ארמונו של הוגו צ'אבס, נשיא ונצואלה, מוקף במגדלי דירות מיושנים, שרובם ראו ימים טובים יותר. כך נראה גם הארמון עצמו. יש לו זוהר דהוי: תקרת חדר קבלת הפנים הקטן מעוטרת היטב, כולל קישוטי זהב, אך חלקים ממנה מתקלפים בצורה קשה.
אוליבר סטון, הבמאי שאני נלווה אליו, שהפיק סרט פוזיטיבי מאוד על צ'אבס במסגרת סדרת סרטי תעודה על אמריקה הלטינית, יוצא כדי לפגוש את צ'אבס ולהכניסו לחדר, יחד עם יד ימינו לענייני דרום-אמריקה, פרננדו סוליצ'ין, יליד ארגנטינה.
קול חזק ואנגלית רצוצה
על אחד הקירות פורטרט גדול של סימון בוליבר, גיבור מלחמות העצמאות של אמריקה הלטינית מספרד. יש גם תצלומי משפחה של צ'אבס עצמו על מדף. ואז אני רואה את סטון שקוע בשיחה ערנית עם צ'אבס. הם מתקדמים אלי, ואני זוכה ללחיצת יד של הנשיא.
"מה שמך?", שואל צ'אבס באנגלית רצוצה, בקול חזק ועמוק.
"מתיו", אני משיב.
"מאצ'ו?", הוא שואל.
"מתיו, כמו מתיאו".
"סי סי. אוקיי. מתיאו".
בתו, מאריה, חולפת לידנו והוא מציג בינינו. היא מחייכת במתיקות. אני וצ'אבס מתיישבים על ספה עם המתרגם שלנו. במהלך כל הראיון הקצר, אנשים חולפים ועוברים סביבנו, אך צ'אבס ממשיך להתמקד בי, לשמור על קשר עין איתי ולהישען קדימה ולגעת בברכי כשהוא רוצה להדגיש משהו.
"התקשורת מוליכה שולל"
הוא אבהי ובמצב רוח טוב, ואומר שעצוב לו שהוא מושא לכל-כך הרבה לגלוג ובוז בארה"ב ובאירופה. "הם מוליכים שולל מספר עצום של אנשים בצפון. הם מתעתעים בהם בכך שהם מפציצים אותם בשקרים ובמניפולציות", הוא מכריז. "ואני מאוד מקווה שהסרט הזה (סרטו התיעודי של סטון עליו) יתרום לדימוי שונה שלי".
למי הוא מתכוון ב'הם' כשהוא מדבר על הפצת שקרים עליו בארה"ב ובאירופה? "התקשורת. פייננשל טיימס, BBC, CNN. הם מפציצים את האנשים בשקרים. השקרים נועדו להגן על האינטרסים של אלו שרוצים להמשיך להיות אדוני העולם". אני אומר שאולי אחד הדברים שלא עוזרים לתדמית שלו הוא הרטוריקה הלוהטת שלו.
לפני כמה שנים הוא הואשם באנטישמיות, מפני שבנאום לרגל חג מולד הוא אמר ש"צאצאי אלו שצלבו את ישו והצאצאים של אלו שגירשו מכאן את בוליבר הם אלו שהשתלטו על הזהב של העולם".
האם הוא אנטישמי? הוא מנענע בראשו לשלילה בתקיפות. "זה שקר! אני לא אנטישמי. הקונגרס היהודי העולמי תמך בי ואמר שאני לא אנטישמי. אבל יש עדיין האשמות שאני אנטישמי, פאשיסט, סוחר סמים, כל מה שעולה על הדעת. מי מאשים אותי? אינטלקטואלים לא מאשימים אותי, אמנים לא, סטודנטים לא. רק בעלי הכוח, הם רואים בי איום מפני ששחררנו את ונצואלה מהם".
איום הבסיסים
אני שואל אותו על יחסיו עם ארה"ב, שהיו איומים ונוראים בימי ג'ורג' וו. בוש. האם יש שיפור בכהונת ברק אובמה? "בכמה מקרים, היחסים גרועים עוד יותר", הוא אומר, ומצביע על ההתרחבות האחרונה של הבסיס הצבאי האמריקני בקולומביה, שהחריפה את המתחרים האזוריים, בעקבות המתיחות שהתחוללה ביחסי ונצואלה וקולומביה לפני שנתיים. "שבעת הבסיסים הללו הם איום לא רק על ונצואלה, אלא על כל דרום-אמריקה. אני לא רואה שינוי חיובי עם אובמה".
ומה לגבי בחירת החברים שלך, אני שואל, וחושב על נכונותו להדק את היחסים עם איראן. "המדיניות שלנו היא להעמיק את היחסים עם כל מדינות העולם - כולל בתי מלוכה ומעצמות. אנחנו מכבדים את כל ההבדלים והיחסים שלנו מבוססים על כבוד הדדי". אותו הדבר נכון גם לגבי ארה"ב, הוא מוסיף. "כבוד הדדי! זה מה שצריך כדי להיות ידידים".
יש לו קבוצה גדלה והולכת של ידידם בדרום אמריקה - מנהיגי שמאל אחרים, כמו איבו מוראלס ורפאל קוררה, נשיאי בוליביה ואקוודור, ששותפים לחששות שלו מהקפיטליזם העולמי. המשבר הפיננסי האחרון היה סוג של הוכחה לצדקת דבריו, הוא אומר.
חלקים גדולים של כלכלת ונצואלה הולאמו והתמיכה בעניים גדלה. זה צמצם משמעותית את שיעור העוני במדינה.
קפיטליזם? בבית הקברות
ובכל זאת, הכלכלה המקומית בצרות. האינפלציה מגיעה ל-30% והפסקות חשמל הן דבר שבשגרה, בגלל מחסור בתחנות כוח. צ'אבס מגן על הרקורד הכלכלי שלו ומודה שהתנאים הנוכחיים קשים. "אבל מה לגבי האסונות שהיו באירופה ובארה"ב? לנו אין את הבלגנים הללו".
הוא מזכיר את התיאוריה המרקסיסטית כשהוא מדבר על טיפול במשבר, אך אינו מפרט - אני רואה את סטון מנענע בראשו לשלילה - ואומר שיש לו ביטחון במודל הסוציאליסטי של ונצואלה, שלדבריו אינו מרתיע השקעות זרות במדינה.
אז לקפיטליזם יש עתיד בוונצואלה? "העתיד של הקפיטליזם בוונצואלה", אומר צ'אבס באיטיות ובהדגשה, "הוא בבית הקברות".
אנחנו לוחצים ידיים, הוא מחייך למצלמות ומתיישב שוב כדי להתראיין על-ידי סטון לקטעים שיוכנסו לדי.וי.די של הסרט. רק ב-1 בלילה אנחנו עוזבים את ארמון הנשיאות. הצוות של סטון מרגיש התרוממות רוח. כך מרגיש גם סטון עצמו. "קשה לי להאמין שהוא הזכיר את קארל מרקס באוזני כתב של 'פייננשל טיימס'", הוא צוחק.