התסבוכת של יאיר לפיד לא החלה כשנחשף נאומו מאותו כנס בהרצליה. דווקא חתימתו, לפני ימים ספורים, על מכתב שבו הוא מתחייב "לצנן" את עצמו מעבודתו העיתונאית חצי שנה לפני כניסה לחיים הפוליטיים, היא הבעייתית.
לפיד אמנם הרגיע במידה מסוימת את הרעש הנקודתי סביבו ואת המבוכה בחברת חדשות ערוץ 2, אך בה בעת גם אישר - החיה הפוליטית שבעיתונאי מעבירה עליו את דעתו המקצועית. עד כדי כך, שאם ישימו אותו על המסך ולו חודש לפני שתתעורר בו אספירציה פוליטית, יש להטיל ספק בכשירותו. אך מה ההבדל האמיתי בין חודש לפני בחירות, שנה לפני, או 10 שנים?
לפיד הוא אדם פוליטי. הוא ספג פוליטיקה בביתו, והוא לוגם אותה לצד הקפה עם חבריו הקרובים. הוא לוקח את תפיסת-העולם שלו, המדינית-חברתית והאחרת, בכל יום לעבודה, ולכן הוא מי שהוא.
ההחלטה אם המטען של לפיד ראוי לשידור או לא ניתנת בידיו של מנכ"ל חברת החדשות, אבי וייס, והיא לא החלטה ציבורית. אם טיפוס כמו לפיד טוב לדימוי שוייס רוצה בו למשבצת השידור הזו - הוא יהיה שם.
כמו לפיד, מאות עיתונאים, בולטים יותר ופחות, מבצעים את עבודתם כשעל גבם יצוקה אג'נדה, והם ועורכיהם יודעים בדיוק את הגבול הנכון במזיגתה אל מלאכתם. אם הם לא משכילים לעשות זאת כהלכה יומיים לפני שהם נבחרים לכנסת, הם לא יעמדו בכך גם שנתיים לפני.
שאיפה להשפעה פוליטית היא לא דבר שמדליקים במפסק באחד הימים, זה הלך-רוח שמתבשל באדם מאז נעוריו, והוא ישפיע על מהלך חייו בין אם הוא פעיל שכונות, רב, רתך או עיתונאי.
חצי שנת הצינון שלפיד לקח על עצמו היא לא רק היתממות - אלא היא גם מטילה דופי בכל עיתונאי. היא מצדיקה פעילות מסוכנת של מחוקקים כמו רונית תירוש נגד העיתונות, והופכת עיתונאים לחשודים מידיים במשוא-פנים.
אם כעת יחויבו כל העיתונאים ליטול על עצמם תקופת צינון מוגדרת - יהיה הדבר כהודאה שעיתונות היא לא מקצוע עם חובות ואמות-מידה ברורות, אלא לא יותר מגחמה שנעה וחולפת לפי הג'וב הבא.
יהודית, ציונית, לאומנית וחילונית
אובייקטיביות היא הדבר האחרון שרואים מכיוון אנשי החדשות בישראל. דווקא בשבוע שבו הפך לפיד לאייטם בפני עצמו, הוא ערך ראיון עם כלת פרס נובל מייריד מגווייר שהיתה על אחד המשטים ועשה בה את כל מה שאנשי השייטת התאפקו מלעשות.
עמיתו דני קושמרו כינה מרואיין שפועל לחרם על ישראל שקרן, ועוד כתב על זה בפייסבוק תוך כדי שידור. הגדיל לעשות עודד בן-עמי, שריסס באלימות מרואיינת חרדית מעמנואל כבר לפני ארוחת הערב.
התקשורת הישראלית של ערוצים 2, 10 ו-1 היא יהודית, ציונית, לאומנית וחילונית באופן לוחמני. היא הפכה להיות התגלמות החלום ההסברתי - גירסת הנגטיב ל"אל ג'זירה".
גם אם הרוב המוחלט של הצופים מרגיש שזה הקול שלו שבוקע מהמסך, בואו לא נשלה את עצמנו כי מדובר בתקשורת נטולת אג'נדה. פשוט בגלל שזו האג'נדה שלנו, אנחנו לא שמים לב.
התקדים נקבע
בעוד שבאוצר נאלצו בצער רב לגנוז לעת עתה את הפרסום בכבלים ובלוויין, בנמנומו אישר הרגולטור תקדים בעניין. ערוץ 511 של רשות השידור, ערוץ כבלים לכל דבר, משדר חסויות ותשדירי שירות ללא כל הגבלה תחת עינה הפקוחה והמודעת של מועצת הכבלים והלוויין.
אפיק HD של המונדיאל הוא לא ערוץ 1 - הוא ערוץ פרימיום, ובניגוד לסברה אף אחד לא קיבל אותו בחינם.
מאות אלפי משקי-בית משלמים יותר על מכשור HD כדי לצפות בערוץ במתחם שאמור להיות נקי מפרסומות - הטלוויזיה הרב-ערוצית. רשות השידור אף ייקרה משמעותית את חבילות הפרסום, מתוך הבנה שתשדר בשני אפיקים, ומתוך הבנה שיו"ר מועצת הכבלים, ניצן חן, לא יפגע במקום שהיה מקור פרנסתו במשך כל-כך הרבה שנים.
זו לא הפעם הראשונה שבמועצת הכבלים והלוויין לא חושבים עד הסוף, ועל פניו זה נראה כעת לא מזיק. אבל התקדים כבר נקבע, וכעת זה רק עניין של זמן עד שמישהו יעשה בו שימוש.
מבקר המדינה אוסף ראיות
אכן זו שעתו הגדולה של ערוץ 1. כולם נרגשים, ובצדק, מהמאמצים המוצלחים של השידור הציבורי להעניק לנו חוויית ספורט ראויה. צר לי לקלקל את חגיגת המונדיאל, אבל אל תתנו לחדות ה-HD, למסכי המגע ולוובוזלות להטעות אתכם.
כבר למעלה משנה אין ברשות השידור יו"ר, אין ועד מנהל תקין, אין מליאה. הרפורמה ברשות תקועה, ואנשי מבקר המדינה ממשיכים לצלם מסמכים ולאסוף ראיות על אי-תקינות מערכתית.
המונדיאל הוא עדות למה שיכול להיות אם תהיה פה רשות שידור ציבורית נורמלית ובריאה - מה שכרגע עדיין נראה רחוק.