אפשר היה לצפות ליותר מארז אפרתי. ואני לא מתכוונת למעשה האונס שביצע על-פי החשד, שהוא מזעזע ודוחה ומעמיד אותו בשורה אחת עם חיות אדם אחרות שמקומן בין סורג לבריח. ממאבטח הרמטכ"ל, מלח הארץ, קצין בצה"ל, איש אינטליגנטי יש להניח, שהיה מחויב לקוד אתי גבוה מתוקף תפקידו, אפשר בהחלט היה לצפות לשאריות מצפון וכבוד עצמי.
אבל אפרתי אימץ התנהגות עבריינית מהרגע שבו נעצר. בשלב הראשון הוא הכחיש כל מעורבות, אחר-כך טען כי סבל מאובדן זיכרון זמני, ובהמשך שיווקו עורכי דינו טיעון, שספק אם הם בעצמם האמינו לו, איזה קשקוש הזוי על אלכוהול מזויף ששתה לכאורה באותה מסיבת רווקים שערכו לכבודו חבריו, וגרם לו לתקוף ולאנוס בחורה.
מהלכיו היו כל-כך שקופים, שברור היה שברגע שיוכח כי הד.נ.א. שלו תואם את זה שנמצא על גופה של המתלוננת הוא יודה במעשה. זה היה רק עניין של זמן ועצבים מברזל.
וביחידה לאבטחת אישים בוחרים אנשים עם עצבים מפלדה, סגסוגת קרבון, אבל גם עם מוסר גבוה ונשמה. והמוסר של אפרתי טבע במימי הירקון באותו לילה מקולל, כשהיכה את הנאנסת טוב-טוב, כמו שלימדו אותו ביחידה, ניסה לעשות בה מעשה סדום ואחר-כך קפץ למיים והעמיד פנים שהוא מייקל פלפס.
אפשר היה לצפות מארז אפרתי ליותר, כי היו כבר תקדימים של נאשמים ברמה גבוהה כמותו, שהחליטו לקחת אחריות על מעשיהם. למשל עו"ד דורי קלגסבלד, שדרס אם ובנה למוות, הודה מיד במעשה ונכנס לכלא. למרות שעיתונאים רבים ביקשו ממנו להתראיין ולמנף את הטרגדיה שלו למען מסע ציבורי נגד תאונות דרכים, הוא סירב. אבל הסיקור התקשורתי והדיון הציבורי שנלווה אליו עשה עבודה חשובה.
אפרתי, לעומת זאת, היה עסוק בלשמור על התחת שלו ולקבל עונש מופחת, כדי שיוכל לצאת כמה יותר מהר ולבלות את שארית חייו אשתו לעתיד, ורד אלי, שאמנם לא הופיעה לדיון בבית המשפט בפעם הראשונה,אבל לפי הפרסומים מחכה קצרת-רוח כדי להתייחד איתו. אין לי מושג מה עובר בראש שלה ולמה היא לא מעיפה אותו לכל הרוחות.
אפשר היה לצפות מארז אפרתי ליותר, אבל לאפרתי אין אלוהים, אין מצפון ואין כבוד, ומשום כך, לפרקליטות המדינה אסור היה לנהל איתו משא-ומתן להסדר טיעון, כי אין בו גם טיפת חרטה.
המתלוננת ביקשה לעמוד מול האיש שאנס אותה בבית המשפט ולהטיח בפניו ובפני העולם את אשמתו וקלונו. נשות הפרקליטות, כנשים, היו חייבות לעזור לה, לנאנסות בעבר ולכל אלה שיתלבטו אם להתלונן בעתיד ולאפשר את המעמד.
התירוץ אודות משפט ארוך ועומס על הרכב השופטים מעביר מסר של זלזול וקלות-דעת מצד המדינה כלפי מקרי אונס.
בסופו של דבר, למרות שישב - ואני מקווה מאוד שהוא יישב שנים רבות בכלא - ארז אפרתי ניצח, כי הוא זה שגם אנס וגם ניהל את המשפט.
הסדר הטיעון, שהסיר מאפרתי את האישום באונס שנעשה בנסיבות מחמירות, הוא בעצמו מעשה סדום מוסרי, בגלל האיש שממנו נחסך האישום.
רק מחאה ציבורית גורפת, כמו זו שמנעה את עסקת הטיעון עם הנשיא משה קצב, יכולה למנוע את ההסדר הלא ראוי הזה.