אני פטריוט אמיתי. אינני מכבס את כביסתנו הנקייה בפומבי, ולא עולה על דעתי לבחון את מידתיות המצור הימי על עזה או את לגיטימיות עצירת משט השלום מחוץ למימי החופים.
אני נכון וחפץ להניח את נחיצות המצור מטעמים ביטחוניים, כמו גם את לגיטימיות עצירת משט השלום המיומר. אלה עניינים שמעסיקים את הקהילייה הבינלאומית, ועלינו להדוף את ביקורתה בשום שכל.
אבל, אפרופו שכל, איפה השכל ביחס לאופן עצירתו של המשט? זהו עניין פנימי שלנו, של כולנו.
שוו בנפשכם התגודדות חרדים במרכז ירושלים כדי למחות על ניסיון מעצרם של מתי מעט הגזענים שביניהם, על-פי צו של בג"ץ. בינות להמון הסוער מצוי גם קומץ סרבני מאסר, כשמסביבם מחוללים ושרים באקסטזה בני קהילתם. שומה על משטרת ישראל ללכוד ולאסור את משתמטי המאסר.
כלום היה עולה על הדעת ששר המשטרה ומפקדה יציעו לקומץ שוטרים להשתלשל בחבל ללב ההמון הקוצף והסוער ולקרוא תגר על התלהבותם?
הבה נניח שחרדים אלה אינם שונאי ישראל וכי מידע מודיעיני מוקדם ווידא מבעוד מועד כי איש מהם איננו חמוש; האם אז היו מפקירים את מי מהשוטרים לטרף ההמון המשולהב, גם אם איננו חמוש? גם המון משולהב נטול כלי משחית יכול או עלול לרמוס למוות את שוטר הקומנדו המשתלשל בינותם בכבל ומתריס כנגדם.
ומהמשל לנמשל - הכיצד זה טחו עיני קברניט חיל הים וקברניט משרד הביטחון מראות כי גם אילמלא היו מתחזי השלום שעל "ספינת השלום" הטורקית חמושים ומשחרים לטרף, הסיכון של "בובה על חוט" בין המון סוער ועוין הינו גדול מנשוא ומיותר?
די באגרופים קפוצים ובנעליים מסומרות כדי לאפשר לעשרות אנשים זועפים לעשות שפטים בחיילי קומנדו בודדים המשתלשלים מחוט היישר לעין הסערה על סיפון הספינה הסוערת.
לשלוח את מיטב בנינו לפעולה שכזו, באופן הביצוע הזה, גורם לי להרהר במידת תבונתם של העומדים בראש המערכת. מה חשב לעצמו שר הביטחון? מה הרהר לעצמו מפקד חיל הים? נשגב מבינתי להבין.
אופן הסיכון המוזר אליו נשלחו מיטב בנינו, חיילי הקומנדו המצוינים, בנסיבות משט זה הוא עניין פנימי שלנו, של אזרחי המדינה ושוחרי טובתה. הוא איננו קשור לתדמיתנו בעולם. הוא קשור לתדמיתנו בעיני עצמנו. תדמיתנו הסדוקה.
כלום מלך הביטחון הוא עירום? ומה באשר למלך (מלח) הים? ומה באשר לאחריותם? התנצלותם כלפינו, אנו? כלפי בנינו המצוינים? משום מה הם שומרים על ארשת של זחיחות-דעת, ואנו שותקים ובולעים.
אני מקווה שוועדת הבדיקה בראשות האלוף גיורא איילנד תאמר את דברה ותסיק את מסקנותיה במהרה בימינו.
ומעניין לעניין באותו עניין.
מראית פני ועדה
צדק צריך גם להיראות ולא רק להיעשות. מימרה זו יפה שבעתיים כאשר ממנים ועדת בדיקה שנועדה לרצות את הקהילייה הבינלאומית ביחס לעוללות משט השלום המיומר שנעצר בלב ים בעודו באיבו.
בנסיבות אלה, כשאל פני העולם נטל ההוכחה להצדיק את עצירת המשט והקפדת המצור הימי על עזה מוטל על שיכמנו, מראית פני הצדק ונראות פני הוועדה, מכובדותה ומקצועיותה חשובים לאין ערוך.
לגופה של ועדה ולגופם של חבריה, סביר שהם מטובי הנוער וממשובחי המקצוענים שקמו למדינת ישראל. אלא מה, הם כבר מזמן אינם "נוער". היש לכך טעם לפגם? ודאי שלא.
היש לכך טעם למראית-עין? ודאי שכן. לא הרי מראית כהרי מהות. לרוב המהות היא העיקר, אך בענייננו גם הנראות חשובה. את המראית החמצנו. לא שמראיתה של כותונת הפיג'מה של אחד מחברי הוועדה לא נאה ולא שחזותו של הסייען הפיליפיני איננה מצודדת, אלא שהאסוציאציה התדמיתית איננה רצויה. והרי בעניין זה, כפי שכבר חזרתי על עצמי, גם התדמית והמראית חשובה.
אני מאמין כי הוועדה עוד תפתיע את כולנו בצלילתה לעומק הדברים והימים, בצלילותה ובצלילות מסקנותיה. זקני העם יכול שעוד יוכיחו לנו באותות, במופתים, בחקירות נוקבות, ואולי חלילה גם ייסרונו בשוטים ובעקרבים, שלא נס ליחם וכוחם עדיין במותנם ובמוחם.
"יוכיחו לנו", אמרתי, אך הם הרי צריכים להוכיח לקהילייה הבינלאומית. להם ולא לנו. מראיתם ומוראם נועדו כלפי חוץ.
דתיות, עדתיות וריפיון השרים
החלטות בית משפט יש לקיים. נקודה. אחת החליט בית המשפט כפי שהחליט, אין מנוס מעמידה על ביצוע החלטתו ויהי מה. זהו מבחנו של שלטון החוק.
בג"ץ גילה אורך-רוח עם קומץ החרדים המתמרדים ואיפשר להם פעם אחר פעם להיטיב את דרכם, לחדול מההתרסה ומן הגזענות, ליישר קו עם שלטון החוק ולצאת לדרך חדשה.
אך הם בשלהם ובמריים. וחמורה מזאת, הם מתריסים כלפי בית המשפט וחורצים לו לשון. החרדים טיפסו על מגדל (בבל) גבוה מדי ולא הותירו מנוס לבית המשפט אלא לכפותם באסורים לומר "רוצה אני".
אין נפקא מינא לדינא אם בגזענות נלוזה עסקינן או בדחיית מרותו של משפט הארץ אל מול משפט שמיים. דינא דמלכותא - דינא, ודה-לגיטימציית גזענות - דינא.
חשבתי לעצמי שבערות הגזענות פסה מישראל זה מכבר, וכבר אין צורך לבער את המבואר והמבוער. חבל שהגענו עד הלום.
בשלל הקולות והמחולות של חרדי וגזעני הארץ, שקיבלו גיבוי בלתי ראוי מרבבות חובשי שחורים (שאינני מזלזל בהם כלל ועיקר), בולט ריפיונם של קברניטי הארץ הגשמית. של נושאי התפקידים הממלכתיים שנבחרו לכך על גלי הדמוקרטיה. הם כובשים את פניהם בקרקע, משפילים מבט, אך קולם לא נשמע די.
היכן שר המשפטים? איכה שר החינוך? קולם של אלה צריך להישמע ברמה; לרעום, להדהד ולגנות. לא די באמירה רופסת וכוללנית, לא די בקול ענות חלושה.
הרעימו נא את ביקורתכם ושאט-נפשכם מהמתרחש לנגד עינינו, ויפה שעה אחת קודם.