אמנם בעיני רבים ימי התהילה של הרדיו חלפו ואינם, והיום הוא בעיקר דרך להעביר את הזמן בפקקים אל ומהעבודה. אבל לפני שנים ספורות היה פה חלום גדול בנוגע אליו, ששילב חדשנות טכנולוגית ודמוקרטיזציה אמיתית. כזו שתאפשר למגזרים שהודרו ולא ניתן להם פה בערוצי הרדיו, להשמיע את קולם ולהחזיק בתחנת רדיו. לחלום הזה קראו "הרדיו הדיגיטלי".
ב-15 באוגוסט 2004 נפל דבר. התקבלה החלטת ממשלה בדבר הקמת תחנות רדיו דיגיטליות. הכותרת של החלטת הממשלה הייתה מבטיחה: הגברת התחרות בתחום הרדיו הארצי. החקיקה בעניין נעשתה רק במארס 2005, באמצעות תיקון לחוק הרשות השנייה, אליו עוד נחזור בהמשך.
שש דחיות למכרז, אפס משתתפים
איך זה היה אמור לעבוד? גוף אחד היה אמור לזכות במכרז להקמת התשתית, כאשר הוא יבנה אותה בעלות גבוהה, של כמאות מיליוני שקלים. את ההחזר הוא אמור היה לקבל מכך שמספיק גורמים - כמה עשרות - ירצו להיות בעלי תחנת רדיו דיגיטלית. לפי המודל, כל אותם גורמים יתחלקו בהחזרת העלות.
הצפי להקמת התשתית, כמו גם תחילת עידן השידור הדיגיטלי, היה לקראת הרבעון השני של 2007. אחת השאלות המרכזיות בכל הקשור לתחנות הרדיו הדיגיטליות, הייתה מי ייגש למכרז ספק התשתית. על פי ההערכות אז, הגופים שיביעו עניין היו אמורים להיות בעיקר מונופולים כמו חברת בזק, מקורות וחברת החשמל.
ההערכה הייתה כי מי שישתתף במכרז, יראה לנגד עיניו לא רק את ההכנסות משירות הרדיו לבדו, כי אם את הפוטנציאל העתידי להפוך את התשתית לפלטפורמה לאספקת שירותים מתקדמים, כמו הפצת תוכן מולטימדיה למכשירים ניידים.
היום, שש שנים לאחר שעלה הרעיון לראשונה וארבע שנים לאחר צאת המכרז הראשון, נדמה כי ניתן לבשר בצער על קבורתו של החזון. מארגניו לאורך השנים טוענים שהדבר נגרם כתוצאה מעלויות תשתית גבוהות ושלא היה ניתן לחזות זאת לפני שנים. מנגד, יש מי שטוענים למחדל של ממש.
ביוני 2008, לאחר לא פחות משש דחיות, הוציאו משרד האוצר ומשרד התקשורת מכרז משותף להקמה ולהפעלה של שידורי רדיו דיגיטלי. הזיכיון שהוצע תקף ל-14 שנה, כאשר תקופת ההקמה אמורה הייתה לעמוד על שנתיים. המענק שהוצע עמד אז על 23 מיליון שקל.
משרד האוצר ומשרד התקשורת היו מודעים לצורך להחליף ציוד קצה או למעשה לרכוש ציוד קצה חדש. אמרו שם כי ינסו לתת תמריצים בעניין, בין היתר באמצעות הטבות מס קנייה בשיעור של 10%-15%. בנוסף דיברו על אפשרות לפיה התחנות עצמן יקימו קרן למימון מכשירים אלה. על פי ההערכות אז, עלות מכשיר רדיו דיגיטלי תנוע סביב ה-100 דולר, אך כמו בכל שוק, ככל שהביקוש יעלה, המחיר צפוי לרדת. בנוסף העריכו אז הגורמים הפועלים בתחום, כי בתוך חמש שנים, בהנחה שייכנסו בשנים אלה כ-100 אלף מכוניות חדשות לשוק הישראלי, שיעור החדירה של הרדיו הדיגיטלי כבר צפוי להגיע לכחצי מיליון איש.
אבל גם הדחייה בשנתיים לא עזרה. המכרז למציאת מפעיל התשתית, שפורסם על-ידי משרד האוצר, נכשל. פשוט אף גורם לא ניגש אליו. ממשרד התקשורת נמסר אז: "המשרד פועל להגמשת תנאי המכרז באופן שגורמים שנמנעה מהם הזכות להתמודד במכרז הראשון יוכלו להגיש מועמדות במכרז החדש".
אז למה בעצם נפל הפרויקט המבטיח? כמו בכל פרשה מורכבת, יש יותר מתשובה אחת. אבל אחד הגורמים העיקריים, אפשר לקבוע, היה עלויות התשתית.
מי שמביט מהצד על הסיפור הוא דוד בן בסט, יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזוריות. אולי זו פרשנות, אבל יש איזו נימת שביעות רצון בדבריו. האם זה בגלל שידע, כפי שהוא אומר, להצביע מראש על הסיבות לכישלון המהלך, או שהדבר נובע מתחושת הקלה, שהוסר האיום האפשרי מעל תחנות הרדיו הקיומיות, תחליטו אתם.
הנה "נבואת בן בסט": "לפני ארבע שנים משרד האוצר העביר במסגרת חוק ההסדרים את עניין הרדיו הדיגיטלי. אמרתי אז שאין לזה כדאיות כלכלית, כי אין לאנשים מקלטים דיגיטליים יקרים והם יצטרכו לקנות אותם כדי לקלוט רדיו כזה. אמרתי גם שאם רוצים לעשות רדיו דיגיטלי, מי שיקים את התשתית, יצטרך להשקיע 300 מיליון שקל ואולי אף 400-500 מיליון שקל. זו הערכה של משרד האוצר. בשביל זה צריך לפחות 50 תחנות רדיו על הפלטפורמה. אבל תחנות הרדיו הקיימות בישראל גם כך בקושי חיות. לכן, אין סיכוי שלמקים התשתית יהיה החזר להשקעה.
"ואז קמה גב' מסר-לחמן (עו"ד דוידה לחמן-מסר, אז המשנה ליועץ המשפטי בנושאי כלכלה - י.מ) וקמו פקידי האוצר ואמרו שאני טועה והם צודקים. הם יצאו למכרז וכמה ניגשו? אפס!"
התחנות האזוריות מאוימות
בן בסט אוהב לפרשן כמשקיף מהצד, אבל אין ספק שגם לתחנות הרדיו המקומיות יש סיבה להתנגד.
היות שעלויות התשתית הן גבוהות, התקשו מארגני המכרז לומר כי מודל המימון יהיה כמו ברדיו האזורי, קרי מדמי פרסום. במקום זאת, נקבע שהפעם גופי השידור הם אלה שיחליטו כיצד ייראה מודל ההכנסות שלהם ואיך תיראה שיטת המימון. או במילים אחרות, הנושא נותר בערפל. הניחו אז שהמודל שייבחר יהיה כזה שמשלב בין דמי מנוי קבועים לבין פרסומות. עכשיו רק צריך למצוא את מאזיני הרדיו שכל השנים קיבלו אותו בחינם ופתאום יהיו מוכנים לשלם עליו.
כדי לסייע בעניין, מארגני המכרז גם קבעו שני פרמטרים: עיקרון ה"מאסט קרי", שמשמעותו היא לאפשר לתחנות הרדיו האזוריות, תחנות קול ישראל וגלי צה"ל, להשתלב במערך ההפצה הדיגיטלי ללא צורך בהשתתפות במכרז, ועיקרון של הארכת הזיכיונות של תחנות הרדיו האזוריות.
ב-2006 העריכו גורמים במכרז כי לפחות חמש-שש תחנות אזוריות, שממילא רואות עצמן כארציות (כמו רדיו תל אביב, רדיו ללא הפסקה, 99 FM ESC ורדיו א-שאמס), ייגשו לבקש רישיון לשידורי רדיו דיגיטלי ואליהן יצטרפו חלק מתחנות קול ישראל, גלי צה"ל, ערוץ המוזיקה הייעודי ויזמים נוספים מתחום הטלוויזיה שיבקשו זיכיון שידור, וכך גם קהילות מוגדרות של דתיים, דרוזים, קיבוצים וגמלאים שירצו בהקמת תחנת רדיו המיועדת לפלח שוק זה.
אבל הערכות אלו התגלו כאופטימיות מדי. בשורה התחתונה, בתחנות הקיימות ראו בכך איום הרבה יותר מאשר הזדמנות. בן בסט אומר זאת בפה מלא: "אין מקלטי רדיו ולכן זה שטויות לחשוב שזה יצליח. בנוסף, אין מספיק פרסומת לכל כך הרבה תחנות רדיו, וגם היום חלק מתחנות הרדיו נלחמות על קיומן".
עו"ד ליאור חריש, יועץ משפטי של חלק מתחנות הרדיו האזוריות: "יש שני מסלולי הכנסות: דמי מנוי ופרסומות. אתה רואה מישהו משלם דמי מנוי? עוגת הפרסומות, יש עליה ממילא כל כך הרבה רבים וקופצים. איזה צעקות ורעש מעלים הקופצים. זו מזמן עוגה מצומקת. הוספה של תחנות רדיו, תמוטט בכלל את הענף".
לאחר שאף גוף לא ניגש למכרז, הוקמה ועדה משותפת של שני משרדי האוצר והתקשורת כדי לבחון כיצד לשפרו. ובאמת, אחד הליקויים שעלו מתוך המכרז, הוא שעלויות ההקמה גבוהות במיוחד, ויש צורך בתחנות רדיו רבות שיבקשו לקחת חלק ברדיו הדיגיטלי על מנת שעלות התשלום של כל תחנה תהיה סבירה.
הובן גם כי ככל שעלות ההשתתפות של התחנות תהיה גדולה יותר, כך הרדיו הדיגיטלי לא יוכל להגשים את ייעודו ככזה שמאפשר למגוון קהלים לעלות על גלי האתר. מענק של 60 מיליון שקל יכול לכסות את ההפעלה של מרבית תקופת הזיכיון, לפחות ל-25 התחנות שיוכלו לעלות בשלב הראשון של הקמת התשתית.
בן בסט: "ואז, לפני ארבעה חודשים, עלה במשרד האוצר רעיון להציע 100 מיליון שקל למי שיקים את התשתית. העברתי נייר רשמי לראש הממשלה וכתבתי לו: 'עד שהם לא יהרסו את התעשייה בכוח, הם (במשרד האוצר) לא יירגעו?' כתבתי שאין כסף במדינה לסל התרופות, אבל יש כסף להקים תשתית שאין לה כל סיכוי. ח"כ רוחמה אברהם הגישה שאילתא בנושא ופנו לשר האוצר. ככל הנראה, הוא לא עודכן על הרעיון ה'מבריק' של פקידי האוצר, והנושא נפל".
עלה על מסך הטלוויזיה שלי
אחד העקרונות שהונחו בתיקון חוק הרשות השנייה, היה עיקרון ההפרדה בין התשתית והתוכן. אם בעבר מועצת הרשות השנייה היא זו שהעניקה את הזיכיונות לתחנות הרדיו האנלוגיות, זיכיונות שכוללים הן את ההולכה והן את התוכן, עתה נקבע שתוקם תשתית חדשה וייבחר בעל זיכיון שיפיץ את תשתית הרדיו. לשם כך הוחלט להקים ועדת מכרזים, אשר כוללת שלושה נציגי משרד התקשורת, שלושה נציגי משרד האוצר ומשקיף מטעם הרשות השנייה.
כאן אנו מגיעים להקלה אחרת שנשקלה ונוגעת לזהות מקים התשתית, יוזמה שנפלה במידה רבה בגלל רשות ההגבלים העסקיים. עידית צ'רנוביץ', מנהלת אגף רדיו ברשות השנייה: "בהחלטה, שעברה ב-2005 בחוק ההסדרים, נקבע שצריכה להיות הפרדה בין התשתית, שתהיה באחריות האוצר, למתן הרישיונות תוכן, שהיה באחריות הרשות השנייה. ישבה ועדה על בניית מודל עסקי לכל עניין הרדיו הדיגיטלי. היא באה וקבעה מתי יהיה הכיבוי האנלוגי, מה התנאים במצב חירום, כמה קיבולת הוא יקבל ועוד.
"אז גם באו וקבעו שיש טכנולוגיה, שיהיה אפשר להעביר באמצעותה מסרונים. לכן הייתה חוות דעת שמסיבה זו חברות הסלולר ובזק לא יוכלו לגשת. זה היה עקב אכילס הכי גדול. במאי 2009 האוצר עשה שימוע על תנאי המכרז. כמה קנו את החוברות, אבל אף אחד לא הגיע. כרגע הרשות השנייה, שאחראית על התוכן, נאלצת לחכות".
בזמן האחרון עלה במסדרונות הרשות השנייה רעיון מעניין לעקוף את בעיות בניית התשתית וקניית ציוד הקצה - הכנסת תחנות הרדיו דרך הטלוויזיה הדיגיטלית. הבעיה: הטכנולוגיה הזו אמנם מתקדמת, אבל כך הרעיון המקורי, לפתוח את הרדיו למגזרים חדשים, נופל.
שלא במפתיע, מהצד של תחנות הרדיו המקומיות, יוזמה זו נתפסת כ"פתרון המושלם" והם מברכים עליה בכל פה, אפילו שזו ספק נולדה, בוודאי טרם קרמה עור וגידים.
עו"ד ליאור חריש: "לפי הרעיון הזה, אמנם לא תהיה אותה כמות ערוצים כמו שרצו, אבל כן יעלו את כל התחנות שקיימות באוויר. ככה ממילא מי שקנה את המקלטים, יש לו ערוץ. זו עקיפה של בעיית התשתית ולכן היא לא כרוכה בעלויות גבוהות".
בן בסט: "הרשות השנייה באה עם רעיון מצוין ואמרה שיש טלוויזיה דיגיטלית, אז למה לא להעלות את התחנות על הפלטפורמה הזו, שכבר עובדת? היות שגם יש כבר מקלטים דיגיטליים לטלוויזיה ל-100 אלף אנשים, לא יצטרכו להכניס עוד תחנות רדיו למעט התחנות שקיימות".
אבל היוזמה הזו מעקרת את הרעיון המקורי, של הגברת התחרות והכנסת מגזרים נוספים לרדיו.
"מלכתחילה לא זה היה העניין, אלא רצו עוד תחנות בשביל כדאיות כלכלית".
לדבריו, משרד התקשורת תמך בהצעה זו, וכמובן גם הרשות השנייה ותחנות הרדיו האזוריות תומכות בה.
היכן זה נעצר? עידית צ'רנוביץ' לא רוצה להתייחס לנושא, אולי בגלל שהוא רק בתחילת גיבושו. מבין מי שניהלו את המכרז, לא נותנים הרבה תקוות ליוזמה. "זה לא רלוונטי כרגע", הם קובעים.
פתאום נזכרו בהיתכנות הטכנולוגית
הכישלון במכרז, כמו גם ההבנה כי השכירות של מתקני השידור שתצטרך כל חברה לשלם בתקופה הזיכיון שלה תהיה גבוהה, הביאו מספר גורמים המעורבים במכרז לחשוב לאפשר גם לבזק לקחת חלק במכרז הבא. אבל במשרד האוצר המשיכו להתנגד לכניסת בזק. העריכו שם, כי לכניסה של בזק לתחום עלולה להיות השפעה מזיקה על התחרות העתידית בשוק התקשורת, כשתשתית הרדיו הדיגיטלית יכולה להפוך בעתיד לכזאת המסוגלת לספק גם שירותי תקשורת מתקדמים אחרים.
נתי שוברט, סמנכ"ל בכיר לניהול ספקטרום ורישוי תדרים במשרד התקשורת, מנסה במרומז להמעיט מאחריותו ("הצטרפתי בסוף המכרז") ובהטלת מרב האחריות על האוצר: "ועדת מכרזים, מי שעומד בראשה זה האוצר ומי שמוביל במכרזים זה האוצר". אבל הוא מדבר גם על אתגרים אחרים: "היה מכרז אחד שהוארך ובסופו של דבר לא התקבלו הצעות. כנראה לא מצאו אנשים שהאמינו שיהיה החזר על ההוצאות, בגלל שאין מכשירים לרכב, כי אין מכשירים למכור אותם לבתים, בגלל שהיום קולטים רדיו גם באינטרנט. חוץ מזה, גם המשבר השפיע".
מי שקדם לשוברט בתפקיד, משה גלילי, רומז להעברת אחריות אל הבאים אחריו ("הפסקתי להיות חבר בוועדת המכרז בתחילת 2008, בערך עשרה חודשים לפני שהגיע נתי"). לביקורת הוא עונה גם בהפניית האחריות לאוצר ("לקראת סוף תהליך המכרז, האוצר פתאום שינה את דעתו והחמיר את תנאי המענק").
מאידך, כל מי שיש לו הצעות היום איך הייתה צריכה ועדת המכרז לנהוג לפני שנתיים - "זה כמו הסיפור על האוניה שהייתה בסערה, שהקברניט צריך להחליט אם לפנות ימינה או שמאלה. ואז הקברניט החליט לפנות ימינה והאונייה לא טבעה אבל סבלה מנזקים. חברות הביטוח כינסו ועדה עם פרופסורים מהטכניון. אחרי שנתיים של דיונים, הוועדה מגיעה למסקנה שעדיף היה להטות את ההגה שמאלה. מביאים את הקברניט לוועדה, מציגים לו את המסקנות ושואלים לדעתו, והוא אומר: 'נכון, כשאני רואה את כל הנתונים הללו, אני מבין שהיה עדיף לפנות שמאלה'. ואז חברי הוועדה שואלים אותו: 'אז למה לא פנית שמאלה?' והוא עונה: 'כי לי לא היו שנתיים אלא רק שתי שניות להחליט, ולא את כל הפרופסורים מהטכניון'".
עם כל הכבוד לסיפור היפה, לקברניטי הפרויקט מטעם משרדי האוצר והתקשורת היה זמן שקרוב יותר לשנתיים מאשר שתי שניות.
במשרד האוצר מגיבים לביקורת. "חזקה על משרד האוצר והתקשורת שלפני שיפרסמו מכרז, יבדקו שהוא עומד במבחן הכדאיות", אומר יהודה סבן, רכז תקשורת במשרד.
ומה הביא לכישלון? באוצר מדברים בעיקר על בעיה טכנולוגית, אבל גם על השפעת המשבר ועל כך שהמודל הכלכלי "לא החזיק מים". סבן: "ההיתכנות הטכנולוגית של הנושא לוטה בערפל. הפעלה של רדיו על-ידי רגולטור אינה דבר טריוויאלי, לכן זה לא עומד על הפרק. נושא הרדיו הדיגיטלי נבחן על-ידי משרד האוצר והתקשורת. כשיובהר שהוא כדאי, יוחלט לקדמו. אנחנו לא שם".
בן בסט מגיב בעקיצה: "אני אמרתי את זה לפני ארבע שנים ואז הם לא הסכימו. שיחפשו את המטבע במקום אחר ולא היכן שאין היתכנות כלכלית".
ומה הלאה? עו"ד ליאור חריש: "אני לא מאמין שזה יקרה. אני לא יודע אם כמו בפעמיים הקודמות יפרסמו מכרז ויקבלו סטירה או שיבינו. להערכתי, גם אם יעשו מכרז נוסף, הוא ייכשל וכך מעריכים גורמים ברדיו האזורי. אנחנו כל הזמן טענו שאין לזה היתכנות ואין לזה כדאיות ולא עשו מחקר שוק ולא עבודת מטה. בשיטת ה'אמרנו לכם', זה בדיוק מה שקרה. עברו ארבע-חמש שנים ואין כלום. זה מסוג הרפורמות שהיה צריך להפעיל לגביהן מחשבה תחילה".
תדר משלך
דיגיטלי בעולם אנלוגי
הרדיו הדיגיטלי איכותי, חדשני ומפולח יותר
מהו בעצם רדיו דיגיטלי? זהו כלי שמסוגל לשדר בשני אופנים: קרקעי ובאמצעות לוויין. שידור קרקעי מצריך הקמת מערך אנטנות באזור הקליטה, ואילו שידור לווייני מצריך רכישת ערוץ מלוויין תקשורת. ההבדל עבור השומע הוא באיכות, בביטול ההפרעות ורעשי הרקע, וביכולת לצרף מידע דיגיטלי כתוב לקטעי הנגינה.
הרדיו הדיגיטלי מנצל טוב יותר את התדר, והוא עשוי לפתור את בעיית התדרים בישראל ואולי לחסל את ההפרעות מהתחנות הפיראטיות. בנוסף ובניגוד לנעשה היום, מספרי התדרים תקפים בכל הארץ ואין כל תלות במיקום הגיאוגרפי, כך שלמעשה האזנה לרדיו בתל אביב נעשית על אותו תדר שבה היא נעשית בראש פינה או באילת. יתרונות נוספים גלומים במעבר ממשאב מוגבל למשאב בלתי מוגבל, דבר שמאפשר פילוח לקהלים ספציפיים.
שינויים בהרגלי הקליטה
בלונדון יש יותר תדרים
באנגליה נהנה הרדיו הדיגיטלי מנתח שוק של יותר מ-30%. לא חוכמה, כשאחד הלקוחות הגדולים שלך הוא ה-BBC
הרדיו הדיגיטלי, יש לציין, אינו סיפור הצלחה גם בחו"ל. באנגליה הוא דווקא תפס נתח גדול מאוד, כאשר ליותר מ-30% מהאוכלוסייה יש רדיו דיגיטלי, והיא המדינה בעלת הרשת הגדולה בעולם בתחום.
אבל, חוץ ממנה, כמעט בכל מקום זה לא הצליח, בעיקר בגלל הנושא של ציוד קצה. כי מה לעשות, לא מובן מאליו שכמו שאנשים קונים טלוויזיה חדשה, הם יצטיידו ברדיו חדש ויקר לרגל הכנסת הרדיו הדיגיטלי.
היו שהתריעו על כך כבר ב-2007. למשל, יאיר אלוני, לשעבר מנכ"ל רשות השידור ומומחה בתחום השידור הדיגיטלי, אמר כי המדינות היחידות בעולם שבהן עבד הרעיון הן אנגליה, דנמרק, נורבגיה ושוויץ, וגם שם זה היה בעיקר כערוץ נישתי. לדבריו, את הטעות של האמונה כי הציבור יקנה מקלט יקר, עשו למשל בגרמניה.
לדברי דוד בן בסט, מאז מצב הרדיו הדיגיטלי ברחבי תבל נעשה רק פחות טוב: "בעולם הרדיו הדיגיטלי נכשל. בארה"ב היו שתי חברות ששידרו רדיו דיגיטלי דרך הלוויין. מספר המנויים היה קטן ולא הייתה מסה קריטית. שתי החברות הללו צברו הפסדי עתק. לפני חמש שנים אמרתי שזה עניין של זמן שהן יתאחדו, וזה קרה אחרי שנה וחצי. היום הן כמעט על סף פשיטת רגל".
את ההצלחה היחסית בבריטניה הוא מסביר בכך ש"שם אחד הלקוחות הגדולים זה BBC, שהיא רשת ממלכתית, והיא מממנת יחד עם רשתות גדולות אחרות. בשאר ארצות אירופה זה כישלון גדול ושם יש הרבה יותר אנשים מאשר פה. זו טכנולוגיה מצוינת שהקדימה את זמנה, בעיקר במדינות קטנות. לכן אין לה בארץ זכות קיום".
מנגד, עידית צ'רנוביץ' אופטימית. לדבריה, "כמו הטלוויזיה הצבעונית, הטכנולוגיה הזו היא בלתי נמנעת. בסוף היא תגיע".