יום חתימתו של קיבוץ גליל ים על ההסכם לפינוי ולהשבת יתרת משבצת הקיבוץ למדינה מסמל עבור הקיבוץ סוף עצוב של עידן - עמדה שמצטיירת כמנוגדת למה שמנסים לצייר מגישי העתירה שהייתה אמורה לעלות לדיון אתמול (ד') בבג"ץ בעניין תוכנית הבנייה בשטחי החקלאות של הקיבוץ - בג"ץ קבע כי ההחלטה תינתן במועד אחר. המרוויחים הגדולים של ההסכם הם, לטענת הקיבוץ, מינהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון ועיריית הרצליה, אבל הקיבוץ עצמו, מבחינתו, הוא המפסיד הגדול.
קיבוץ גליל ים מצוי סמוך להרצליה. ההסכם בין הקיבוץ והמינהל, שלפיו הקיבוץ מפנה ומשיב למדינה את יתרת המשבצת בשטח 690 דונם, שעליה חלה תוכנית גליל ים, נחתם לפני ימים ספורים.
בהסכם זה יצא הקיבוץ, לטענתו, בשן ועין, משום שמילא את כל התחייבויותיו וציפה שהמדינה תמלא את התחייבויותיה. ואולם, "בעוד הקיבוץ מזיע ועמל במסדרונות הביורוקרטיה הישראלית במשך 16 שנה", אומר עו"ד דיויד אמיד, ממשרד שרגא בירן ושות', המייצג את הקיבוץ, "בא המינהל לקיבוץ וראה כי טוב ואמר שההסכם הקודם שחתמנו עליו לא יוכל להתקיים כמו שהוא כתוב, אלא בדרך שטובה יותר למדינה. כך החל משא ומתן שבו המדינה מנסה לנגוס בחלקו של הקיבוץ בהסדר, עוד פרוסה ועוד פרוסה, מימי מנהל המינהל אבי דרקסלר, דרך ימיו של מנהל המינהל יעקב אפרתי ועד ימי מנהל המינהל הנוכחי ירון ביבי.
"הם, לשיטתם, חושבים שעשו דבר טוב, אבל כואב לראות באיזו צורה המדינה מקיימת את ההסכמים שיש לה עם האזרח. המדינה שינתה את המתווה כך שבמקום שהקיבוץ יהיה היזם בזכויות, הוא יפנה את הקרקע ויסתלק ממנה ויקבל מהמדינה פיצוי, כמה שיותר נמוך. אנחנו מניחים שהמינהל מאוד גאה בעצמו על שהוריד את הקיבוץ על הברכיים, כי ב-10 השנים האחרונות הלך הקיבוץ והסתבך עם חובותיו וזהו הקיבוץ האחרון בישראל שלא הסדיר את חובותיו במסגרת הסדר הקיבוצים. החוב הבנקאי העצום שרובץ על הקיבוץ, שמוערך ב-150-200 מיליון שקל, והסיטואציה הכלכלית שהביאה אותו למצב דחוק, שימשו קרקע פורייה למדינה לגרום לקיבוץ להתקפל". הקיבוץ מיוצג גם על ידי עוה"ד מאיר פורגס ואפרת כראזי ממשרד בירן.
830 דונם של שטחים חקלאיים
תוכנית גליל ים, שאושרה למתן תוקף ב-2008, מתייחסת לשטח של כ-830 דונם בשטחיו החקלאיים של קיבוץ גליל ים, מדרום לשדרות שבעת הכוכבים בהרצליה, מזרחית לנתיבי איילון ומערבית לקיבוץ. בתוכנית זו מאושרות 4,400 יחידות דיור, שמהן 20% יוקצו לבנייה לזוגות צעירים. התוכנית אף כוללת שטחים ציבוריים כמו בית עלמין עם קיבולת של 20 אלף קברים בקומות, שדרוג מכון טיהור השפכים לרמת מי השקיה עירוניים ופארק עירוני ששטחו 200 דונם. בתוכנית מאושר גם שטח של 100 אלף מ"ר לתעסוקה לאורך נתיבי איילון וסמוך לקו הירוק של הרכבת הקלה.
קיבוץ גליל ים נוסד ב-1934 בידי עולים ממזרח אירופה. קרקעות הקיבוץ נרכשו על ידי הקיבוץ וקק"ל לפני קום המדינה ולפני שנוסד מינהל מקרקעי ישראל, כך שהקרקעות לא ניתנו בחכירה לדורות. לאחר שקמה המדינה ונוסד המינהל, הפקיד הקיבוץ את קרקעותיו בידי המדינה וקיבל את החכירה שלו מהמדינה. "זאת מתוך תפיסה אידיאולוגית שקרקעות העם היהודי יחוזקו על ידי המדינה", אומר אמיד, "זו תפיסה נאיבית ששררה באותם ימים. איש לא האמין בסוף שנות ה-40 שהקיבוץ יהיה נתון למערכת הלחצים שמדינת ישראל הפעילה עליו. הפשרה שחתמנו עליה מאוד כואבת לקיבוץ".
בימי העלייה הרוסית בשנות ה-90 יצאו ממשלת ישראל ומוסדות התכנון בתוכנית לפיתוח ולאיתור עתודות קרקע. משבצת הקיבוץ בגליל ים נחשבת לעתודת הקרקע האחרונה שצמודה להרצליה. באותם ימים פנתה המדינה לקיבוץ באומרה שהיא זקוקה לכל הקרקעות האלה, לבית עלמין, למכון טיהור שפכים עבור הרצליה, לכבישים, לפארק ולשטחים ירוקים. המדינה תכננה לבצע שינוי תשתיתי מסיבי על גבי רוב קרקעותיו של הקיבוץ, ששימשו אז לעיבוד חקלאי לגידול תפוחי אדמה, בוטנים והדרים. ב-1995 הגיעה המדינה להסכם עם הקיבוץ שלפיו הוא יפנה וימסור את אותם הדונמים ובתמורה יתכנן וייזום מהלך תכנוני שבו ייבנו שכונות מגורים על יתרת השטח. כשיאושר התכנון יוכל הקיבוץ להיות היזם שמקים את השכונות האלה לצורך אספקת אותן יחידות דיור לשוק הדיור.
"התב"ע נמסרה על מגש של כסף"
בד בבד עם מסירת הקרקעות למדינה התחיל הקיבוץ במהלך התכנוני במחצית השנייה של שנות ה-90, כשהתוכנית עוברת ועדה מקומית, ועדה מחוזית, מועצה ארצית, ולנת"ע (הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) וולקחש"פ (הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים). המהלך היה כרוך בשינוי גבולות ובהעברת השטח לאזור המוניציפלי של הרצליה. ב-1998 הגישה עיריית רמת השרון בג"ץ, בהובלת ראש העירייה דאז אפרים חירם (פיחוטקה), נגד התוכנית, אך הבג"ץ נדחה. לאחר עתירה בבית המשפט המחוזי הוחלט לשנות את הפקדת התוכנית, ולכן שוב עברה התוכנית את כל מסלולי התכנון.
מאז שניתן מתן תוקף לתוכנית ב-2008, אחרי 16 שנה של הליכים תכנוניים וחתימה על הסכם המסירה, החלה העירייה לבצע עבודות בינוי בקרקעות, כולל בית העלמין והמכון לטיהור שפכים. "התב"ע נמסרה למדינה על מגש של כסף", אומר אמיד, "הקיבוץ הופיע בכל הוועדות ומימן את כל התכנון, כשמדובר במיליוני שקלים". מאז, ב-2008 כאמור, החל המינהל לנהל משא ומתן עם הקיבוץ לשינוי מתווה ההסכם כך שבמקום שהקיבוץ יהיה היזם הוא יפנה את הקרקע ויקבל פיצוי בדמות קרקע המיועדת ל-660 יחידות דיור שהן כ-13% מהזכויות הכלכליות בתוכנית. לדברי רכז הנדל"ן של גליל ים, יעקב שקד, "בשורה התחתונה, אנחנו מילאנו את כל תפקידינו ובסופו של דבר נאנסנו. התקפלנו להסכם הסופי הזה. כל הקרקע ל-660 יחידות הדיור תלך לכספים שאנו חייבים ולמסים ומה שיישאר ילך לפנסיה שעוד אין לאף חבר בקיבוץ".
"הסכם זה", אומר אמיד, "נכפה על הקיבוץ בגלל מצוקתו הכלכלית שהובילה אותו להחלטה קשה ואמיצה. כדי לממש את הקרקע הזו צריך יהיה לשלם לעיריית הרצליה היטל השבחה, מיסוי מקרקעין ועלות של פיתוח הפארק. סך התמורות שינבעו לקיבוץ מהסדר הפיצוי במרוצת השנים הוא כגובה החוב של הקיבוץ, שרק הולך ותופח. אם יישאר כסף לפנסיה זה יהיה נס". מהמינהל נמסר בתגובה כי "תפקיד המינהל הוא לשמור על קרקעות המדינה ועל זכויות כלל הציבור. אנו סבורים כי החלטת מועצת מקרקעי ישראל יוצרת איזון בין טענות הקיבוץ לזכויות בקרקע ובין הצורך לפתח את המתחם כולו לבנייה זמינה. מעבר לכך, ההסכמות בין המינהל לעיריית הרצליה בקשר לתוכנית יאפשרו גם בניית 200 יח"ד לזוגות צעירים, כך שממימוש התוכנית ייצאו גם הם נשכרים".
העותרים לבג"ץ: "השטחים נגזלו מהציבור"
העתירה שהייתה אמורה לעלות לדיון היום בבג"ץ הוגשה ב-2008 על ידי דרור עזרא, יו"ר סיעת הירוקים במועצת העיר של הרצליה, ו-20 תושבים המתגוררים דרומית לרחוב הרב קוק בהרצליה וצפונית לשטחים הירוקים הגובלים בקיבוץ. בעתירה נטען שהשטחים החקלאיים של הקיבוץ הם שטחי מדינה שנגזלו מהציבור ושהתוכנית מהווה ניסיון נוסף למקסם רווח יזמי תוך חריגה מסמכות וחוסר סבירות קיצוני. עוד הם טוענים כי התוכנית מתעלמת מהוראות תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) ומהוראות תוכנית המתאר המחוזית (תמ"מ 5).
בעתירתם הם טוענים שהקיבוץ אמור להיות המרוויח העיקרי משינוי ייעוד הקרקע מחקלאות לבנייה ושהוא אמור לשלשל לכיסו סכומי כסף גדולים. יצוין שעותרים אלה עתרו כבר בעבר לבג"ץ לקבלת צווי ביניים נגד התוכנית ב-2009 וב-2010, שנדחו על ידי בית המשפט העליון.
