כשמגיעים למיאמי בקיץ מגלים שהעיר הזאת יכולה לגרום אפילו לתל אביב להרגיש קרירה ונעימה. אם תיסעו בה דרומה על שדרות ביסקיין, יתגלה לכם לפתע בניין הזכוכית הבולט של חברת אייווקס (Ivax), שמזדקר לו באופק. אני נכנס לבניין הזה, ומוצא שם את המעלית שלוקחת אותי אל הלשכה של היו"ר, ד"ר פיליפ פרוסט. יחד עם עובדיו המקצועיים, מתגלה פרוסט כמארח שגורם לך לחוש בנוח כמעט באופן מיידי.
ד"ר פיליפ (פנחס) פרוסט הוא אחד היזמים המצליחים בהיסטוריה, ובוודאי בתעשייה הרפואית. הוא הקים, ניהל ומכר כמה חברות וגרף הון עתק עבורו ועבור משקיעיו. בישראל, הוא מוכר יותר מאז שטבע רכשה ממנו את אייווקס ב-7.6 מיליארד דולר ב-2006, ובעיקר מאז מינויו ליו"ר טבע במקום אלי הורביץ, לפני כמה חודשים. בעקבות עסקת איווקס, הפך פרוסט למשקיע הפרטי הגדול ביותר בטבע המחזיק ב-1.7% מהמניות בשווי של 870 מיליון דולר. פרוסט נמנה עם עשירי אמריקה והעולם, וזה עשרות שנים שהוא נחשב לדמות אייקונית בקהילת העסקים בדרום פלורידה.
- איך השתנו החיים מאז שהפכת ליו"ר טבע?
"אני בהחלט עסוק יותר, וזה לא שלפני כן היה לי יותר מדי זמן פנוי"
- לא ציפית לתפקיד הזה, ואני יודע שאתה ואלי הורביץ מיודדים מאוד.
"אכן כך. לא ציפיתי ולא קיוויתי לתפקיד, בייחוד לא בנסיבות כאלה. אלי ואני מכירים זה את זה במשך יותר מ-20 שנה ותמיד היינו ידידים טובים וקרובים. נהניתי במיוחד לעבוד תחתיו כסגן יו"ר טבע במשך 4 שנים. אלי הוא אדם דינאמי וייחודי עם חזון מיוחד, שמעניק לאנשים סביבו השראה".
- איך היית מגדיר את התרבות התאגידית של טבע? האם צפוי לחול בה שינוי בשנים הקרובות?
"טבע היא במידה רבה מאוד חברה ישראלית, והיא תישאר כזאת", הוא אומר והודף בביטול את השמועות שנפוצו על כך שמטה החברה יעבור מפתח תקווה למיאמי. "יחד עם זאת, כאשר החברה ממשיכה לצמוח באופן אורגני ובאמצעות רכישות, האופי שלה יהפוך גלובלי יותר ויותר. נעודד את המנהלים שלנו להמשיך לשלב את המשאבים התאגידים והאנושיים השונים, ובמקביל להישאר נאמנים לתרבות הליבה שלנו".
- בדרך כלל רוב המיזוגים נכשלים, מה לדעתך גרם למיזוג עם אייווקס להצליח?
"עסק הליבה של אייווקס, תרופות גנריות, מתאים כמו כפפה ליד לפורטפוליו של טבע. החלקים באייווקס שהיו אחרים, כמו לדוגמה מוצרי הנשימה, השלימו את הפעילות במידה רבה. בנוסף, אייווקס יכלה לחדור לכמה שוקי מפתח שבהם טבע הייתה חלשה במקצת, בייחוד באמריקה הלטינית ובמרכז ומזרח אירופה".
- עד כמה טבע תלויה בקופקסון? האם הגרסאות האוראליות (בבליעה) של התרופה מהוות איום מבחינתכם?
"טבע אינה תלויה באף תרופה בודדת, אך קופקסון נשארה בבירור תרופה שתורמת משמעותית לרווחים. יש לנו עוד מוצרים פרי פיתוח עצמי, ובאחרונה רכשנו את ראציופארם ואנחנו ממשיכים לחפש רכישות אטרקטיביות. לכל אלה יהיה תפקיד כאשר אנחנו מגוונים את מערך המוצרים הכולל שלנו".
- אפרופו תרופות תוצרת בית פרי פיתוח עצמי, מה אתה יכול לספר על האזילקט?
"אזילקט הוכיחה את עצמה כטיפול אפקטיבי למחלת פרקינסון. אם היא יכולה גם להאט את התקדמות המחלה, כפי שמראים המחקרים, תהיה לה תרומה ניכרת למדע. היא גם תגדיל את חשיבות האבחון המוקדם של המחלה. דרך אגב, OPKO, חברה אחרת שאני היו"ר שלה שאין לה קשר לטבע, מפתחת בדיקת דם פשוטה לאבחון פרקינסון".
- האם למשבר הנוכחי באירופה יש השלכה מהותית כלשהי על טבע באופן כללי, ובמיוחד על רציופארם שנרכשה לא מכבר?
"לא מנקודת מבט של תפעול יומיומי. לתנודות מט"ח דרמטיות תהיה, כמובן, השפעה על הרווחים המדווחים, אבל אני לא רואה את זה קורה".
- ומה לגבי השווקים המתעוררים, בייחוד הענקים כמו סין והודו? איזה תפקיד הם ממלאים בתעשיית התרופות?
"הם הופכים ליותר ויותר חשובים במונחים של ייצור מתווכים כימיים בעלויות נמוכות, רכיבים פרמאקולוגיים ובסופו של דבר גם מוצרים מוגמרים. אני גם רואה את סין והודו הופכות לשווקים צרכניים גדולים יותר ויותר. הייתי רוצה לראות את טבע מנצלת הזדמנויות שם, וגם בברזיל ובמקסיקו, שבהן אנחנו למעשה רק מתחילים לפעול".
- פרולור (Prolor) היא חברה נוספת שרשומה למסחר כפול שאתה משמש כיו"ר שלה. מה הפוטנציאל שלה?
"אני חושב שפרולור היא חברה קטנה נהדרת, וקוטנה הוא אחד היתרונות העיקריים. היא מנוהלת בצורה זהירה על ידי אנשים שעובדים קשה ועושים דברים בצורה יעילה. יש לנו כעת חצי תריסר תרופות בפיתוח, שלכל אחת מהן יש פוטנציאל מכירות של מעל מיליארד דולר בשנה. המשקיעים אמנם נהנו מעלייה ניכרת במניה בשנה האחרונה, אך אני מאמין שזו הייתה עלייה מזערית בהשוואה לפוטנציאל של החברה בעתיד. יש לה טכנולוגיה טובה ומיצוב פטנטים טוב והיא צפויה למלא תפקיד מוביל בתחום יכולת הזרקה משופרת ברפואה באופן כללי".
- זמן קצר אחרי מיזוג טבע-אייואקס, קנית שליטה בבנק השקעות בשם ליידנברג-תלמן. מה גרם לך לעשות את זה, והאם אתה רואה את הבנק הזה מרחיב את פעילותו בישראל?
"זה היה במסגרת אסטרטגיית הגיוון (דיברסיפיקציה), שאני תמיד חסיד שלה. ליידנברג הוקם ב-1876 והיה בין המובילים במגזר שלו במשך עשרות שנים. אני מאמין שיש לו תפקיד חשוב, כי הוא מטפל בחברות קטנות ובינוניות, שבמקרים רבים אינן מטופלות על ידי הבנקים הגדולים יותר. גם כאן, הגודל הצנוע הוא יתרון מפני שהוא מקל על הצמיחה, גם במונחי התרחבות עסקית וגם בהיבט של עליית המניה. נשמח להשתתף בהזדמנויות בשוק הישראלי ואנחנו מחפשים תמיד הזדמנויות כאלה".
הסוד: סובלנות והדגשת החיובי
לרגע אחד קט במהלך השיחה שלנו הופך ד"ר פרוסט לסנטימנטלי מאוד. זה קורה כשהוא חזר אחורנית 65 שנה, וחי מחדש את זיכרונותיו כילד מפוחד. ילד יהודי שיודע שאם המלחמה הייתה מסתיימת אחרת, אמריקה הייתה יכולה להפוך לתחנה הבאה של הנאצים.
כיום, בדיעבד, הדרך הזו שלקחה אותו מילדות שבה הסתתר מתחת לשולחנות בתרגילי התקפות האוויר, ועד לכהונה כיו"ר החברה הגדולה בישראל, נראית כמעט בלתי אפשרית. אבל העובדות מלמדות שזה בדיוק מה שקרה.
- מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"כנער צעיר התנדבתי לעבוד בחנות הנעליים של אבא שלי בפילדלפיה. כשהוא יצא לגמלאות וסגר אותה, החלטתי שהגיע הזמן לעבודה שמקבלים עליה משכורת. בגיל 13 התחלתי לעבוד בחנות חומרי הבניין המקומית, אחרי בית הספר. עשיתי הכל, ממפתחות, דרך חיתוך והתקנת זכוכיות וכלה במשלוחים על האופניים שלי".
- הייתה זהות יהודית חזקה בבית?
"מאוד. המשפחה שמרה על כשרות ואבי הניח תפילין בכל בוקר. היינו שייכים לבית כנסת, ואני הייתי הסולן במקהלה שלו בתפילות ראש השנה ויום כיפור.
"נולדתי ב-1936, כך שהייתי בן 9 כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה ואני זוכר אותה היטב. שני האחים שלי היו מבוגרים ממני ב-15-16 שנים. אחד שירת בחיל האוויר, והשני היה בחיל הרגלים והשתתף בפלישה לנורמנדי. אני זוכר את קיצוב המזון והדלק ואת תרגילי התקפת האוויר. היהודים ברחבי העולם חיו בפחד מתמיד, ואני בהחלט הרגשתי אותו, אפילו באמריקה".
- מתי ידעת שאתה רוצה להיות רופא, ומדוע בחרת להתמחות דווקא בדרמטולוגיה?
"כשחזרתי מצרפת", הוא עונה. פרוסט למד במדינה שנה אחת, בשנת 55', ובנקודה זו אנחנו עוברים לצרפתית, אותה הוא דובר היטב. הצרפתית שלי, כמי שגדל במונטריאול, קנדית מאוד, אך הדוקטור מגלה סבלנות. "הבנתי שאני צריך גם להתפרנס והרפואה סקרנה אותי תמיד. נמשכתי בייחוד למחקר רפואי, וזה הפך את הדרמטולוגיה להתמחות אידיאלית. העור הוא האיבר האנושי הגדול ביותר ואפשר לראות אותו, להריח אותו ולגעת בו".
- שמך העברי הוא פנחס. בשבת האחרונה קראנו את פרשת פנחס, שמתארת את אחת הדמויות הפרובוקטיביות והשנויות במחלוקת בתנ"ך. המלומדים סיפרו לנו שהפשע שהוא עשה (פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן רצח על ידי דקירה ברומח גבר יהודי ואישה מדיינית שקיימו יחסים) עצר מגפה שהרגה 24 אלף חוטאים. מתי, אם בכלל, אתה חושב שהמטרה מצדיקה את האמצעים?
"אני מעדיף בהחלט את הגישה של להרוג ברכות. מהניסיון שלי אפשר להשיג הרבה יותר עם דבש מאשר עם חוד של חנית. בכל מקרה, אני חושב שאני נקרא כך על שם הסבא רבא שלי מצד אמא".
- אתה ורעייתך פטרישיה ידועים כנדבנים גדולים. האם יש אסטרטגיה כלשהי מאחורי הנדיבות הזו?
"אנחנו מחפשים הזדמנויות ותרומות שיעשה בהן שימוש אטרקטיבי. תרמנו את בית הספר למוזיקה באוניברסיטת מיאמי, את מוזיאון האמנות באוניברסיטה הבינלאומית בפלורידה, ואנחנו תומכים במוסדות מדעיים כמו מכון המחקר סקריפס והמכון הסמיתסוניאני".
- כמה חשובות מבחינתכם התרומות לקהילה היהודית ואלה שקשורות בישראל בתוך התמהיל הכולל הזה?
"אני חושב שהן קריטיות. אנחנו תומכים בארגוני צדקה יהודים רבים, ואני גם יו"ר בית הכנסת שלי, 'טמפל עמנואל' במיאמי ביץ'. הוא עבר שיפוץ יסודי, השקנו כמה תוכניות קהילה חדשות וכעת אנחנו מחפשים רב וחזן חדשים".
כשאני מציע אותו כמועמד לתפקיד, לאור העובדה שבשעתו הוא היה הסולן במקהלת בית הכנסת שלו, הוא הודף את ההצעה ובחיוך ומזכיר לי שהניהול התקין לא מאפשר ניגוד עניינים כזה. חוץ מזה, הוא לא התאמן הרבה ב-60 השנים האחרונות.
- מה הסוד של חיי נישואין שנמשכים 47 שנים?
"סובלנות והדגשת החיובי. אני חושב שזו נוסחה מנצחת בהרבה מאוד תחומי חיים".
"האסלאם הקיצוני מפחיד אותי"
מהם האתגרים הגדולים ביותר שניצבים בפני הרפואה כיום? אילו היית נכנס למקצוע כעת, במה היית מתמקד?
"הייתי עדיין מתחיל בדרמטולוגיה כי אתה יכול לקחת אותה לכל מיני כיוונים. אני חושב שצריך לפתח מהר ככל שאפשר את הרפואה היישומית (translational)".
כשאני מבקש ממנו להסביר מעט על התחום הוא מציין שזהו תחום חדש שמאפשר לנו להשתמש בידע שנלמד במחקרים טרום קליניים כדי לעשות דברים חכמים יותר במרפאה. הדבר בא לידי ביטוי במהלך פיתוח תרופות או בתהליכים של ניבוי, מניעה, אבחון וטיפול במחלות.
רפואה יישומית יכולה גם לעשות את ההיפך, כלומר לקחת את מה שנלמד במחקרים קליניים ולחדד את המאמצים הטרום-קליניים כדי לגלות תרופות חדשות.
- מה אתה חושב על רפורמת שירותי הבריאות כאן בארה"ב?
"אני מאמין שלתוכנית הזו במתכונת הנוכחית שלה יהיו הרבה השלכות שליליות לא מכוונות. אני לא מתכוון דווקא לתעשיית התרופות, אלא לצרכנים. ההשפעה על טבע צפויה להיות חיובית".
פרוסט לא אומר את הדברים בשמחה, אלא דווקא בצער, וניכר כי הוא כואב את השקתה של יוזמה מוטעית לתפיסתו, שלא מטפלת בבעיות הליבה ותשאיר מיליוני אמריקנים במצב גרוע יותר מאשר כיום.
- מה יכולה אמריקה ללמוד ממדינות אחרות בנושא שיפור מערכת הבריאות שלה?
"אני לא חושב שארה"ב צריכה להתמקד במודלים אחרים. היא צריכה לתקן את חוסר היעילות, הבזבוזים והתביעות הכוזבות במערכת הבריאות שלה. נחוצה גם רפורמה משפטית, מאחר שפרמיות הביטוח מפני תביעות רשלנות רפואית הרקיעו לשמיים. בזבוזים והוצאות יתר הפכו למכת מדינה, והרופאים נאלצים לעסוק ברפואה מתגוננת".
- יש משהו שמפחיד אותך, שגורם לך לנדודי שינה בלילות?
"האסלאם הקיצוני. אני חושב שלמרות כל תשומת הלב שהוא מקבל, האיום שלו על הציביליזציה שלנו עדיין אינו מוערך כראוי, וזה מסוכן".
כשהסתיים הראיון התפניתי להביט במשרדו האלגנטי ונטול היומרנות של ד"ר פרוסט. הוא מקושט במזכרות מקריירה ארוכה ומכובדת ברפואה ובעסקים, וגם משקף את טעמו האמנותי. פרוסט אמנם ייעץ לפוליטיקאים רבים ולכמה מראשי התעשייה במרוצת השנים, אך קסדת הפוטבול של קבוצת ההוריקיינס של אוניברסיטת מיאמי עם חתימת שחקניה תופסת במשרדו מקום יוקרתי יותר מצילומיו עם שועי עולם.
כאשר אנחנו נפרדים, ד"ר פרוסט חוזר אל שגרת יומו נטולת ההפסקה, ומתכונן לישיבת מועצת המנהלים הבאה של טבע ולקראת עוד נסיעה לישראל. כמו פנחס התנכ"י, גם פרוסט הוא ללא ספק אדם עם משימה. נכון שהוא מטפל בה בעדינות רבה יותר ובדרכים יותר מקובלות, אך הוא עושה זאת בלא פחות נחישות.