המדינה כשלה במילוי חובתה להעמיד את הטיפול במפוני ההתנתקות כמשימה לאומית דחופה, קפצה את ידה באופן לא סביר בקביעת הפיצוי בחוק יישום תוכנית ההתנתקות, זאת, לצד כניעתה המתמשכת של המדינה ללחצים במשאות-ומתנים על הסכמי העתקת יישובים, הביאו לכך שבמישור המינהלי וההסכמי נהגה המדינה בפזרנות יתרה". כך, במילים חריפות, תיארה ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת הטיפול במפוני תוכנית ההתנתקות את התנהלות המדינה. דו"ח הוועדה, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, הוגש היום (ג') לשלוש רשויות השלטון. עם זאת, קבעה ועדת החקירה הממלכתית כי "גם לחלק מן המפונים עצמם היתה תרומה משמעותית להתהוות המציאות העגומה הנוכחית".
לדברי הוועדה, "חמש שנים לאחר הפינוי, רוב המפונים עדיין מתגוררים באתרי קרוואנים זמניים, בניית מרבית בתי הקבע טרם החלה, הרוב המכריע של מבני הציבור במקומות היישוב החדשים של המפונים טרם נבנו; שיעור המובטלים מקרב המפונים כפול משיעור המובטלים באוכלוסייה הכללית; מצבם הכלכלי של חלק מהמפונים קשה ויש ביניהם לא מעט הזקוקים לסיוע שירותי הרווחה; יש שעדיין מתדיינים בערכאות השונות מול המדינה על גובה הפיצוי".
מהלך שגוי
לדברי הוועדה, גם הקמתה של מינהלת סל"ע, כגוף הנושא באחריות לטיפול במפונים, אך איננו מצויד בסמכויות הנדרשות, היתה מהלך שגוי. חלק מהכשלים בטיפול במפונים תולה הוועדה בכללי משילות כלליים ובביורוקרטיה בממשל הישראלי, בקשיי תפקוד של בעלי תפקידים בכירים בממשל ובאי קיום החלטות ממשלה.
הוועדה נמנעה מהסקת מסקנות אישיות נגד מעורבים בטיפול במפונים, לטענתה מאחר שגם אם היו מי שפעלו באופן רשלני, הסקת מסקנות נגדם לא תשפר את מצבם של המפונים, וכן מאחר שלא נמצאו מי שפעלו בכוונת זדון. עם זאת, הוועדה קבעה כי לדו"ח הביניים שהגישה במהלך פעילותה, ושקרא להפוך את הטיפול במפונים ל"משימה לאומית דחופה", היתה "השפעה דרמטית" על קידום הטיפול במפונים מטעם הממשלה.
מסגרת זמנים
"בחודש אוגוסט 2005 פינתה ממשלת ישראל, במהלך כואב וטראומטי, 1,940 משפחות של אזרחים ישראלים, כ-9,000 נפש, מ-22 יישובים בחבל עזה ומארבעה יישובים בצפון השומרון. המפונים נקרעו מביתם וממרכז עולמם. לרבים מהם גרם הפינוי טראומה נפשית עמוקה. עבור חלקם נלווה לשבר הנפשי גם שבר דתי, משפחתי, כלכלי ואידיאולוגי קשה.
הוועדה ממליצה שתתקבל החלטת ממשלה המאמצת את מסקנות הדו"ח, והקובעת מסגרת זמנים מחייבת, מפורטת וקשיחה לסיום הטיפול במפונים. "הוועדה סבורה כי תאריך היעד לסיום המעבר לבתי הקבע צריך להיות סוף שנת 2011. החובה המוטלת על המדינה כלפי המפונים מעוגנת בחוזה האזרחי הבסיסי שמבטיח את זכויות האדם של כל אזרח במדינה, קל וחומר אזרח שהמדינה עצמה היא שהפכה אותו לפליט במולדתו".