בשנים האחרונות התקנת אנטנות סלולאריות משכה תשומת לב רבה, בעיקר בסכסוכים בין דיירים בבית משותף כשדייר אחד מחליט להשכיר חלק מרכושו לרשת סלולארית, ולזכות בדמי שכירות נאים.
לסכסוכים אלו שני היבטים עיקריים, האחד הטענות על קרינה לא בריאה כפי שטוענים בדרך כלל אלו שמתנגדים לאנטנה, והשני ההיבט הקנייני כשאנטנה זו מוקמת או נסמכת על רכוש משותף.
בדוננו על המצב הקנייני יש להבהיר, כי אליבא דכולם אנטנה שמוקמת על רכוש משותף צריכה להיות באישור כל הדיירים, כי קשה לומר כי התקנת אנטנה סלולארית הינה "ניהול רגיל" של רכוש משותף בבניין כלשהו, החוסה תחת צילו של סעיף 30 לחוק המקרקעין.
לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב דן בסוגיית התקנת אנטנה, שעיקר מתקניה מוצבים על גג צמוד לדירה, אך איכשהו מחוברת גם למעקה גג הבניין.
זכות לשימוש סביר
העניין היה בת.א 70404/06, שרה רם ואח' נגד ששון דרור ואח', שנדון בפני השופטת רחל ערקובי. בעניין רם, הנתבעים, שהינם בעלי דירה עם גג צמוד בבניין שגם התובעים מתגוררים בו, השכירו את הגג שלהם לרשת סלולארית, לצורך הקמת אנטנה.
יודגש כי הסכסוך בין הצדדים הינו רב שנים, ובהתחלה האנטנה הוקמה על חלק אחר מגג הבניין אשר הינו רכוש משותף. כעת, מלבד חיבורים כלשהם בין האנטנה למעקה הגג, אין קשר בין האנטנה לבין הרכוש המשותף
השופטת ערקובי דחתה את טענת התובעים שלפיה מאחר והמעקה הינו רכוש משותף (ראו רע"א 882/05 מיו השקעות בע"מ), אזי חיבור האנטנה למעקה כזה הינו בבחינת פגיעה ברכוש המשותף.
השופטת ערקובי מאמצת את הלכת וינטרס הידועה (ע.א 549/73) וקובעת, כי "לכל אחד מהדיירים זכות לעשות שימוש סביר, כאשר השימוש אינו פוגע בזכותו של דייר אחר לעשות אף הוא שימוש סביר", (קביעה אשר תואמת את סעיף 31(א) לחוק המקרקעין חרף העובדה כי סעיף 56(א) לחוק המקרקעין למעשה מחריג בית משותף מדיני שיתוף במקרקעין, אלא קובע הסדרים מיוחדים התואמים טבעו של בית משותף.
רק "כיעור" פוגע
השופטת ערקובי קובעת כי רק שימוש חיצוני שיש בו משום "כיעור" חזית הבניין יש בו כדי לעלות כדי פגיעה ברכוש המשותף, "ולכן המסקנה העולה לאור הפסיקות הרבות הינה כי מדובר בשימוש רגיל וסביר שאינו מונע שימוש משותף אחר, וכן אינו משנה את זכויותיו לגבי השטח של הרכוש המשותף. לפיכך, דין הטענה של התובעים כי מדובר בשימוש שאיננו רגיל וסביר וכי האחיזה ברכוש המשותף מאפשרת הצבת מפגעים שקיימים בשלוש נקודות במעקה ומשליכים על שווי דירותיהם, דינה להדחות".
גם התביעה של התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך דירתם נדחתה. כאן נקבע, כי מאחר ואין פגיעה ברכוש משותף אזי ממילא אין פגיעה או ירידת ערך לדירת התובעים, וכמוה גם הדרישה לשכר ראוי נדחתה מאותה סיבה.
אין ספק כי פסק דין זה מהווה נדבך חשוב בלהבהיר את הדין החל על סכסוכים מעין אלו בין דיירים בבית משותף, וממנו עולה למעשה כי מבחינה קניינית כל עוד אין פגיעה ברכוש משותף אין זכות לדיירים אחרים להתנגד להצבת האנטנה.
המחבר הינו עו"ד מומחה לדיני מקרקעין ומחבר הספר "דיני מקרקעין עקרונות והלכות".