בימים שבהם כולם מזועזעים מפרשת עמנואל, צריך לעצור ולחשוב אם אנחנו לא מנסים בסך הכול למרק את מצפוננו כשאנחנו כל כך מתעצבנים על חסידי סלונים החשוכים.
מפת הנדל"ן של ישראל 2010 רק מוכיחה שההומוגניות העדתית ניצחה כבר מזמן, הרבה לפני שגילינו את עמנואל (מישהו יודע איפה היא בדיוק נמצאת על המפה?).
עמנואל, אם תרצו, היא רק דוגמה קטנה לכל ערי הפריפריה.
מישהו שם לב כיצד רוב רובן של התוכניות והסיסמאות השולחות ומעודדות את הצעירים להגיע לנגב ולגליל מכוונות למצפים, להרחבות וליישובים הקהילתיים? ומה לגבי נצרת עילית, כרמיאל, קרית שמונה או ערד?
הנה האמת (וסליחה על החריגה מפוליטיקלי קורקט): אם אתם ממש חפצים לגור בערים הללו, אתם כנראה ערבים מהגליל או מהנגב, שכבר נואשו מפתרונות חוקיים בתוך הכפרים והיישובים שלהם. היהודים, בהכללה כמובן, רוצים לגור עם חבר'ה כמוהם בגוש תפן, ביישוב קהילתי קטן והומוגני או בהרחבה של קיבוץ.
בקרית שמונה, ולהבדיל בעמנואל, תמצאו היום עשרות ומאות דירות ריקות של תושבים שהיו וברחו.
אפילו קבוצות הרכישה, שרשויות המס מכניסות כעת בחזרה לתוך המסגרת המקורית (ראה להלן), נולדו מתוך הרצון של אנשים לגור עם אנשים כמוהם - אנשי צבא, טייסים, הייטקיסטים, רופאים וכו'. אולי זו לא חלוקה צורמת ומזעזעת כמו הרקע העדתי, אבל זה לא באמת שונה בהרבה.
וגם חילונים ודתיים כבר לא ממש יכולים לגור יחד בעידן המגדלים. הניסיון האחרון של חבר הכנסת אורי אורבך לגלגל בוועדת השרים הצעת חוק שתאפשר למיעוט דתי של 25% להורות על הפעלת מעלית שבת, בבית עם לפחות שתי מעליות, נתקל בעיקר בעוינות ובציניות.
רק השבוע כתב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" ש"החוקים האלה עטופים בגודש מליצות על אהבת ישראל, דו קיום בין דתיים וחילוניים, סובלנות ונועם. בפועל, הם מזמינים ריב ומדנים אינסופיים בין שכנים, כעס וקנאה".
עכשיו, לך תשכנע משפחה דתית לרכוש דירה במגדל מעורב, כשאפילו קומת המגורים הראשונה מתחילה כיום בדרך כלל בגובה של כמה עשרות מדרגות. ולא מדובר בפתרון של כפייה. הרי ברור לגמרי שדווקא העדר פתרונות ברורים הם שמזמנים "ריב ומדנים" בכל אסיפת דיירים, שעליהם מדבר ברנע.
ומה לגבי צמודי הקרקע ונחלות המושבים בין גדרה לחדרה, שהפכו בשנים האחרונות לשכונות הסגורות והאליטיסטיות של בני האלפיון העליון? במקום לגור בנתניה או בבאר שבע, ולשלוח את הילדים ללמוד עם כולם (כולל ילדים מהשכונות החלשות) בבית הספר המקומי, גרים ולומדים בבית הספר של המועצה האזורית.
בקרו ביישובים ובבתי הספר הללו (אם ייתנו לכם לעבור את המחסום הלא חוקי בכניסה). התמהיל ההומוגני שם לא שונה בהרבה מכיתה של חסידי סלונים.