חיים כצמן כועס. מאוד כועס.
כבעל המניות השני בגודלו באורמת, כצמן מאמין כי יהודה ויהודית ברוניצקי, מייסדי החברה שאוחזים במושכותיה, כבר אינם מספקים את הסחורה, ולכן הוא ישב וניסח מכתב חריף שאינו משתמע לשתי פנים.
הדובר של חברת גזית, דרכה מחזיק כצמן במניות אורמת, דאג להפיץ את המכתב לכל מי שעוסק במשלח ידינו, והכין את דורי סגל, סגן יו"ר גזית, למקרה שמישהו מאיתנו ירצה לדבר איתו.
ואכן, הגבנו בהתאם. "נייר העמדה" - כך כונה המכתב - הפך לכותרת הראשית של התקשורת הכלכלית ביום חמישי האחרון, והיו אף שטענו כי כצמן הגזים, היה אגרסיבי מדי, בוטה מדי, ושמילותיו רמסו את כבוד בעלי הבית באורמת.
קארל אייקן כדוגמה
ובכן, בשוק ההון הישראלי המהלך של כצמן אולי נחשב לחריג, אך בשוק ההון האמריקני - שאותו כצמן מכיר היטב - מהלך שכזה הוא דבר שבשגרה.
משקיעים מוסדיים כפרטיים, שנחשבים לבעלי עניין, אינם מהססים להביע את עמדתם על התנהלות החברות בהן הם מושקעים, לכתוב מכתבים לחברי הדירקטוריון שלהן, לדרוש כינוס של אסיפה כללית ועוד. ודי אם נזכיר את שמו של המיליארדר האמריקני קארל אייקן כדי להוכיח טענה זו.
יותר מזה. רק לאחרונה נתקלנו במהלך דומה מצד בעלי המניות במגל, חברת האבטחה הישראלית - שנכון לרגע זה לא יצא אל הפועל - אך מהווה דוגמה נוספת לאקטיביזם של בעלי מניות, ובמקרה הנידון - מוסדיים אמריקניים.
אקטיביזם מבורך
יש הרבה ברכה באקטיביזם של בעלי מניות, גם אם לא תמיד הוא משיג את מטרותיו. בעלי מניות שיוצאים למלחמה בהנהלה וחברי דירקטוריון של חברה ציבורית, מוכיחים שוב ושוב כי אסור שזו תחיה בתוך בועה, ותתעלם מציבור רחב של בעלי מניות שהשקיע בה את מיטב כספו - ממש כמו שכצמן מנסה להזכיר לבני הזוג ברוניצקי.
אפשר להתווכח על האופן שבו בחר כצמן לתאר את טענותיו ועל המילים שבחר להשתמש בהן, אך אי אפשר לבוא אליו בטענות על המהלך עצמו. כצמן הפסיד מאות מיליוני שקלים על השקעתו באורמת, ויש לו לא מעט סיבות לבוא בטענות לבני הזוג ברוניצקי.
כצמן בסך הכול עשה שימוש בזכויותיו כבעל מניות, ממש כמו שנהוג באמריקה, ולא יותר מכך. זה שבישראל זה לא ממש מקובל זו לא בעיה שלו. זו בעיה שלנו.