אחד הדברים המרגיזים שיכולים להאפיל על חופשה בחו"ל הוא אובדן או נזק למזוודה - וכמובן לציוד שבתוכה. מה שמרגיז עוד יותר הוא שפיצוי, בין אם מחברות התעופה ובין אם מחברת הביטוח, אינו טריוויאלי במובן של כיסוי מלא על האובדן.
מה עושים? מתעקשים, לא נרתעים מתביעות משפטיות - ובעיקר לוקחים את חפצי הערך עמכם בתיק היד.
מה קובע החוק?
כללי התובלה האוויריים נשענים על אמנת ורשה (1929), המפרטת את אחריות חברות התעופה באשר לכבודת הנוסעים. האמנה קבעה כי הפיצוי מצד המוביל (חברת התעופה) יעמוד על 250 פרנק לק"ג.
50 שנה מאוחר יותר המיר צו התובלה האווירי התקף על-פי חוק גם היום, את סכום הפיצוי לכ-25 דולר לק"ג, במכפלה של "17 זכויות משיכה מיוחדות" (שערי חליפין המפורסמים על-ידי קרן המטבע הבינלאומית).
כיום עומדת המכפלה על כ-100 שקל לק"ג, כך שגובה הפיצוי למזוודה במשקל 20 ק"ג הוא כ-2,000 שקל - סכום שלרוב אינו ישקף את התכולה האבודה, ולפי החוק מהווה את הפיצוי המרבי אליו מחויבת חברת התעופה.
אמנת ורשה קובעת כי על הנוסע להודיע על נזק בכבודה לא יאוחר מ-3 ימים עם הגעתו ליעד (ועד 14 ימים לכבודה שהגיע באיחור), וכי במקרים בהם הנוסע מחליט לשלוח מטען בעל ערך מיוחד (רגשי או כלכלי), עליו למסור הצהרת ערך מיוחדת הכרוכה בתשלום - במקרה כזה חברת הנסיעות תישא באחריות בהתאם לגובה הסכום המוצהר.
במועצה לצרכנות מדגישים כי חברות תעופה רבות מגבילות את סכום הפיצוי ל-20 דולר לק"ג, ומציינות זאת על גבי כרטיס הטיסה - הגבלה זו, מדגישים במועצה, אינה חוקית.
מצד שני, לחברות התעופה נוח להישען על הקבוע באמנת ורשה שאף מאפשרת להן לקבל "פטור" מאחריותן על כבודת הנוסעים, אם יוכיחו כי נציגי החברה נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק. מנגד, האמנה לא מקפחת את הנוסעים וקובעת כי במקרה של רשלנות מצד חברת התעופה - ייקבע פיצוי חריג.
בכל אופן, במקרה של נזק או עיכוב חשוב לשלוח הודעה מיידית לחברת התעופה (באמצעות מילוי טופס בנמל-התעופה), ולדרוש את הפיצוי הקבוע באמנה. אם הכבודה לא נמצאת לאחר 21 יום, היא תוכרז כאבודה.
עוברים לבית המשפט
מקרים רבים של אובדן או נזק למטען מגיעים לערכאות משפטיות, בהם תביעות לפיצויים הגבוהים ממה שקובעת האמנה ובדרישות לפיצוי עבור עוגמת-הנפש.
בפסקי הדין אין הכרעה עקבית: מרבית הפסיקות מסתיימות עם פיצויים לנוסעים, לעתים בהתאם לקבוע בחוק, לצד לא מעט פסיקות הכוללות פיצויים חריגים, בחלקן גם נכלל פיצוי עבור עוגמת-הנפש.
מקרים שנדונים בבית המשפט כוללים תביעות של נוסעים שבעמדת הבידוק נדרשו לאחסן במזוודה פריטים יקרי-ערך כמו מצלמות, או שנדרשו לשלוח את תיק היד עם יתר הכבודה: בפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים נפסק פיצוי של 3,000 לנוסע של חברת התעופה הפולנית לוט (בטיסת קוד שייר עם אל-על), שהמצלמה הדיגיטלית שלו נגנבה מהמזוודה. את גובה הפיצוי נימק השופט משום שבעמדת הבידוק אולץ הנוסע לשלוח את המצלמה במזוודה, וזאת מבלי שמילא הצהרה מיוחדת על המטען היקר. המחדל הרשלני, כפי שהגדיר השופט, הוביל לפיצוי הגבוה מזה שקובעת אמנת ורשה (ת"ק 4513/06).
חריגות מאמנת ורשה נוגעות לרשלנות של חברת התעופה גם בפסיקה הבאה: נוסעת של איבריה פוצתה ב-5,000 שקל על אובדן חפצים ממזוודה, לאחר שגם היא אולצה למסור את כבודת היד לבטן המטוס. בית המשפט קבע כי חברת התעופה אחראית לחפצי הנוסעת, וכי גובה הפיצוי לא יישען על אמנת ורשה אלא על שווי החפצים האבודים - בסך 3,000 שקל. לסכום זה הוסיף השופט 1,500 שקל עבור עוגמת-הנפש ו-500 שקל עבור הוצאות משפט (ת"ק 2465/07).
בפסק דין אחר תבעו נוסעי חברת התעופה הטורקית שטסו עם טיסת המשך להלסינקי מאיסטנבול, פיצוי עקב איחור בהגעת כבודתם שהכילה בגדים לאירועים משפחתיים ותרופות. בית המשפט קבע כי חברת התעופה התרשלה ואף מסרה לנוסעים מידע כוזב - וקבע פיצוי של 7,400 שקל (תאמ 36227/00).
לא לוותר על הפיצוי
כאמור, במועצה לצרכנות התקבלו תלונות רבות על התחמקויות ממתן פיצויים בשל עיכוב בקבלת המטען, נזק לתכולת המזוודות ואובדן מזוודה.
בין התלונות: נוסע של חברת ישראייר לאמסטרדם שמזוודתו ניזוקה וחפצים אבדו מתוכה, המתאר מסכת מתישה המתחילה בדלפק החברה בנמל-התעופה וכלה בפניות חוזרות ונשנות בדרישה לפיצוי. בין היתר השיבו נציגי ישראייר כי היה על הנוסעים להשיב את המזוודה הקרועה ארצה לאומדן הנזק ולא לרכוש מזוודה חדשה בחו"ל. לאחר פניית המועצה פוצה הנוסע לפי חוק.
במקרה אחר, לאחר התערבות המועצה לצרכנות, ומשלא פוצה הנוסע לאחר המתנה של 30 יום, פיצתה סוויס נוסע שכבודתו הגיע באיחור של 3 ימים.
הכל כלול?
עיון מעמיק בסעיפים המתייחסים לכבודת הנוסעים בפוליסות הביטוח של החברות השונות, בין אם דרך חברות כרטיסי האשראי ובין אם בביטוח עצמאי, מגלה סייגים שכדאי לדעת מראש.
רוב הפוליסות לא מכסות אובדן של משקפיים, מכשירי טלוויזיה, כלי עבודה עסקיים, חפצי אמנות, תכשיטים, מכשירי שמיעה ותותבות. בכלל ביטוח בין הסייגים גם כלי עבודה עסקיים, וב-AIG הביטוח אינה מכסה חפצים שבירים, בשמים, תכשיטים וציוד צילום.
סייגים אחרים מתייחסים לגובה הפיצוי - מבוטח אשר יציג קבלה על ציוד שאבד יפוצה בסכום הנקוב בניכוי מע"מ בהתאם למדינה בה נרכש. בהיעדר קבלה, חברת הביטוח היא אשר תעריך את שווי החפץ בניכוי בלאי מינימלי של 25%-35%.
בכל הפוליסות מצוינת תקרת תגמולי הביטוח: ב"כלל" הפיצוי הוא עד 1,400 דולר, בפוליסת זהב של הראל התגמול המקסימלי עומד על 1,750 דולר.
למחזיקי כרטיס אשראי: ב-AIG ובכלל ביטוח, עד 1,100 דולר למחזיקי כרטיס לאומי קארד או מאסטרקארד זהב ועד 2,700 דולר למחזיקי כרטיס פלטינום. מרבית הפוליסות מגבילות כיסוי של עד 500 דולר לפריט בודד.
השאירו את החולצה של דיור בבית
טיפים באדיבות דרור גורדון, סמנכ"ל וראש אגף ביטוח אלמנטרי בהכשרה ביטוח:
* דאגו לכלול ביטוח לכבודה בפוליסת הנסיעה לחו"ל. הכבודה מכסה את החפצים, שחזור מסמכים ומזוודות.
* בדקו האם הכיסוי בפוליסה תואם לתכולת המזוודה. אם לא, נסו לוותר על פריטים יקרים (ביגוד, תכשיטים).
* לטיולי סקי או צלילה: נסו להעדיף השכרת ציוד במקום לשלוח ציוד יקר במזוודה.
* התגמול המוגבל לכל חפץ בפוליסה הוא 500 דולר. הודיעו מבעוד מועד על מטען ששוויו חריג.
* שמרו קבלות על קניות שערכתם בחו"ל.
* הימנעו מהשארת חפצים ברכב. הפוליסה מכסה גניבת חפצים מהרכב, אולם בתגמול הנמוך משמעותית לעומת הכיסוי המקובל על גניבות מבית-המלון (כ-400 דולר לעומת 1,800 דולר).
פרטי ערך נעלמו מהמזוודה - לופטהנזה תפצה
ד' מרבה בנסיעות עסקיות לחו"ל ופוקדת מחלקות עסקים של חברות תעופה שונות. נסיעתה האחרונה לארגנטינה עם חברת התעופה לופטהנזה הסתיימה בעוגמת-נפש לאחר שפריטים יקרי-ערך נגנבו ממזוודתה. בין הפריטים: משקפי ראייה, משקפי שמש, שעון-יד, נגן מוזיקה ועוד. שווים של הפריטים לפי ד' נאמד ב-4,500 שקל.
לאחר שובה ארצה, ד' שיגרה מייל למחלקת שירות הלקוחות של לופטהנזה, ובו פירוט רשימת הציוד האבוד ושוויו (לאחר שבדקה בחנויות הרלוונטיות). למותר לציין כי אין ברשותה חשבוניות על מרבית הפריטים שנרכשו במועדים קודמים.
תשובת לופטהנזה התעכבה על עניין זה, כאשר הובהר לד' כי בהיעדר חשבוניות, אין לה הוכחה בדבר ערכם של החפצים המדוברים. עוד צוין כי על הנוסעים מוטלת החובה שלא לשלוח חפצי-ערך יקרים כמשקפי ראייה או שעון-יד במטען, ומכאן שחברת התעופה אינה יכולה לשאת באחריות על נזקים אפשריים במקרה בו הנוסע שולח ציוד מעין זה במזוודה לבטן המטוס. לסיום, הוצע לה פיצוי בגובה של 1,200 שקל, עם המלצה לתבוע את יתרת הסכום מחברת הביטוח.
ד' לא הסתפקה בתשובת לופטהנזה ושיגרה מכתב נוסף, בו היא מבקשת להבין את פשר הסכום שהוצע לה ומה הוא מגלם, ובתוך כך הביעה תמיהה להבעת חוסר האמון העולה מתשובתם. לפנייה זו השיבה נציגת לופטהנזה כי סכום הפיצוי ישודרג ל-1,850 שקל, ושבה והמליצה לפנות לחברת הביטוח.
יצוין כי בטרם פתיחת ההליך מול חברת הביטוח, נדרשת השלמת הפנייה לחברת התעופה ועימה גובה הפיצוי.
מלופטהנזה נמסר בתגובה: "חברות התעופה אינן מפצות את הנוסעים על עוגמת-נפש בכל הקשור לפיצוי על אובדן או גניבת חפצים. האחריות של לופטהנזה, כמו של שאר חברות תעופה, מוגבלת כך שהפיצוי המרבי עומד על 1,100 אירו - כל עוד שהנוסע מגיש קבלות על כל פריט שאבד. לכל נוסעינו אנו ממליצים תמיד לשאת חפצים יקרים, מסמכים ותרופות בכבודת היד. בכל מקרה, מומלץ להוציא ביטוח נסיעות המכסה אובדן וגניבה".
בנוסף הודגש כי הפיצוי אינו מבדיל בין נוסעים במחלקת תיירים או עסקים.