ארגון כוח לעובדים ספג מכה נוספת בניסיונו להציב אלטרנטיבה להסתדרות הכללית: בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קבע בסוף השבוע כי מרגע שההסתדרות הכללית צירפה אליה מעל שליש מהעובדים של חברת ש.ל.ה (חברה-בת של שירותי בריאות כללית הכוללת את רשת כללית אסתטיקה, רשת כללית סמייל ורשת כללית רפואה משלימה) - לא ניתן להכיר ברשת כללית רפואה משלימה כיחידת מיקוח נפרדת - אף-על-פי שעובדיה הצטרפו לארגון כוח לעובדים עוד לפני הליך ההתארגנות של ההסתדרות.
המשמעות היא שההסתדרות היא הארגון היציג של כלל עובדי החברה, לרבות עובדי כללית רפואה משלימה.
לדברי השופט יצחק לובוצקי, ארגון כוח לעובדים יכול לזקוף לזכותו "הישג ערכי משמעותי של יצירת התארגנות חדשה במקום עבודה בלתי מאורגן", אולם זה בלבד לא יכול להתגבר על הוראות החוק והפסיקה, "שמגמתן להרחיב את מעגל הנהנים מיחידת מיקוח חזקה".
לדבריו, יחידת מיקוח גדולה (שכוללת את כלל החברה ולא חלק ממנה) "מיטיבה עם העובדים ואף טובה למעביד, אשר הסכים זה מכבר להיכנס עם ההסתדרות למשא-ומתן".
השופט הדגיש כי השאיפה של בית הדין לחיזוק חופש ההתאגדות יכולה להוביל לעתים להכרה ב"יחידת מיקוח קטנה". ואולם, מרגע שכבר מתקיימת פעילות ארגונית במקום העבודה, "אין לעודד באופן מלאכותי פיצול ליחידות מיקוח קטנות ובכך למנוע יצירתה של יחידת מיקוח גדולה אחת ומוסכמת על-ידי המעביד" - כאשר יחידה גדולה תורמת, לדבריו, ביתר קלות ליציבות מקום העבודה.
עוד קבע השופט כי לעובדים קיים אינטרס למנוע התגוששות בין ארגוני עובדים שונים במקום עבודה אחד.
כשהשופט יצחק לובוצקי מדבר על "המשך מגמה" של פסיקות בתי הדין לעבודה, הוא מתכוון ככל הנראה בעיקר לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בעניין חברת אקרשטיין. גם אז ארגון כוח לעובדים ארגן עובדים ביחידת מיקוח אחת (מפעל החברה בירוחם), ואף זכה להכרה בעניין מצד בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. ואולם, ההסתדרות נכנסה אז לתמונה וארגנה את כלל עובדי אקרשטיין, ובית הדין הארצי קבע כי מאותו רגע יש לראות באקרשטיין יחידת מיקוח אחת, בה העובדים ייצוגו על-ידי ההסתדרות בלבד.
את הנהלת ש.ל.ה מקבוצת הכללית ייצגה עו"ד שלומית גוטרמן כספי, את ההסתדרות ייצג עו"ד אוהד גלעדי, ואת כוח לעובדים ייצג עו"ד אסף דרעי.