כשרו"ח דורון קופמן הביט אתמול על הנוף הנשקף מחלון חדרו במלון רויאל ביץ' באילת, נדדו מחשבותיו הרבה מעבר למרבד הכחול האינסופי של ים סוף. משעות הבוקר המוקדמות נהרו לאילת יותר מ-5,000 רואי חשבון ומשפחותיהם, להשתתף בכנס השנתי ה-28 של לשכת רואי החשבון שנפתח אתמול (א') באילת, והתרגשות חיובית החלה לאחוז בו. היום (ב') הוא עתיד לשאת בפניהם את נאומו הראשון כנשיא לשכת רואי החשבון, ולהכריז על תחילתו של עידן חדש בלשכה שעברה לאחרונה טלטולים וזעזועים רבים.
קופמן נזכר בימיו הראשונים בלשכה, לפני יותר מ-20 שנה, כשהיה רואה חשבון צעיר וחדור מוטיבציה. "פגשתי במקרה חבר שלמד אתי, והוא שאל אותי אם אני רוצה להיות פעיל בלשכת רואי החשבון. בלי להסס עניתי 'כן'. כך התחלתי את דרכי בלשכה", הוא מספר - ומגלה סוד שנשא עימו מאז: "כבר אז, בימים הראשונים לפעילותי בלשכה, אמרתי לעצמי שיום אחד אנסה להיות נשיא הלשכה. לא ידעתי אם אצליח או אם אהיה במצב שאוכל להתמודד על התפקיד, אבל כבר אז ראיתי בתפקיד הזה משהו שאני מאוד רוצה להגיע אליו".
קופמן (51) לא נבחר לתפקידו בדרך המסורתית והמקובלת של בחירות כלליות. פטירתו בטרם עת של נשיא הלשכה הקודם, רו"ח יגאל גוזמן, לפני כחודשיים, והעובדה שלא היו לו סגני-נשיא, חייבה את הוועד המרכזי של הלשכה - לפי תקנון הלשכה - לבחור באחד מחבריו לסגן-נשיא ומיד אחר-כך למנותו לנשיא. החודש נבחר קופמן ברוב קולות לסגן-נשיא, ומיד מונה לנשיא.
אך כניסתו לתפקיד לא היתה חלקה וקלה. על אף שקופמן לא נטל חלק פעיל במאבקים שהתנהלו בלשכה באחרונה, הוא נאלץ כעת להתמודד עם הריקושטים ועם גלי ההדף שעדיין מהדהדים מסביב.
בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס" מאז מינויו לנשיא הלשכה, הודף קופמן - בדרכו השקטה והלא מתלהמת - את השמועות והטענות שרצות באחרונה במסדרונות פירמות ראיית החשבון, בהן הטענות כי הוא משמש "בובה" של רו"ח עופר מנירב (שהתמודד בבחירות האחרונות מול רו"ח גוזמן המנוח, והפסיד לו בהפרש זעום של 29 קולות); שהפירמות הגדולות עומדות לעזוב את הלשכה; והטענות על חשדות לעבירות מס שהוא חשוד בהן.
אך לפני הכל, קופמן מבהיר כי הוא לא מתכוון לריב עם איש. "אינני איש מלחמה. אני מצפה להשכין שלום בלשכה, לעבוד עם כולם בשיתוף-פעולה, ולהסיר את המאבקים הקודמים מסדר היום".
"איני עושה דברו של איש"
לפני כשנה הסיר קופמן את מועמדותו לנשיאות הלשכה בשל הודעת הפרקליטות על כוונתה להעמידו לדין בגין עבירות מס שביצע לכאורה במסגרת טיפול בענייני שומה של לקוחו, חבר-הכנסת לשעבר מיכאל רצון. לאחרונה, הודיעה הפרקליטות כי סגרה את התיק נגדו, וכך, כשחיפשו מחליף לגוזמן המנוח, נסללה בפניו הדרך בחזרה אל התפקיד הנכסף.
* בתקשורת דווח על תיק נוסף של חשד לכאורה לעבירות מס שעדיין תלוי ועומד נגדך בוועדת הכופר העליונה, לאחר שוועדת הכופר התחתונה דחתה את בקשתך לסגירת התיק בכופר.
"אין כזה דבר".
* אלה סתם שמועות?
"אין שום תיק. החשד היחיד שהיה נסגר, ואין שום דבר אחר. לא פניתי לוועדת כופר, אין ערעור, ואין שום תיק בוועדת כופר עליונה. אגב, כשקראתי על זה בעיתון, שאלתי חברים מה זה בכלל ועדת כופר עליונה, כי לא ידעתי שיש דבר כזה. אני לא מטפל בהיבטים פליליים של לקוחות שלי, כך שאינני מכיר את זה בכלל".
* זה לא מרגיז אותך שמייחסים לך דברים שלא היו מעולם?
"אני לא כועס. התרגלתי לזה. זה גם לא עוזר לי להסביר שזה לא היה מעולם. אני יכול לדבר עם עיתונאי שמפרסם את זה, אבל בסוף הוא יכתוב מה שנראה לו, כי מישהו אמר לו אחרת, אז הוא מאמין. ככה שמועות מתחילות. בשלב מסוים הפסקתי להתייחס לזה, ואני לא נותן לדברים הללו להכעיס אותי. אבל זה מאוד הרגיז את אימא שלי, שאמרה לי שאם אני לא אתקשר לעיתונאים ואראה להם מי אני, היא תתקשר בעצמה".
קופמן נחשב למקורב ביותר לרו"ח עופר מנירב, שהתמודד בבחירות האחרונות לנשיאות הלשכה מול רו"ח יגאל גוזמן לאחר שקופמן הסיר מועמדותו. החברות הזו מייצרת שמועות לא נעימות.
* מה אתה משיב למי שטוענים שאתה "בובה" של מנירב?
"עופר חבר מאוד טוב שלי. הכרנו במהלך הפעילות המשותפת שלנו בלשכה והפכנו לחברים אישיים וקרובים, אבל מכאן ועד לעשות דברו של מישהו יש מרחק רב. אינני עושה דברו של איש.
"עופר תרם שנים רבות ללשכה, וכשהיה הנשיא בין 2006 ל-2009, המשרדים הגדולים וגם אחרים ראו בו נשיא טוב ודמות שהוכיחה את עצמה. אבל צריך לזכור שעופר לא באמת ראה את עצמו כמי שהולך להיות נשיא הלשכה כשהתמודד בבחירות האחרונות. הוא החליף אותי כי נאלצתי לפרוש. גם כעת הוא אינו רואה את עצמו כראש הלשכה. איש מאלה שמכיר אותנו לא חושב שיש פה 'בובות'".
עוד מהמורה שמתמודד איתה קופמן נוגעת לטענה שלפיה במשרדי רואי החשבון הגדולים חשים חוסר נחת מבחירתו, וחלק מרואי החשבון במשרדים הללו שוקלים את המשך חברותם בלשכה, ואולי אף הקמת גוף אלטרנטיבי.
לדבריו, זה לא המצב בשטח. "הכול תלוי עם מי מדברים ומתי. נפגשתי עם כמה שותפים-מנהלים, ראשי המשרדים הגדולים, והפגישות היו טובות עם אווירה של שיתוף-פעולה ושל עבודה ביחד. כולם מבינים - כולל המשרדים הגדולים - שנכון יהיה ללכת ביחד, להתלכד סביב לשכת רואי החשבון ולהפסיק עם היריבויות".
להרגיע את הרוחות
אחרי תקופת הנשיאות הרגועה של רו"ח ראובן שיף, שקדמה לה תקופת כהונה סוערת של רו"ח מנירב בתפקיד (שבמהלך כהונתו כנשיא נכנס לעימותים מתוקשרים עם בכירים במשק), ולאחר הדרמות שקדמו לפטירתו של גוזמן - קשה שלא לתהות איך תתנהל תקופת כהונתו של קופמן.
"עברנו שנה וחצי לא פשוטות. זה משפיע על תדמית הלשכה ומשאיר רושם לא נוח. אינני איש מלחמה, דרכי אינה של התלהמות וגם איננה דרך של לתקוף אחרים בצורה בוטה. חוויתי התקפות אישיות לא פשוטות, וגם אז לא הגבתי ולא השבתי לדברים, כי לא חשבתי שזה נכון להיכנס לזה. עכשיו זה כבר לא משנה מי אמר מה, כי אינני מתכוון לנהל מלחמות, ואני לא חושב שצריך להילחם.
"בכל ארגון שיש בו אנשים - יש יצרים ומאבקים, אבל אני מקווה שעברנו את התקופה הזו. אני מעדיף לפעול בדרך נינוחה, להבהיר דברים בשקט ובדרך של שיתוף-פעולה בין אנשים. אני לא מתכוון לעבוד רק בדרך שלי, אלא לעבוד עם הפעילים המערכת, לרתום את כולם לעשייה, ואני מאמין שאצליח לעשות את זה. אני מאמין שאצליח בדרכי נועם להרגיע את הרוחות הסוערות.
"השלמנו את המינויים של סגני-נשיא ואת המצטרפים לוועד המרכזי, שהיו בעבר החלטות בהיבט האישי-הפרסונלי, שהן תמיד יותר יצריות. זה עבר בישיבה הקודמת, פה-אחד, וירד מסדר היום. זה אומר שהדברים הולכים לכיוון של עשייה אחרת וגישה אחרת. מעכשיו הכול יהיה רגוע יותר".
* אז לא תספקו לנו כותרות בתקופה הקרובה?
"אני בא מפתח-תקווה, אנחנו אנשים צנועים בלי מחשבות להיות כל שני וחמישי בכותרות העיתונים. מה שחשוב לי זה שהמעשים שלי ידברו לפני הדיבורים. באתי לעבוד. כשנכנסתי לתפקיד ביקשתי מחשב, מרקרים, עטים ומקום נוח לעבוד, כי אני יושב ועובד".
* זה תפקיד תובעני.
"אני מוכן לזה שמרבית הזמן שלי יוקדש לתפקיד. ידעתי מראש שזה יהיה כך".
* כמה זמן אתה מקדיש לענייני הלשכה?
"נכנסתי לתפקיד ב-1 ביוני, ולכן אין לי עדיין הערכה מדויקת, אך אני יכול לומר שזה גוזל המון-המון זמן. בסוף השבוע האחרון עבדתי על ענייני הלשכה גם בשישי ובשבת. אפילו את משחקי הכדורגל ראיתי תוך כדי קריאת חומר של הלשכה. את עיקר הזמן שלי, חוץ מקצת שינה, העברתי בעבודה על נושאים של הלשכה.
"גם במהלך השבוע זה לוקח הרבה זמן, ואני נמצא פה שעות רבות. אני פותח את הבניין של הלשכה ברבע לשבע, ומנסה לתאם פגישות עם אנשים בלשכה החל משבע וחצי. מובן שאני יכול להחליט להשקיע פחות, אבל זה לא מתאים לאופי שלי. כשאני נכנס לנושא מסוים, אני נכנס לקרביים שלו, אני רוצה ללמוד אותו לעומק ולמצוא את הנקודות כדי להתקדם קדימה ולהביא אותנו למטרה שהיא החשובה לנו".
הערך המוסף של רואי החשבון
קופמן כבר לא יכול לחכות לביצוע משימותיו. "יש המון דברים שאני רוצה לעשות, אך אתחיל בקידום תדמית רואי החשבון. היום יש בעיה עם התפיסה של המקצוע, חוסר הבנה של תפקידו והערך המוסף של רואה החשבון. בלא מעט צמתים שמקבלים החלטות שקשורות אלינו, אנשים שיושבים בוועדות או בגוף מקבל ההחלטה אינם רואי חשבון, וכך מפחיתים מערך השירות שאנחנו נותנים".
* איך זה בא לידי ביטוי?
"למשל, ישנה ועדה ברשות החברות הממשלתיות של קביעת מינוי רואה חשבון וקביעת שכרו. הייתי מצפה שימנו ליו"ר הוועדה רואה חשבון, אך זה לא כך. לא שיש לי מילה רעה על יו"ר הוועדה, אייל רוזובסקי. אבל הוא עורך דין, שמכיר את מקצוע עריכת הדין לפני ולפנים. עם זאת, לא הייתי מצפה שיו"ר הוועדה לקביעת שכרם של עורכי הדין יהיה רואה חשבון".
קופמן מוטרד מכך שהבעיה הזו עוברת כחוט השני בכל התייחסות לרואי חשבון, ובין השאר משפיעה על שכרם. "שכר-הטרחה של ראיית חשבון הוא שערורייתי. מזעזע, נמוך ולא משקף את הסיכון, את מידת האחריות ואת מה שאנחנו כחברה מצפים מרואה החשבון, שהוא בעצם שליח ציבור.
"כאשר רשות החברות לא מעדכנת לאורך 10 שנים את השכר ומשאירה אותו ברמה נומינלית של 150-175 שקל בהתאם להיקף השעות בתיק - זה זלזול במקצוע. השכר שלנו, בהשוואה אפילו למדינות מזרח אירופה, לא המערב, נמוך ב-30% בממוצע מהשכר שם. הפערים דרמטיים, ואני מתכוון להעביר הילוך במאבק שלנו בנושא".
קופמן מתכוון לפעול גם להתאמת השכר לסיכונים של רואי החשבון. "אפעל להגבלת גובה הפיצוי שניתן לתבוע מרואה חשבון במקרה שמתגלה בעיה תוך כדי ביקורת או בסיום עבודת הביקורת. חייב להיות קשר בין גובה השכר שאנחנו מקבלים לגובה הפיצוי שנידרש לשלם. מידת האחריות היא חסרת פרופורציה לשכר, אבל הרבה פעמים גם למידת הנזק שגרם אותו רואה חשבון".
* מה עוד נמצא על שולחנך?
"הנושא של ניגוד עניינים הוא נקודה חשובה שצריך לטפל בה, וגם לחזק את נושא ההשתלמויות בלשכה, כולל להגיע להבנה שהן חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלנו, וללכת למהלך של השתלמויות חובה. צריך ללמוד ולהכיר את השינויים שהמקצוע עובר, אם זה התקינה הבינלאומית הפול-IFRS, ואם זה התקינה המתוכננת לגבי עסקים בינוניים וקטנים, ה-IFRS-לייט. המערכות סביבנו משתנות בהתמדה וחייבים להיות Up to date".
יצרים ודרמות
השנה האחרונה היתה מהסוערות שידעה לשכת רואי החשבון מאז ייסודה ב-1931. מערכת הבחירות האחרונה היתה רוויית יצרים ודרמות, שאינם הולמים מוסד מקצועי ותיק.
בשלב מוקדם של הקמפיין פתח מחנה יגאל גוזמן במתקפה חריפה על המחנה היריב, כאשר בכנס תמיכה נאמר כי הלשכה היא "חונטה ש-20 שנה 'מחליפה תחתונים' אחד עם השני", ודורון קופמן הוא ממשיך דרכה.
באוגוסט 2009 הסיר קופמן את מועמדותו, בעקבות הפרסום בדבר כוונת הפרקליטות להעמידו לדין בתיק מס הכנסה נגדו בכפוף לשימוע. את מקומו תפס עופר מנירב, ובמחנה גוזמן מיהרו לתקוף בחריפות את המועמד החדש: "חבורת העסקנים שוב מחליפה תחתונים אחד עם השני... מנירב וקופמן הם אותה היד שמנענעת את אותה העריסה".
מחנה מנירב, שלא נותר חייב, שלח למחנה גוזמן חבילת תחתונים במתנה, אך לבסוף נבחר גוזמן לנשיא הלשכה.
אלא שמאז היבחרו לתפקיד בספטמבר 2009 ועד פטירתו מדום לב באפריל השנה, פעל גוזמן בסביבת עבודה מתוחה ורצופת קשיים שיצרה האופוזיציה בראשות מנירב. על אף שהיה על סף קידום מהלכים שונים, האופוזיציה סיכלה מהלכים רבים, בין היתר באמצעות עתירות ופניות לבית הדין של הלשכה ולבית המשפט.
השיא של היחסים הדרמטיים בין שני המחנות בא לביטוי בישיבה שהתקיימה ב-21 במארס 2010, שבה נוטרל גוזמן מסמכויותיו כנשיא הלשכה, בעקבות החלטה שהצליח להעביר מחנה מנירב בוועד המרכזי. בעקבות אותה ישיבה פנתה קבוצת גוזמן בעתירה לבית המשפט, בטענה כי ההחלטה אינה תקפה.
ל"גלובס" נודע כי ימים ספורים טרם מותו הפתאומי, בחן גוזמן אפשרות להקדמת הבחירות לנשיאות הלשכה, בשל הקושי לתפקד כנשיא שיצרה האופוזיציה הלעומתית בלשכה. על הרקע הזה החלו שמועות על כך שהמתח והלחץ שעימם התמודד הכריעו את גוזמן.
* איך אתה משיב היום למי שרומזים שהמאבק בין המחנות הכריע את גוזמן?
קופמן: "לא הרבה אומרים את זה. אנשים יודעים שתפקיד ציבורי כרוך בלחצים. לומר שמי שמגיע לתפקיד ציבורי, שיש בו לחץ - אם זה ראש ממשלה, ראש לשכת עורכי הדין ותפקידים אחרים - וכתוצאה מהמאבקים הפוליטיים ומאבקים ארגוניים, שהם לא פעם לגיטימיים, הוא נפטר - זו אמירה לא נכונה ואיננה במקומה. כעת, אני כבר לא שומע אותה.
"אני מניח שמי שרצה לומר את זה דאג להעביר את המסר לעיתונות, וזה נכתב נורא צבעוני, אבל זה לא בהכרח מה שאנשים חושבים. מעבר לכך, אנשים בני 60 נפטרים, לא עלינו, גם ממחלות וגם מדברים אחרים, וזה קורה להם גם לא בתפקידים האלה".