אין כל פגם בתוכניות "דרך היין" המאפשרות התיישבות של חוות בודדים במרחבי הנגב, ואין בתוכניות אלה משום ניסיון עקיף "לייהד" את הנגב - כך קבע אתמול (ג') בג"ץ, בהחלטתו לדחות עתירה שהוגשה לפני 4 שנים על-ידי הארגונים עדאלה, עמותת "במקום" והפורום לדו-קיום בנגב נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה.
במסגרת "התיישבות בודדים" מקבלת משפחה אחת נכס מקרקעין ממינהל מקרקעי ישראל, במסגרת חוזה חכירה או הרשאה לשימוש במקרקעין, והיא מקימה עליו מבני קבע, חקלאות או תעשייה זעירה.
תוכנית "דרך היין" גובשה בעקבות החלטת ועדת שרים לפיתוח הנגב והגליל משנת 2002, שבעקבותיהן אושרה הקמת 30 חוות בודדים שיעדן הוא תיירותי-חקלאי.
העותרים טענו כי התוכנית מנוגדת למדיניות התכנון והבנייה, המורה על פיתוח יישובים קיימים ולא על פיזור נקודות התיישבות קטנות.
השופטים אילה פרוקצ'יה, עדנה ארבל ויוסף אלון דחו את הטענות, וקבעו כי "התוכנית נתנה תוקף למדיניות שנתגבשה שנים רבות קודם לעריכתה ולאישורה, והיא הוסיפה ובנתה תשתית מפורטת של תנאים, שקיומם נועד להבטיח כי התכלית החקלאית-תיירותית העומדת ביסוד חוות הבודדים בדרום הארץ אכן תישמר, וכי צורת התיישבות חריגה זו לא תהפוך מחריג לכלל".
עוד נקבע כי "דיוני מוסדות התכנון היו כוללים ומעמיקים, ועולה מן הנתונים כי הנושא נדון ונשקל לגופו בצורה מקצועית מעמיקה".
יצוין כי עתירה נוספת, שהגישה עמותת "פורום חוות דרך היין" ב-2008, כנגד החלטת הממשלה לשווק במכרז 24 חוות מאוישות ב"דרך היין", תלויה ועומדת עדיין בפני בג"ץ. (בג"ץ 2817/06).