תולדות: זאב (וולף) רכטר נולד באוקראינה ב-1898, ושם החל בלימודי הארכיטקטורה, אך לא השלים אותם. ב-1919 עלה לישראל באוניה "רוסלאן", ה"מייפלאואר" של הישוב העברי, שעל סיפונה היו, בין היתר, ההיסטוריון יוסף קלוזנר, רוזה כהן (אמו של יצחק רבין), הסופרים אביגדור המאירי ויהושע חנא רבניצקי, הרקדן ברוך אגדתי, הקריקטוריסט אריה נבון, ואחרים.
כבוד: מאז שנות ה-60 מעניק איגוד האדריכלים פרס על שם רכטר, ומאז מות בנו יעקב, הפרס הוא על שם האב והבן. הפרס ניתן אחת לשנתיים ל"עידוד מצוינות ואיכות ביצירה האדריכלית הישראלית".
שושלת: רכטר היה נשוי ונולדו לו שלושה ילדים. אחד מהם, יעקב, הפך לאדריכל מפורסם בעצמו. שתי בנותיו של זאב נישאו גם הן לאדריכלים - אביבה לאדריכל משה זרחי, וטוטי למיכה פרי - שניהם עברו עם רכטר במשרדו. אחד מבניו של יעקב מנישואיו לשחקנית חנה מרון, אמנון, אף הוא אדריכל. שני צאצאים אחרים מפורסמים בשושלת הם המוזיקאי יוני רכטר והשחקנית דפנה רכטר, בניו של יעקב.
התחלה: לאחר עלייתו לארץ החל לעבוד במשרדו של המהנדס סשה חיסין כמודד. עבודתו הראשונה שם הייתה מדידתו של רחוב אלנבי, ולאחר מכן עבד כשרטט בירושלים, במשרדו של האדריכל בנימין חייקין. לאחר שחזר לתל אביב תכנן את הבניין הראשון שלו - בית מגורים בפינת הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם, שכונה "בית הכדים" בזכות כדים בסגנון יווני עתיק שהוצבו מעל הקומה הראשונה שלו. נכדו, האדריכל אמנון רכטר, סיפר בעבר למגזין "דוקומו" כי סבו, שמאוחר יותר היה מזוהה עם בנייה מודרניסטית, חסרת קישוטים, נהג שלא לעבור ליד הבית, אפילו אם היה צריך לעשות עיקוף לשם כך.
רומא: ב-1926 נסע לרומא כדי להשלים את לימודיו בבית הספר להנדסה שם. מאוחר יותר סיפר רכטר כי ללימודיו בחו"ל הייתה השפעה רבה עליו, וכשחזר לארץ ותכנן את אחד הבתים המודרניסטים הראשונים בישראל - ביתה של המשוררת אסתר ראב ברחוב הגליל בתל אביב. הבית כבר אינו קיים. ב-1929 שוב נסע לחו"ל, הפעם לפריז, ללמוד הנדסה, ועבד כשרטט במפעל מטוסים.
חוג: עם שובו לארץ חזר רכטר להתגורר בתל אביב והיה חלק מחוג הארכיטקטים שמנה גם את אריה שרון, דב כרמי ואחרים. החבורה קיימה פגישות קבועות ובין השאר קידמה את הרעיון שיתקיימו בישראל תחרויות תכנון של בניינים ציבוריים.
סגנון: רכטר "ייבא" לישראל את סגנונו המודרניסטי של לה קורבוזיה, ותכנן בתל אביב את הבית הראשון שנבנה על עמודים - בית אנגל, בפינת שדרות רוטשילד ורחוב מזא"ה, שנבנה ב-1933. הבניין נבנה בסגנון הבאוהאוס, עם גג שטוח ומרפסות לבנות בולטות, ומטרת העמודים הייתה להשאיר מתחת לבניין חלל פתוח, ליצור המשכיות של הצמחייה ולאפשר זרימה של אוויר. רק לאחר מאבק ארוך שהוביל רכטר, השתכנעה העירייה לנכות את השטח הריק מאחוזי הבנייה המותרים. בין דיירי הבניין היו רכטר עצמו, ששכר לעצמו דירה, וכן אדיס דה פיליפ, מייסדת האופרה של תל אביב.
קומת העמודים, ששימשה דוגמה לבניינים רבים שנבנו אחריה, נסגרה במהלך מלחמת העולם השנייה כיוון ששימשה מפקדה בריטית זמנית, ומאז נותר הבניין סגור ומוזנח. כיום הוא מוגדר מבנה לשימור ומתוכנן להפוך למלון בוטיק.
פרויקטים מפורסמים: היכל התרבות בתל אביב (בשיתוף עם דב כרמי), בתי החולים קפלן ברחובות ומאיר בכפר סבא, בית המשפט בתל אביב (בשיתוף עם בנו יעקב), מלון קלי"ה בחוף ים המלח (1934); בית הבראה בקיבוץ מעלה החמישה (1947); בנייני האומה בירושלים ועוד רבים. רכטר תכנן גם שכונות וישובים, ביניהן שכונת מעוז אביב בתל אביב (1952), שנותרה עד היום מופת לתכנון, ואת הקיבוצים תל עמל (כיום ניר דוד) וכפר מנחם.