אין מניעה שטיפולים מתחום הרפואה המשלימה (טיפולים אלטרנטיביים) יוכרו כ"טיפולים רפואיים" כמשמעותם בחוק וימומנו על-ידי המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) לחברי קופות-החולים - כך קבע אתמול (ד') בית הדין הארצי לעבודה באופן תקדימי, וקיבל את ערעורו של נפגע תאונת עבודה על החלטת בית הדין האזורי לדחות את התביעה למימון הטיפולים המשלימים שהגיש נגד המל"ל.
"תכלית חוק הביטוח הלאומי והתקנות מכוחו בעניין מתן פיצוי לנפגעי עבודה היא החזרתם של נפגעי העבודה למעגל העבודה ולאורח חיים תקין, ולכן ולאור השתקפותם באספקלריה של מציאות החיים והשתנות העיתים, אין לשלול הכרה ב'טיפולים משלימים' כ'טיפולים רפואיים'", כתבה סגנית הנשיא, השופטת נילי ארד, ולדעתה הצטרפו נשיא בית הדין, השופט סטיב אדלר, השופטת רונית רוזנפלד ונציגי הציבור.
השופטים ציינו בפסק דינם כי "המגמה של הידרשות לטיפולים משלימים הינה בעלת ממדים ניכרים, הולכים וגדלים במדינות העולם, ולאור המעמד שרוכשת לה הרפואה המשלימה כרפואה מודרנית, לצד הרפואה הקונבנציונלית, גוברת גם ההכרה בחובתם של רופאים מתחום הרפואה הקונבנציונלית ליידע את החולים על טיפולים משלימים. זאת, כדי להעניק לחולה את הטיפול הטוב ביותר".
עם זאת, השופטים הדגישו כי לא כל טיפול אלטרנטיבי ייחשב כטיפול רפואי שיזכה במימון המוסד לביטוח לאומי וקופות-החולים. "תחום הרפואה המשלימה הוא רחב היקף וכולל עשרות ענפי טיפול, שחלק ניכר מהם אינו ניתן לציבור במוסדות הרפואיים המקובלים, אינו מוסדר בחוק ובמידה רבה הוא 'פרוץ'", כתבו השופטים, ולפיכך "יש לתחום באמצעות קריטריונים משפטיים את סוגי הטיפולים מתחום הרפואה המשלימה, שאותם יהיו זכאים לקבל נפגעי עבודה".
טיפול רפואי
בית הדין פירט כמה מהקריטריונים שעל-פיהם יוחלט אם טיפול אלטרנטיבי יוכר כ"טיפול רפואי": "האם הטיפול הוכר על-ידי הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות; הסדרתו של הטיפול בדין; זהות הגוף המעניק את הטיפול; והזיקה בין הטיפול המשלים לטיפול הקונבנציונלי".
ב-1985 נפגע אבנר עורקבי בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. כתוצאה מהפגיעה הפך עורקבי לנכה הנצרך לכיסא גלגלים. בגין הפגיעות שנגרמו לו בתאונה הופנה עורקבי על-ידי המוסד לביטוח לאומי לשירותי בריאות כללית, שבה היה מבוטח. במסגרת הטיפול שלח רופא הכללית את עורקבי לטיפולי רפואה משלימה של דיקור, שיאצו והידרותרפיה.
עורקבי נדרש לממן מכיסו הפרטי את הטיפולים המשלימים, ועקב כך הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שבמסגרתה עתר כי המוסד לביטוח לאומי וקופת-החולים יישאו במימון הטיפולים המשלימים.
בית הדין האזורי דחה את התביעה תוך שהוא קובע כי בהיעדר הוראה מפורשת בחוק הביטוח הלאומי, לא ניתן להתייחס אל "טיפולים אלטרנטיביים" כאל "טיפולים רפואיים".
בערעור לבית הדין הארצי טען עורקבי כי המונח "טיפול רפואי" שבחוק ובתקנות הביטוח הלאומי הוא מונח כללי שניתן לייחס לו שיטות שונות של ריפוי רפואי ולא רק את השיטות המסורתיות, הקונבנציונליות. מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי טיפולים אלטרנטיביים אינם בבחינת "טיפול רפואי" כמשמעותו בחוק ובתקנות.
בית הדין הארצי קיבל את עמדת עורקבי והורה על החזרת עניינו לבית הדין האזורי, כדי שיחליט האם בהתאם לקריטריונים שנקבעו, זכאי עורקבי למימון הטיפולים האלטרנטיביים שקיבל.