"ואתנך לברית עם לאור גויים", ישעיהו, פרק ו', פסוק מ"ב
היהודים תמיד זוהו כעם הבחירה שנועד להביא אור לגויים. רעיונות דמוקרטיים, נאמנות לצדק, שלטון חוק וכבוד אנושי הם רק כמה דוגמאות מתוך סל התכונות שהעם הזה אמור לייצג.
אבל מה שפחות ידוע הוא שגם מקורה של מצוות כיבוד כדור הארץ ומשאביו היא יהודית. למעשה, התוכחה הסביבתית הראשונה בהיסטוריה מקורה בתורה שמצווה עלינו "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה" (דברים, פרק כ', פסוק י"ט).
מאז המודעות הסביבתית התרחבה. בשבוע שעבר חגג העולם את יום כדור הארץ, ובעוד שהמדענים מתווכחים על קצב ההתחממות הגלובלית, היעד הברור של ליהנות מעולם ירוק נשאר מוסכם על כולם. זאת, למרות שבינתיים אנחנו צורכים משאבים, בייחוד דלקים ממאובנים, בקצב מפחיד.
אבל מעבר לחשיבות הירוקה, ליעד הזה יש גם משמעות גיאופוליטית, מאחר שחלק גדול מיתרות הנפט והגז של העולם מוחזקים על ידי שליטים שעוינים את האידיאות שהזכרנו למעלה. כיום הנפט נסחר בכ-80 דולר לחבית, מחיר שהוא יותר מכפול ממחירו בסוף 2008, אך מהווה רק מחצית מהשיא שנרשם ביולי 2008. נפט הוא ללא ספק סחורה תנודתית מאוד. הטרגדיה היא שזוהי גם סחורה שהעולם מכור לה.
אני טוען שהמחיר החשוב יותר הוא המחיר של חבית הנפט האחרונה בעולם. בתרחיש קיצוני, המחיר הזה בינארי: החבית האחרונה תעלה 0 דולר או אינסוף דולרים. אם נתקרב למחיר השני, נתקרב באותה מידה לקיצה של הציביליזציה המערבית. לכן עלינו להקדיש משאבים ניכרים להשגת המחיר הראשון, בו תומחר הנפט בימים שהוא עוד היה הנוזל השמנוני, המלוכלך וחסר הערך, ערב המהפכה התעשייתית.
ומי יוביל את המאמץ הזה? בתגובה למשבר האנרגיה שנבע מחרם הנפט הערבי של 1973 נראה היה שארה"ב - יחד עם ישראל - תישא את הלפיד הזה. ישראל הייתה חלוצה טבעית למחקר כזה. לוחות שמש פאסיביים, שחסמו או צברו את החום בשעות היום ושחררו אותו בלילה, אומצו על ידי אדריכלים ישראלים כבר בשנות ה-70, ויותר ממחצית המים החמים במדינה מיוצרים באנרגיה סולארית מאז שנות ה-50.
בשנות ה-80 הייתה זו לוז, חברה ישראלית-אמריקנית, שייצרה 95% מהאנרגיה הסולארית העולמית. הפרויקט הראשון שלה היה תחנת כוח בהספק של 12.5 מגוואט בדאגט, קליפורניה, ואחריו בא פרויקט של שש תחנות כוח של 30 מגוואט שהתבסס על יחידת צבירה סולארית גדולה יותר. בסופו של דבר בנתה לוז שתי תחנות כוח של 80 מגוואט, וכל התחנות הללו עדיין פועלות כיום, מעל ל-20 שנה אחרי הקמתן.
להפוך את הנפט לחסר ערך
אך במחצית שנות ה-80 הנפט שוב הפך לזול. סעודיה הגבירה את ההפקה וממשל רייגן הריע לה על כך. ארה"ב ידעה שיצואנית הנפט השנייה בגודלה בעולם הייתה ברית המועצות, ושמחירי הנפט הנמוכים ישתקו את כלכלתה. ואכן, כשהיא מבוססת בבוץ האפגני (תורה של אמריקה יגיע 25 שנה מאוחר יותר) ומשאביה מעטים מכדי לתמוך במשטרי החסות שלה ברחבי העולם, הפכה ברית המועצות תלויה מאוד בהכנסותיה מייצוא נפט. וכאשר המחירים קרסו, קרסה יחד איתם גם חומת ברלין, ובסופו של דבר גם "אימפריית הרשע" כולה.
כך ניצח המערב במלחמה הקרה, שיש המכנים אותה מלחמת העולם השלישית. אבל האם הוא יוכל להתבסס על אסטרטגיה דומה במלחמת העולם הרביעית, זו שמתנהלת כעת נגד האיסלם הרדיקלי שממומן בפטרו-דולרים? אני מאמין שכן. אך הפעם הסעודים לא יהיו בעלי בריתנו, ולא תהיה לנו שום בעלת ברית שכלכלתה מתבססת בעיקר על נפט. כיום, הדרך היחידה להשיג נפט זול היא להפוך אותו לחסר ערך.
הפשרה האחרונה של הנשיא אובאמה בנושא קידוחי הנפט קיבלה הרבה תשומת לב, אבל לדעתי זוהי רק הצגה צדדית. גם אם אמריקה תצליח להעלות את חלקה בייצור הנפט העולמי מ-3% ל4.5% ואפילו ל-10% (מה שמאוד לא סביר), זו עדיין תהיה טיפה בים. ארה"ב ממשיכה לצרוך 25% מתפוקת הנפט העולמית, כך שיותר קידוחים אולי ידחו את הבלתי נמנע, אבל לא יבטלו את ההתמכרות. הרי גם מכור להרואין ששותל פרג בחצר האחורית שלו, הוא עדיין מכור.
זאת ועוד: ממתי מכורים בוחרים בדרך שתרחיק מהם את הסוכנים שלהם, כלומר את המדינות המייצאות? לכן, ההיגיון האחראי היחיד בהרחבת הקידוחים הוא לקנות עוד זמן כדי לפתח פתרונות אנרגיה חלופיים.
סין מבינה זאת היטב. היא עוסקת כבר כעת בקדחתנות בהבטחת זכויות קידוח במדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית, וכבר עברה את ארה"ב כיבואנית העיקרית של נפט סעודי. אך במקביל, היא גם משקיעה המון בטכנולוגיות ירוקות. סין היא כעת היצרנית המובילה בעולם של לוחות סולאריים פוטו-וולטיים והיא נמצאת בחזית מאמצי פיתוח כלי הרכב החשמליים.
וורן באפט מאמין שחברה סינית אחת, BYD, יודעת מה צריך כדי להפוך את סין ל"מקום טוב יותר". בשנה שעברה הוא השקיע 230 מיליון דולר תמורת 10% בחברה הזו. אולי באפט חושב שוונג צ'ואן-פו, מייסד ויו"ר BYD, הוא שמו המנדריני של שי אגסי.
המאמצים הללו קריטיים כדי שנוכל לצמצם, ולבסוף אולי גם לבטל, את תלותנו בנפט. בטר פלייס של אגסי כבר חתמה על עסקאות בחמש יבשות, שם רוצים לנוע לקראת מכוניות שמונעות על ידי סוללות חשמל. הם גייסו לאחרונה עוד 300 מיליון דולר וההתקדמות שלהם מרשימה בכל החזיתות. ערים, מדינות בארה"ב, וארצות משתוקקות ליטול חלק במיזם הזה, והחברה אינה יכולה לטפל אלא בשבריר של ההתלהבות הזו.
לפי מייקל גרנוף, האחראי על מדיניות העצמאות מנפט בחברה, השאלה הקריטית היא איך לספק את הרעב הצפוי לחשמל? "אנחנו עובדים צמוד עם חברות שמתעסקות באנרגיה חלופית, במיוחד בישראל, כדי לוודא שההצלחה שלנו תהווה גם הצלחה לחברות שמרחיבות את קיבולת החשמל דרך פתרונות נקיים".
כיום, מקורות מתחדשים כמו אנרגיית שמש, רוח, אנרגיה גיאותרמית, ועוד ממלאים תפקיד זניח בתמהיל הכללי. אך הטכנולוגיות הללו משתפרות, בייחוד בחו"ל. כאשר הנפט היה זול, הנהג האמריקני שילם פחות בתחנת הדלק, שלא כמו עמיתיו האירופים. רוב מדינות אירופה גובות מסים על הבנזין, וכך הן מעודדות חברות אירופיות לזהות פתרונות אנרגיה חלופיים. גרמניה, ספרד ומדינות סקנדינביה מאירות את הדרך לטכנולוגיות שונות מהנפט, וערים שלמות בדנמרק מוארות כיום על ידי מקורות אנרגיה חלופיים.
למרבה המזל, גם חברות ישראליות ממלאות תפקיד בתחום. לוז פשטה אמנם את הרגל בשנות ה-90, זמן קצר אחרי הקמת תחנות הכוח בקליפורניה, אך שתי ממשיכות שלה נשארו להוביל את תחום החשמל הסולארי המרוכז.
הראשונה היא סולל, שמתבססת על הדור הבא של ה"אבוסים האלגוריים" של לוז, שנרכשה באוקטובר האחרון על ידי סימנס תמורת 418 מיליון דולר. השנייה היא ברייטסורס, שהוקמה על ידי כמה ממהנדסי לוז לשעבר, וקיבלה זה עתה ערבות של הממשל האמריקני להלוואות בסך 1.4 מיליארד דולר, כדי להקים שלוש יחידות תרמיות סולאריות נפרדות בקליפורניה, שייצרו 400 מגוואט חשמל. כמות כזו מספיקה ל-140,000 בתים, והיא תכפיל כמעט את כמות אנרגיית החום הסולארי שמיוצרת כיום בארה"ב.
פרופ' דיוויד פיימן מאוניברסיטת בן גוריון, שנחשב לאחד המומחים בתחום, מתמצת את כל התורה למשפט אחד קצר: "מי שישקיע היום בטכנולוגיות סולאריות יהפוך בעתיד לסוליגרך (על משקל אוליגרך)", הוא צוחק.
המחיר האמיתי
אבל בסופו של דבר, אנחנו צריכים לחשוב על המחיר האמיתי של הנפט עבור אמריקה ועבור שאר העולם החופשי. אם לנפט לא היה ערך, האם היינו מתחבטים כיום בבעיית איראן גרעינית? האם חמאס, חיזבאללה ויתר ארגוני הטרור היו מתקיימים ללא פטרו-דולרים? האם המספר של מדראסות ווהאביות ללימודי שנאה היה ממשיך לעלות? האם אל-קעידה היה קיים בכלל?
ארה"ב כבר השקיעה מעל טריליון דולר במלחמות באפגניסטן ובעיראק, והן עדיין לא הסתיימו. היא מייבאת נפט זר בהיקף של 300-500 מיליארד דולר בשנה, ולווה כל יום מעל שני מיליארד דולר כדי לממן את ההוצאות הללו! החוב הלאומי שלה הוא מעל 12 טריליון דולר והוא ממשיך לצמוח.
אם הנושים שלה לא יאמצו כולם את האיסור בקוראן על הלוואות בריבית, ארה"ב לא תוכל להשתחרר מהפקק הכלכלי שלה לפני שהיא תיגמל מההתמכרות לדלקים. זה עדיין לא מאוחר, למערב יש עדיין אור ירוק, אבל חייבים למהר לפני שהוא יכבה.