפה:
להיות בעלים של בית ללא ביטוח שריפות יכול להיות כיף, עד שיש שריפה. הדיירים בבית של ליהמן, כמו עמיתיהם בכמעט כל בתי ההשקעות בוול סטריט, שיחקו בגפרורים ובנפט שנים רבות. בר סטרנס עשה זאת בצורה הכי אגרסיבית שישה חודשים לפני כן, והבית שלו עלה בעשן.
הממשל קרא לכבאים - במקרה הזה ג'יי.פי. מורגן - כדי לכבות את הלהבות ולהציל את סטרנס. כאשר בית ליהמן עלה בלהבות, לא נשלחו כבאים והבית נשרף עד היסוד. באותו שלב לא העריך איש עד כמה הלהבות הללו יאיימו על כל השכונה. רק כאשר השווקים התרסקו, אמון הצרכנים נעלם והנזילות קפאה, האסימון נפל לכולם.
אך עד אז גרמה התעשייה הפיננסית לכל כך הרבה נזק, שהיא כבר לא הייתה יכולה להציל את עצמה. רק לאוצר האמריקני (בהשתתפות ממשלות אחרות) הייתה היכולת לספק את עירוי המזומנים הקריטי. לכן, מכונות ההדפסה עבדו שעות נוספות כל השנה.
עד היום ראינו ברחבי העולם חילוצים בהיקפים של מאות מיליארדי דולרים ותוכניות תמריצים כלכליים של טריליוני דולרים. לא ברור באיזו מידה הן יצליחו, אבל עד כה הן מנעו את איבוד הדם. שרדנו. ששת החודשים הרעים ביותר בהיסטוריה של שוקי ההון התחלפו בשישה מהטובים ביותר. השווקים שצנחו הכי הרבה (אג"ח קונצרניות, סחורות חקלאיות, מתכות יקרות, מניות בסין, רוסיה ואפילו ישראל) גם התאוששו בצורה המרשימה ביותר.
למרות הכל, אני מבחין בכך שאנשים חוזרים בהדרגה לאסטרטגיות ההשקעה הקודמות שלהם. צבירת קרנות הגידור שוב בעלייה. בשנה שחלפה. כשהכלכלה העולמית מתאוששת והאופק מתבהר, גם מי שמשך את כספו בבהלה כשהשווקים קרסו לא רוצה להישאר בחוץ.
התחזית שלי לשנה הבאה:
אין פירמה או אדם שיכולים לחזות לאן השווקים הולכים, בייחוד בטווח הקצר. אנחנו יודעים שהערכים של כמעט כל סוגי הנכסים נוטים לעלות עם הזמן. האנושות מתקדמת, בני אדם מייצרים יותר וצורכים יותר. בעידן הטכנולוגי הנוכחי, כל דור ידלג הרבה יותר מקודמו. משקיעים ארוכי טווח - אם הם באמת מתנהגים כך - יתוגמלו על הסבלנות והמשמעת שלהם ויעשו כסף.
הספקולנטים, ביחד עם אלה שמנסים לתזמן את השוק ואלו שמשחקים בכספם של אחרים (באמצעות מינוף מופרז), יכולים לעשות הרבה כסף, אך גם לאבד את הכל בקלות. זו הסיבה שתמיד צידדתי בגיוון סל ההשקעות. תיקי מניות מגוונים לעולם לא הופכים לאפס (בניגוד למניה יחידה, כמו ליהמן לפני שנה). תיקי אג"ח מגוונים לעולם לא מתאפסים. תיקי סחורות או נדל"ן לא מתאפסים. אך אם מישהו שותה יותר מדי מבריכת המינוף, השקעה בכל סוג נכסים עלולה לאבד את כל ערכה, ובמהירות.
איש אינו יכול לחזות מתי תיפול הנעל השנייה, אבל אינני חושב שנראה עוד קריסה אסונית בקנה המידה של ליהמן. יותר מדי אנשים התחייבו ביותר מדי כסף כדי למנוע זאת. וול סטריט ישתנה לזמן רב מאוד, ונקווה שלטובה".