הפילהרמונית פתחה בשבוע שעבר את סדרת הקונצרטים החדשה שלה עם האופרה "איל טרובטורה" ("הטרובדור") מאת ורדי. כרגיל בפילהרמונית זהו ביצוע קונצרטי, כלומר, ללא בימוי או תפאורה, אלא פשוט עומדים ושרים. עיקר החדשות: סוללת הסולנים ברובה טובה מאד, המקהלה ככה-ככה, התזמורת מנגנת יפה אך לא תמיד ביחד, ובסך הכול הביצוע די מהנה.
ולחדשות בהרחבה. בהינתן העובדה שמדובר בביצוע קונצרטי, העניין המרכזי בהפקה הזו הוא בסולנים. רובם, כאמור, טובים מאד. הבולטת ביותר הייתה אנה סמירנובה (Smirnova) בתפקיד הצוענייה אזוצ'נה (Azucena). היא הציגה קול אדיר וגם הצליחה לרגש. ג'וליאנה די ג'אקומו, בתפקיד המרכזי של לאונורה, הייתה בתחילת האופרה די פושרת מבחינת הבעה רגשית, אך הלכה והתחממה. במערכה האחרונה היא כבר הייתה טובה מאד, ובארייה הגדולה שלה סחטה תשואות מוצדקות.
ההערכה הזו נכונה גם לסלבטורה ליצ'יטרה (Licitra) בתפקיד מנריקו, הטרובדור. עוד בלטו אלברטו גזאלה (Gazale) בתפקיד הרוזן די לונה ומאוריציו מורארו (Muraro) בתפקיד פראנדו. הסולן היחיד שהיה חלש היה סיימון קריכלי (Kricheli), אך הוא מילא תפקיד שולי לחלוטין ולא פגם בהתרשמות הכללית.
המקהלה שהשתתפה בביצוע היא "המקהלה הישראלית ע"ש גארי ברתיני", גוף חדש יחסית, שמורכב ברובו מזמרים צעירים. אם לשפוט לפי קונצרט אמש, למקהלה הזו יש עוד די הרבה עבודה. איכות השירה כשלעצמה טובה, אבל זה לא מספיק. ראשית, המקהלה צריכה לעבוד על דיקציה באיטלקית, בעיקר אצל הבנים. שנית, הסאונד המקהלתי לא עבר לאולם בצורה מספיק משכנעת. למרבה המזל, תפקיד המקהלה באופרה הזו לא גדול במיוחד, כך שעיקר המעמסה נופלת על כתפי הסולנים ואלו עושים את עבודתם נאמנה. בהופעת הבכורה במוצ"ש, הצליח המנצח זובין מהטה לשמור על מתח וזרימה בלתי פוסקים, אבל במקביל ניכרו גם בעיות בתיאום הריתמי. יש להניח שהדברים ישתפרו בהופעות הבאות.
לסיכום: זו לא האופרה הגדולה ביותר של ורדי והביצוע לא מושלם, אבל כדאי לבקר, בזכות סוללת הסולנים המצוינת.
האופרה "הטרובדור" מאת ורדי. התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 10.7
ילדים זה מרגש
חוויה מזוקקת של שירת מקהלה
מרגש, קסום, נוגע ללב - אלו הם שמות התואר המיידיים שעולים לראש לאחר הקונצרט של מקהלת הילדים "לי-רון" מהרצליה. שירת ילדים היא דבר מרגש באופן טבעי והמקהלה הזו מצליחה לזקק היטב את החוויה.
כמו כל מקהלות הילדים בארץ, גם מקהלה זו מורכבת ברובה המכריע מבנות. אצל בנים שירה זה כנראה לא מספיק "קול". כמה חבל. גיל הבנות במקהלה נע בין 6 ל-35, וכמובן שככל שהגיל יורד ההתפעמות מההופעה שלהן עולה. מדהים לראות ילדות בנות שש או שבע שרות בהתלהבות ובמוזיקליות כאלו, ועם קולות כה מטופחים. בנוסף לצד המוזיקלי, ניכרות במקהלה גם שלל תכונות חיוביות כמו משמעת, הקפדה על פרטים ועבודת צוות.
אני מניח שרוב הקרדיט מגיע למנצחת, רונית שפירא, שלפי הקונצרט הזה עושה עבודה ראויה לשבח. המלצתי היחידה לשפירא היא להימנע מלפנות לקהל בטקסטים בסגנון "וכעת בקשו משאלה והיא תתגשם", וכן אפשר לוותר על שיתוף הקהל בהדרן. זיופי הקהל בסוף היו אנטי-קליימקס רציני לאיכות השירה המצוינת של המקהלה.
"בין הצלילים". מקהלת הילדים לי-רון ואנסמבל לי-רון. מנצחת: רונית שפירא. אולם עינב ת"א, 9.7