תאונת ה"פגע וברח" שבה נהרג לפני כ-10 ימים שניאור חשין, בנו של שופט בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין, והטיעונים לעונש שנשמעו בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי מרכז בעניינם של פניה תורן ועמרי נעים, לאחר שהושג הסדר טיעון בנוגע להאשמתם בתאונת ה"פגע וברח" שבה נפגע קשה הילד אמיר בלחסן באוגוסט 2009 - הציבו שוב במרכז הבמה את תופעת הסדרי הטיעון המקלים שלהם מסכימה הפרקליטות, ובפרט בעבירות חמורות כגון תאונת "פגע וברח".
כתוצאה מכך מתכוון יו"ר ועדת החוקה בכנסת, ח"כ דוד רותם, להטיל מגבלות בחקיקה על שיקול-דעתה של הפרקליטות בבואה לכרות הסדרי טיעון.
מאחר שהצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק סדר הדין הפלילי, המסדיר את נושא הסדרי הטיעון, טרם הוגשה לכנסת - מתכוון רותם לקבוע את ההוראות במסגרת שני חוקים אחרים המצויים על שולחן הוועדה - הצעת החוק להבניית שיקול-הדעת השיפוטי בגזירת עונשים, והצעת החוק לסגירת תיקים מותנית - המצויות שתיהן בדיוני הכנה בוועדה לקריאה שנייה ושלישית.
"צריך לקבוע כללים ברורים ולהבנות את שיקול-הדעת של התובעים בעסקאות הטיעון", אומר רותם ל"גלובס". "כפי שאנחנו רוצים להבנות את שיקול-דעתם של שופטים - כך צריך לעשות זאת גם לגבי תובעים. לומר שהסיבה לעסקאות טיעון היא העומס בבתי המשפט זה הרי הדבר הכי נורא בעולם. כשאני למדתי משפטים לימדו שעסקאות טיעון עושים רק במקרים נדירים. הצדק צריך גם להיראות, ואם המערכת קורסת ואין מספיק שופטים - המדינה צריכה לשים את מערכת המשפט בדרגה גבוהה יותר מבחינת האינטרס הציבורי, למנות עוד שופטים רבים ולבנות עוד בתי משפט".
אף שעסקת הטיעון בנוגע לתאונה שבה נפגע הנער בלחסן, בעת שנסע על קורקינט ממונע ביהוד, הושגה כבר במארס, התעורר העניין בשבוע שעבר - לקראת הדיון שבו נשמעו הטיעונים לעונש של שני הנאשמים.
בפרקליטות הדגישו כי גם בכתב האישום המקורי מעולם לא הואשמו השניים בגרימת התאונה, אלא רק בהפקרת הנער אחריה ובשיבוש מהלכי משפט - כלומר, לא "פגע וברח" אלא "ברח" בלבד.
לפי ההסדר שהושג, השניים הודו בעובדות כתב האישום, והתביעה התחייבה לדרוש עונש של 3 שנות מאסר בפועל בלבד לכל אחד מהם.
מסר לקוי
בסוף השבוע אף פנה יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עו"ד אוריאל לין, לפרקליט המדינה, משה לדור, בבקשה לשקול שוב את עסקת הטיעון בפרשה זו. "עומד על הפרק אינטרס ציבורי עליון של המאבק בקטל בדרכים והשמירה על החיים במדינה", כתב. "עבירת 'פגע וברח' קרובה מאוד במהותה לעבירת רצח. אדם פוגע בגופו של אחר, הוא ער לכך שהוא פגע בגופו של אחר - ולמרות זאת הוא נוטשו מתבוסס בדמו, מבלי להגיש לו שום עזרה. אותו אדם יודע שאם הוא יושיט לו עזרה - ייתכן שיציל את חייו של האדם בו פגע. אולם, הוא מעדיף שלא לעשות זאת ומפקיר את חייו. במקרה זה המסר הנורמטיבי הוא לקוי ביותר, יכשיל את המאבק לצמצום הקטל בדרכים ולא ייתן ביטוי מאוזן לחומרת המעשה".
הפרקליטות מסרה בתגובה כי "לפי ממצאי החקירה, בני-הזוג נעים אינם אחראים לתאונה ולכן לא הואשמו בגרימתה, אלא בהפקרה, שיבוש מהלכי משפט ונהיגה ללא רישיון, שאירעה לאחר התאונה. העונש אשר ביקשה המדינה להטיל על הנאשמים - 3 שנות מאסר בפועל לכל אחד - הינו ברף העליון של הענישה המקובלת בנסיבות דומות בפסיקה".
90% נתפסים
תאונת "פגע וברח" אחרת, שבה דווקא לא נחתם הסדר טיעון ושהענישה בה היתה חמורה, היתה בפרשת דריסתה של מיטל אהרונסון ברחוב אבן גבירול בתל-אביב באוקטובר 2008. במארס השנה גזר שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, עונשים כבדים על שי סימון ושלום ימיני, שהורשעו בדריסה.
עד תום המשפט לא היה ברור מי משניהם נהג ברכב, והשופט קבע כי היה מדובר בסימון רק בתום שמיעת הראיות. הוא הורשע בהריגה - אף שהואשם ברצח; וכן הורשע בנהיגה בשכרות, גרימת חבלה חמורה, הפקרה לאחר פגיעה ועוד, ונגזרו עליו 20 שנות מאסר בפועל. ימיני הורשע בהפקרה לאחר פגיעה אך לא בדריסה עצמה, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל.
בדיון שהתקיים בוועדת הפנים של הכנסת לאחר דריסתה של אהרונסון, מסרה המשטרה נתונים ולפיהם רוב ההרוגים בתאונות "פגע וברח" הם ילדים או מבוגרים בני יותר מ-65. למעלה מ-90% מהנהגים הבורחים לאחר תאונות אלה נתפסים.