נתחיל בבשורה הטובה, שאמורה בכל זאת להכניס מעט פרופורציות למשוואה: מרוב דיבורים על כך שאין קרקעות, אין היצע של דירות ואין "דיור בר השגה" במדינה נוצר הרושם כאילו חצי מהזוגות הצעירים בישראל גרים כעת על ספסל ברחוב. בפועל, לפחות כרגע, כדאי לדעת שיש בישראל הרבה יותר דירות ממשפחות ומשקי בית.
נכון לשנת 2003 אמד בנק ישראל את מלאי הדירות בישראל בכ-2.1 מיליון דירות, ששימשו 1.9 מיליון משקי בית שחיים כאן. במשך חמש שנים, עד לשנת 2008, נבנו בישראל עוד 156 אלף דירות. כלומר, בהנחה שלא הרבה דירות "נפלטו" מהשוק (התיישנות וכדומה), הגענו למספר המרשים כ-2.25 מיליון דירות ברחבי המדינה, המשרתות 2.085 מיליון משקי בית ישראליים - יחס של 1.08 בין מספר משקי הבית לבין מספר יחידות הדיור בישראל.
מדובר, שנבין, ביחס שאינו שונה ולעתים אף טוב יותר מרוב מדינות אירופה. במדינות כמו שבדיה, הולנד, גרמניה או פולין, עמד היחס נכון לשנת 2002 על פחות מ-1, מה שאומר שלא מעט משקי בית הצטופפו ביחידת דיור אחת.
פערים ויתרונות
אבל עד כאן הבשורות הטובות. כמו בתחום החינוך ותחומים אחרים, אנחנו עדיין נהנים ומתבשמים מפערים ויתרונות שהותיר לנו הדור הקודם. פערים ויתרונות שבחלוף הזמן מתפוגגים ומשאירים אותנו עם הבעיות שאנחנו משאירים לבאים אחרינו.
בשנת 2004 פרסם בנק ישראל בפעם האחרונה נתונים על היחס שבין תוספת האוכלוסייה לתוספת במספר הדירות במדינת ישראל. מדובר, כך נכתב בעבודה שפרסם אז הבנק, ב"אינדיקטור גס יחסית, אך הכרחי, לאבחון מחסור פוטנציאלי של דיור במשק".
על פי הנתונים, בין השנים 2000-2003 עמד היחס בין הגידול באוכלוסייה בישראל לבין התוספת במספר הדירות שהוקמו כאן על 3.48 - ירידה לא מבוטלת מיחס 3.62 בשנות ה-90 קולטות העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, אולם יחס גבוה משמעותית משנות ה-80 הרגועות, שבהן עמד היחס בין הפרמטרים על 2.89.
בדיקה שעשינו בנוגע לשש השנים שחלפו מאז גילתה כי בשנים 2004-2009 קפץ היחס בין תוספת האוכלוסייה במדינת ישראל לבין תוספת הדירות שקמו בה ל-4.05. בשש השנים האחרונות נוספו למדינת ישראל (נולדים ועולים, פחות נפטרים ויורדים) 761.4 אלף ישראלים, שכנגדם הוקמו כאן בסך הכול 188.2 אלף דירות. ובמילים אחרות: על כל ארבעה ישראלים חדשים הוקמה כאן דירה אחת.
איפה חשבנו שהם יגורו? הרי בשנים הללו רק נהיינו מפונקים יותר: גודל משקי הבית ביחס למספר התושבים רק פחת והלך (משפחות קטנות יותר, אחוז גבוה יותר של גירושין, צעירים שרוצים לגור בנפרד ועוד), וכל אחד זקוק כמובן לדירה, עדיף חדשה, עם מעלית וחניה (ונוף לים).
יחס מבהיל
התרגלנו כבר שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבהילה אותנו מדי חודש באזהרה הקבועה כי קצב הדירות המוקמות בישראל נמוך יחסית בהשוואה לקצב המכירות. רק שמבט על היחס בין התוספת של הישראלים לבין מספר הדירות החדשות, במגמה על פני שלושה עשורים, מבהיל פי כמה.
אלה נתוני הפתיחה הנוראיים של העשור הזה. ובהתחשב בחוסר המעש ובהיעדר פתרונות אמיתיים של קובעי המדיניות להגדלת ההיצע, כדאי שנפנים שעומד להיות לנו מעט יותר צפוף בתוך הדירה, אם תישאר לנו כזו במשחק הכיסאות האכזרי שאליו הובילה אותנו המדינה.