"נדב גרינשפון הוא מהאנשים ששילוב של כישרון ומזל הזניק אותם הרחק מעבר למה שמרבית בני גילו יכולים בכלל לחלום עליו". בזו השורה נפתח באוגוסט 2008 הקטע המנמק את בחירתו של סגן יו"ר אפריקה ישראל הטרי לרשימת G40 - ארבעים המנהלים המבטיחים בארץ שטרם חגגו יום הולדת 40.
לא גרינשפון, ובוודאי לא עורכי הרשימה, העלו על הדעת שאת ההופעה הבאה שלו ב-G יעשה ההבטחה הצעירה לאחר שחווה סיבוב משפיל לאדם במעמדו על ספסל הנאשמים בבית המשפט, ולאחר שהודה בעובדות של מסירת מידע פנים ללא הרשעה פלילית, במסגרת עסקת טיעון עם פרקליטות מיסוי וכלכלה ועם רשות ניירות ערך. שילוב נדיר של כישרון ומזל? לא הפעם.
אפשר שגרינשפון, עדיין סגן יו"ר אפריקה ישראל ועדיין לא בן 40, נותר גם היום הבטחה ניהולית שעוד נשמע עליה רבות בעתיד. רבים ממי שמכירים אותו באופן אישי, ואשר באו עמו במגע עסקי, מפליגים בשבחו, ונראה שלא בכדי. ועדיין, קשה להתעלם מהשנתיים הקשות שעברו עליו מאז אותו חודש אוגוסט: שנתיים שבהן ניצבה אפריקה ישראל על פי תהום כתוצאה מן המשבר החריף בשוק הנדל"ן האמריקני והמזרח אירופי ב-2008; שנתיים שבהן הגיע גרינשפון לעסקת טיעון, שאמורה להיות מאושרת השבוע השבוע בבית המשפט, בפרשה שזכתה לכינוי "פרשת פוקס-ממורנד", ושבמסגרתה ישלם קנס כבד של 750 אלף שקל ויתרום 250 שעות מזמנו במסגרת שירות לתועלת הציבור; שנתיים ששחקו את תדמית ילד הפלא שרבב לא דבק בו.
למקורביו של גרינשפון אין ספק שהרשויות בחרו להשתמש בגרינשפון כמקרה מבחן למען יראו וייראו. "נדב", אומר חבר קרוב שלו, "הוא קורבן של הרצון של הפרקליטות ליצור הרתעה בעבירות מידע פנים. לרוע מזלו, היא בחרה בו כדי להשיג הרתעה".
* גם אם זה נכון, איך זה סותר את העובדה שהוא עצמו עשה טעות והודה בה?
"הטעות היחידה שנדב עשה היא שדיבר עם אדם שאיתו דיבר ביומיום שלו. לא קרה שם שום דבר חריג. מצד שני, 'ישראל החדשה' מוקיעה כל בדל של שחיתות".
* מה שאתה אומר, בעצם, הוא שגרינשפון הוא בכלל הקורבן בכל הסיפור הזה.
"ודאי שהוא קורבן. הוא מרגיש שעשה את הדרך שלו ביושר, והוא מרגיש שהוא משלם מחיר כבד על משהו שעשה על-פי נוהל מקובל, בעוד מי שעשה את העבירה עשה מעשה נבלה".
גורמים בפרקליטות מדגישים, בהתייחס לטענה כי גרינשפון הוא קורבן, כי "ההסדר נעשה מתוך רצון חופשי ובחירה של הנאשם ומתוך הכרה מלאה בכך שביצע עבירה ונטילת אחריות על מעשיו. כשמתלווה לפסיקה כלשהי היבט חדשני תמיד ניתן לטעון ש'חורשים' על גב הנאשם, אלא שטיעון זה אין בו ממש. ההסדר מאוזן בכך שבמקביל לשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהנו רכיב עונשי מקל, הוטל על הנאשם קנס כספי גבוה".
רן רהב, דוברו האישי של גרינשפון, העביר את התגובה הבאה: "העמדה הרשמית של נדב ושל באי כוחו הנה כי מרגע שהסכימו להגיע לעסקת טיעון הם עומדים מאחוריה בצורה חד-משמעית. איש לא כפה על נדב להסכים לעסקה, והוא עשה זאת מבחירה חופשית של מי שנטל אחריות על מעשיו וחפץ לשוב לשגרת חייו הרגילה, להמשיך ולפעול בשוק ההון, לצפות קדימה ולא לנבור בנבכי העבר. יש לציין כי אין לנדב טענה לאיש, לא ברשות ניירות ערך ולא בפרקליטות המדינה".
"די לפטפטת ולדיבורי הסרק"
הפרשה החלה להתגלגל בתחילת 2004, בעת שגרינשפון שימש כסמנכ"ל בחברת ממורנד, המנהלת את עסקיו הפרטיים של פטרונו לב לבייב (כיום גרינשפון הוא מנכ"ל החברה). גרינשפון היה אז בן 31, נחוש מאוד לייצר ערך לבעל הבית, אולם חסר ניסיון עסקי. למעשה העסקה שהתבשלה עם פוקס היתה הראשונה שלו עם חברה ציבורית, שכללי הדיווח הנוקשים חלים עליה,
המו"מ עם פוקס, שבשליטת משפחת ויזל, עסק בשיתוף פעולה במדינות חבר העמים ונדונה בו האפשרות שממורנד תרכוש 10% ממניות פוקס, כמו גם אופציות למניות נוספות בשיעור דומה. החלקים הללו של המו"מ נעשו בחדרי-חדרים. בזמן אמת איש, זולת היושבים במשא-ומתן, לא ידע או צריך היה לדעת על כך, וזאת על מנת שלא תהיה לו אפשרות להפיק רווחים מהמידע באמצעות השקעה במניית פוקס.
אבל מישהו בכל זאת ידע על המגעים ועשה שימוש במידע כדי לרכוש מניות. ולא סתם מישהו: לפי כתב האישום היה זה אלון וגנר, מנהל תיקי ההשקעות של גרינשפון ושל בני משפחתו זה 15 שנה.
על רקע העובדה שוגנר, מלבד היותו מנהל התיקים של גרינשפון, הוא גם פרטנר למשחק הכדורסל, נפוצה שמועה כאילו דליפת המידע נעשתה אגב משחק, בין מסירה לזריקה. האמת היא, אומרים מקורביו של גרינשפון, שהמידע "דלף" באופן מושכל, תוך התייעצות מסודרת, ולא על מגרש הכדורסל.
יצויין כי גם פרקליטות מיסוי וכלכלה לא ניסתה לטעון שהיה ניסיון מצדו של גרינשפון לגרוף רווחים לכיסו או ליצור רווחים לווגנר. התביעה גם לא חלקה על טענת סנגוריו של גרינשפון כי עצם העובדה שוגנר עשה שימוש במידע הפנים נודעה לגרינשפון לראשונה בעת שנחקר ברשות ניירות ערך במאי 2007.
על-פי כתב האישום שהוגש בתחילת יוני נגד וגנר, בימים הסמוכים לפרסום הראשון על העסקה, התייעץ איתו גרינשפון באשר לעסקה ומסר לו פרטים המוגדרים כמידע פנים. במהלך 3 ימים בנובמבר 2004 נתן וגנר הוראות לרכישה בבורסה עבור עצמו ועבור צדדים שלישיים, של מניות פוקס בסכום כולל של כ-772 אלף שקל, שמתוכן נרכשו בפועל מניות בהיקף של כ-420 אלף שקל.
"המידע הגיע לוגנר אגב התייעצות של נדב עמו", טוען מקורב לגרינשפון. "וגנר הוא איש שוק הון ותיק ומנוסה, שהיה מיודד עם נדב וניהל את תיקו שלו ותיקים של בני משפחתו ושל חברים אחרים, ונדב התייעץ איתו בקשר למתווה העסקה. צריך להבין שבין השניים שררו יחסי אמון הדדיים. רק בחקירה נודע לנדב שוגנר ניצל את המידע ורכש מניות של פוקס. אין ספק שלנדב לא היתה כל כוונה להפיק רווח לעצמו או לאחר, ובפועל הוא אכן לא הפיק שום רווח".
יצויין כי וגנר, המיוצג על-ידי עורכי הדין יעל גרוסמן ורן אפק, כופר בהאשמות המיוחסות לו. "חבל שמי שהתבטא כך בחר להתבטא כך בעניינו של וגנר לפי שהחל משפטו ולפני שניתן ביטוי לטענותיו בעניין המיוחס לו", מסרה גרוסמן.
זה כמובן לא משנה את עצם העניין שגרינשפון צריך היה לשמור את המידע המסווג לעצמו. "עמדת רשות ניירות ערך היא חד-משמעית: די לפטפטת ולדיבורי הסרק", ציינה התובעת עו"ד אילנה מודעי במהלך הדיון שבו הוצגה עסקת הטיעון עם גרינשפון לבית המשפט. היא הוסיפה שגרינשפון "נועץ עם מקורבו, לא הזהיר אותו, לא בדק אם הוא לא מחזיק בנייר הערך, ולא שקל בקפידה את נושא ההתייעצות והסיכונים שכרוכים בה לפגיעה בציבור המשקיעים. התוצאה היתה שמקבל המידע השתמש בו לביצוע עסקות של מאות אלפי שקלים".
"הגיע הזמן", הצטרפה לדיון מנהלת המחלקה לניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, עו"ד אורלי דורון, "שיעשו 'פירמול' של כל ההתייעצויות. אם מתייעצים עם גורם מחוץ לחברה, צריך להיות ברור שההתייעצות היא מטעם החברה; היועץ צריך להתחייב לא לעשות שימוש במידע, ולצורך כך - מכוח קשריו עם החברה - הוא גם הופך להיות במעמד איש פנים שלה".
קנס כבד, ללא הרשעה פלילית
עד שאותה פורמליזציה תהפוך לנורמה השגורה, ניצלו הרשויות את המעידה של גרינשפון עד תום. בכל זאת, לא בכל יום נופל לידיהן חתול שמן שכזה, וגם אם לא יודו שם בפה מלא, מדובר בהזדמנות ליצירת הרתעה: גם בכיר בשוק ההון, גם נאשם שמוכן להודות ולקחת אחריות למעשיו, ולא פחות חשוב - אדם בעל כיסים עמוקים. זו גם הסיבה לכך שבעסקת הטיעון נגזר קנס בגובה 750 אלף שקל; כסף גדול לכל הדעות, אולם לא סכום שגרינשפון לא יוכל לעמוד בו.
ההרתעה שביקשו רשויות האכיפה להשיג באמצעות ענישת גרינשפון כבר עובדת. רק לאחרונה דאג סגן היו"ר, שנכווה ברותחין, להוציא לאנשי אפריקה ישראל נוהל רענון לפיו כל התייעצות עם אנשי מקצוע - דוגמת רואי חשבון, אנליסטים ועורכי דין - מחייבת את החתמתם על הסכם סודיות של מקבל המידע. אגב, לא רק באפריקה למדו לקח. "ללא ספק", אומר גורם בכיר בשוק ההון, "זה גרם לחברות להידרש לנושא; ומי שלא למד לקח מהפרשה הזו הוא טיפש".
את ההחלטה להודות באשמה קיבל גרינשפון לאחר לבטים רבים, ולאחר שסנגוריו גיורא אדרת ונתי שמחוני הבהירו לו דווקא שהסיכויים לזיכוי בבית המשפט גבוהים ושיש טעם לנהל משפט. במשך חודש ימים, מספרים מקורביו של גרינשפון, הוא התלבט עד כדי כך שהתקשה לישון בלילות. השיקול שהכריע היה ילדיו הקטנים - שתי בנות 7 ו-4, ובן בגיל שנה. "הוא הביא בחשבון שאילו היה מתנהל משפט", אומר חבר של גרינשפון, "זה היה נמשך לפחות כמה שנים. הילדה הגדולה שלו כבר יודעת לקרוא, אבל כרגע הילדים צעירים מכדי שזה יהפוך ל'אישיו' בין החברים בגן ובבית ספר. נדב לא רצה שזה יגיע למצב הזה, והעדיף לסגור את זה לפני שהילדים יגדלו".
* לא עדיף היה לו להילחם על צדקתו במקום שכתם כזה ידבק בו?
"הוא רצה ורוצה לסגור את הפרק הזה בחייו ולהמשיך הלאה. אפילו שהוא סבור שאין מדובר בכתם אלא בדבר פעוט, הרי שמדובר בהתנהלות משפטית הכרוכה בכותרות ענק משום הפרופיל הציבורי שלו, ויש לזה השלכות משפחתיות ואישיות כבדות. הסביבה הקרובה, בעיקר ההורים, לקחו את זה מאוד קשה. פתאום הבן שלהם מוצג כעבריין. חוץ מזה יש לו ילדים קטנים והוא לא רצה להגיע איתם לגן ולהיות מוצג כעבריין".
"מבחינתו של נדב גרינשפון", דברי עו"ד אדרת בבית המשפט, "הרשעה פלילית בעבירת ניירות ערך מהווה מכה, סנקציה, אלמנט שהוא לא יכול לחיות איתו".
ונוסיף כי להרשעה בבית משפט עלולה היתה להיות משמעות הרסנית מבחינתו של גרינשפון - לא רק תדמיתית, גם מעשית. הרשעה היתה מונעת ממנו למלא תפקידים בכירים בשוק ההון - בהווה ובעתיד. "הנאשם קיבל חוות-דעת על סיכויי הזיכוי הגבוהים שלו", הסביר עו"ד אדרת בבית המשפט. "ניהול משפט הוא הליך ארוך וממושך של שנים מספר, כשבכל תקופת ההליך הנאשם לא יכול להמשיך ולתפקד כרגיל, והמחיר המשפחתי והאישי על כל מרכיביו הובילו אותו בסופו של דבר לעסקת טיעון עם הפרקליטות, ללא הרשעה, עם שירות לתועלת הציבור וקנס".
"היה משבר שאף אחד לא חזה"
גרינשפון, 38, נולד וגדל ברמת-אביב, שבה הוא מוסיף להתגורר גם היום. הוא למד בתיכון אליאנס במגמת הפיזיקה. סבו מצד אביו הקים את רשת חלילית המוכרת כלי נגינה וציוד למוזיקה. בבית היה פסנתר ושמעו מוזיקה קלאסית, וגרינשפון הצעיר ניגן בקלידים. אמנם את הרושם המרופד הזה מנסים חבריו לטשטש מעט בעודם מציינים שמגיל צעיר היה גרינשפון מסייע בחברה המשפחתית במהלך חופשות מהלימודים - כולל תפקוד כמחסנאי הסוחב על גבו אורגנים - אולם לא צריך להזיל דמעה. היו שחוו ילדות קשה ממנו.
מחוץ לשעות הלימודים נהג גרינשפון, המתנשא לגובה של 1.86 מטר, להעביר את זמנו על מגרשי הכדורסל והכדורגל.
בצבא שירת גרינשפון בחיל האוויר כמדריך כושר קרבי, ובמהלך השירות נפצע בראשו בעת שעשה עבודה כלשהי. חודשים אחדים הוא שהה בבית בשל הפציעה, ואף קיבל שחרור מוקדם מהצבא, אך חזר כמתנדב. עם סיום השירות, פנה ללימודי תואר ראשון בחשבונאות ובמינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל ובמקביל עבד בחברה המשפחתית. עם סיום לימודיו התקבל להתמחות במשרד רואי החשבון זהר את זהר. זמן קצר הוא עבד בביקורת אך במהרה השתלב בצד העסקי-פיננסי לצדו של רו"ח שלמה זהר, שהיה מראשי המשרד בטרם מונה ליו"ר דיסקונט. גרינשפון התקדם במהירות עד שמונה לתפקיד מנהל המחלקה הכלכלית, בין היתר בזכות ניסיונו בעסק המשפחתי.
אז גם נוצר הקשר עם לבייב, שנמנה עם לקוחותיו הכבדים של המשרד. "לבייב", מסביר אדם המכיר היטב את השניים, "הוא אדם של הפרטים הקטנים; הוא אחד שצריך לחיות את השטח. אז גם כשהוא מגיע לפרויקט נדל"ני - למשל, כשמגיעים לרומניה - לא מעניין אותו לשבת עם המנכ"ל, אלא גם עם המהנדסים ועם מי שמתכנן את הפרויקט. גרינשפון עשה עבודות עבור אפריקה, ולבייב רצה להיפגש עם אנשי השטח, בהם גרינשפון".
זמן קצר אחרי שהכירו זה את זה שלף אותו לבייב ממשרד זהר וצירף אותו לעסקיו. לאחר ביצוע עסקה מוצלחת במזרח אירופה, עבר גרינשפון להתגורר בבולגריה למשך שנתיים. כשחזר לישראל, מינה אותו לבייב לסמנכ"ל ממורנד, המרכזת את עסקיו חובקי העולם בתחומי היהלומים וכריית הזהב והפחם, כמו גם בהשקעותיו הפרטיות בתעשייה, באנרגיה, בנדל"ן ובפיננסים. "יהלומנים הם אנשים חשדניים", אומר חבר של גרינשפון ומכוון ללבייב, "אך מרגע שאתה קונה את האמון שלהם - זה עד הסוף".
ב-2005 מונה גרינשפון לדירקטור באפריקה ישראל, אך רק ב-2007, עם פרישתו של המנכ"ל ארז מלצר, מונה לתפקיד פעיל - ממלא מקום זמני למנכ"ל, ולאחר מכן לסגן יו"ר פעיל. המשבר העסקי שאליו נקלעה אפריקה, זה שהוליד את הצורך בגיבוש הסדר מול בעלי איגרות החוב והבנקים, העניק לגרינשפון הזדמנות בלתי חוזרת להתמודד עם אתגר בסדר גודל כזה. "מבחינתו של נדב", מספר חבר קרוב, "זה לא רק ההסדר אלא יותר המשבר העסקי. ניהול הסדר זה פן אחד, אבל חוסר הוודאות העסקית העולמית וההתמודדות עם אלף בעיות שלא היו קודם הם החלק הקשה. זו היתה תקופה של שנתיים שבהן הוא ניסה לעשות את כל מה שהוא היה יכול. הוא כל הזמן היה בתוך זה; חשב רק על זה, בלי שום מקום להנאות.
"זה באמת היה משבר שאף אחד לא יכול היה לחזות. ההשלכות היו קשות במישור הפרטי בגלל החשיפה הציבורית. כולם קראו את הכותרות, ונדב מצא את עצמו נאלץ להתמודד עם בעיות שנוצרו תוך כדי החשיפה. ברגע שמישהו קורא משהו - בין אם נכון ובין אם לא נכון - הוא היה מקבל טלפונים, ונדרש להסביר, להצטדק".
"הילד הזה מנהל פה את כולם"
מעבר להסתבכות האישית בפרשת פוקס, המשבר שאליו נקלעה אפריקה ישראל הקרין על גרינשפון. לא כולם אהבו לראות את הבחור הצעיר חולש על העניינים. "הילד הזה", אמרו גורמים שלקחו חלק בהסדר באותה תקופה, "מנהל פה את כולם".
"אתה מזוהה עם מערכת, לטוב ולרע", מסביר חבר קרוב של גרינשפון. "כמו שאתה נהנה מהמוניטין הטוב, כך אתה מזוהה עם החברה כשיש נפילה. הסדר אפריקה היה הסדר תקשורתי. לבייב היה הטייקון הראשון שבא להסדר; התקשורת ניהלה פה תפקיד מאוד מרכזי, וכל מי שמסביב לעוגה הזו נפגע. יש אנשים שעד היום חושבים שאפריקה לקחה את כספי הפנסיה ושלבייב בזז את הקופה. האמת היא שאפריקה זו החברה שלבייב הפסיד בה הכי הרבה כסף".
את בעלי איגרות החוב, שהפסידו לא מעט בעצמם, זה לא עניין. "היה מאוד ברור", אומר גורם שהיה מעורב בהסדר האג"ח שהתגבש, "שנדב רואה עצמו כידו הארוכה של בעל השליטה. היעד שלו היה מינימום דילול של בעלי המניות הקיימים. הוא אדם מאוד פיקח, מאוד מהיר תפיסה, והייתי אומר שהפגין גם ארוגנטיות. בישיבות פנימיות הוא התייחס לציבור של מחזיקי האג"ח בזלזול, קרא להם אספסוף. לא קראת להם אספסוף כשגייסת מהם כסף, נכון? בזה אני רואה את חטא היוהרה שלו".
בסביבתו של גרינשפון, בתגובה, נדהמים למשמע הדברים. "לא יכול להיות", אומרים שם, "שנדב השתמש בביטויים כאלה. כל מי שמכיר את נדב יודע שזה לא הסגנון שלו, שהוא בחיים לא היה מתבטא בצורה כזו".
אמר או לא אמר, זו דוגמה לווליום הציבורי שמלווה את גרינשפון, לא עניין של מה בכך לטיפוס מופנם שמתאמץ להתרחק מאור הזרקורים. "נדב הוא אדם שלא מחפש חשיפה, ותמיד ישמח לוותר עליה", אומר חבר קרוב. "יש אנשים שנהנים מחשיפה תקשורתית - הוא בדיוק ההפך. לא תמצאו אותו באירועים, בקוקטיילים; זה לא הוא. יחד עם זאת, הוא הבין שבתקופה שהתגבש ההסדר החשיפה התקשורתית היתה בלתי נמנעת ושהיא חלק מהעניין. הוא הבין שההסדר למעשה מתנהל בתקשורת, לפחות בכל מה שנוגע לבעלי האג"ח; עם הבנקים זה התנהל בחדרי-חדרים, אך מול בעלי האג"ח זה התנהל בתקשורת".
באותה תקופה התמודדה אפריקה מדי יום עם היקף עצום של שאילתות מהעיתונות - עשרות שאילתות ביום. "אם היום זה בסביבות 15 שאילתות ביום", מסביר גורם מקורב לנושא, "אז זה היה בערך פי חמישה, ומי שנשלח לענות ולתדרך את העיתונות היה גרינשפון. הוא עשה את זה בחוסר חשק מופגן, תוך קמצנות במתן אינפורמציה".
כך, גם לאחר שגובש הסדר החוב באפריקה ישראל, שבמסגרתו הזרים לבייב 750 מיליון שקל וירד מאחזקה של 75% ל-47%, נשמעה ביקורת נוקבת מצד בעלי החוב. כשהציגו את הביקורת הזו באוזני גרינשפון, הוא התרעם. "נדב אמר שאין שום סיבה שלבייב יזרים יותר כסף", אומר מי שהיה מקורב למשא-ומתן. "מי קבע כמה ולמה איך ומתי? תסתכלו על הסדרים אחרים: יש מישהו שהכניס את ידו לכיס? שנה לפני ההסדר, לבייב הביא 800 מיליון שקל; הוא לא מושך משכורות, חי מדיבידנדים, הוא נותן את כל-כולו לאפריקה, ובהסדר הזה הוא מביא 750 מיליון שקל - וכולם שותים לו את הדם".
* זו זווית אחת להסתכל על הדברים.
"איך שלא תסתכלו על זה, אפריקה לא חיפשה את הדרך הקלה. היא חיפשה את הדרך שנראתה לה הכי נכונה מבחינה משפטית. ההתנהלות היתה עסקית גרידא, והעובדה היא שחבילת האג"חים - שלפני ההסדר נסחרה סביב 40 אגורות - נסחרת כיום סביב 90 אגורות".
"קשה לנהל משא-ומתן בעיתונות"
אחת הטענות שהועלו בהסדר החוב של אפריקה, ושמרתיחה את גרינשפון, היא שאיגרות החוב של החברה גויסו ללא מתן ביטחונות, מה שגרם לכך שבעלי האג"ח מצאו עצמם מול שוקת שבורה. מבחינתו אין פה בכלל נושא לדיון: "זה היה השוק, ורוב החברות גייסו אג"ח בלי לתת ביטחונות לרוכשים", אומרים מקורביו. מעבר לכך, הם מוסיפים, "נדב טוען שלמרות הכול חברות ממשיכות גם כיום לנהוג כך והשוק לא משקלל פרמיית סיכון".
* תסביר.
"ההסבר לזה הוא אחד ויחיד: עודף כסף וחמדנות. אף אחד לא בא במטרה לדפוק מישהו, אבל זו צורת המחשבה המקובלת. החברות הגדולות ממשיכות לגייס כסף בזול וללא ביטחונות, ולחברות הקטנות, אלה שצריכות את הכסף, עושים בלגנים ודורשים לתת ביטחונות תמורת אג"חים. שמעתי אותו לא פעם אומר שאפשר היה להשיג רמת ביטחונות הרבה יותר גבוהה אחרי המשבר, אבל כל אחד עשה את השיקולים שלו. לדעתו, אין שום שינוי בהתנהלות של המוסדיים בעקבות המשבר".
בשיחות עם חבריו נוהג גרינשפון להדגיש באוזניהם שאפריקה בחרה בדרך הקשה יותר: היא יכולה היתה, למשל, לעשות הסדר רק עם בעלי איגרות החוב קצרות המועד, ולא עם בעלי האג"ח לפירעון לטווח ארוך. היא גם היתה יכולה שלא להגיע להסדר כלל ולצפות לנסים.
עם זאת, מדגישים גורמים המקורבים לגרינשפון, הוא הבין היטב את חשיבותו של הסדר החוב: "חברה שנמצאת בבית משפט תחת הסדר - הכוח שלה יורד. נדב חשב שצריך לעשות את זה הכי מהר שאפשר. הוא ראה בנציגות קבוצה מאוד טובה. הוא גם חשב שלאפריקה היה מזל שההתנהלות של המוסדיים ושל מנהלי ההשקעות - גם אם חלקם התנהלו במיליטנטיות - היתה מקצועית. הוא מרגיש שלא עשו להם חיים קלים, ושאילו לא היתה העיתונות, זה היה נסגר מהר יותר; אבל הוא מבין את המחיר".
ואם מדברים על מחיר, בשיחות פנימיות גם גרינשפון מודה שהפרשה גבתה מחיר כבד מן המוניטין של אפריקה: "היה הרבה מאוד מידע לא נכון שהוצג לאורך הדרך, למשל שהיו אנשים שהתייחסו לכספים שגויסו בתור כספים שלבייב לקח הביתה, או כאל כספים שנזרקו להשקעות ברוסיה. היו גם אמרות נוספות ופוגעניות".
* איך מתמודדים עם זה?
"קשה מאוד לנהל משא-ומתן כשאתה כל היום מותקף בעיתונות וכאשר כל אחד חורץ את גורלך. תוך כדי זה אתה צריך לדאוג להסדר, לחברה, לבנקים, לעובדים של החברה - צריך להרים את כולם מלמטה".
בשיחות פנימיות מוכן היה גרינשפון להודות בהקשר זה שאפריקה אולי ביצעה בשנים הטובות שלה מסע רכישות קצת פזרני מסי. "הוא מבין שנעשו טעויות", אומר איש שנכח בשיחות הללו, "אבל בסופו של דבר, כל עסקה שנעשתה בין 2000 ל-2007 הפכה ליקרה. ההיסטוריה מוכיחה שהיה צריך להתנהל אחרת, אך יש סיטואציות שקשה להיערך אליהן, ויש גם שאלה של אופי של חברה. מבחינתו של נדב, אפריקה זו חברה יזמית, שלוקחת יותר סיכון מאשר חברות אחרות, והיא הלכה לשווקים מתפתחים. אז האפסייד והדאונסייד הם בהתאם. זה גם מה שראו המוסדיים מול העיניים; זה גם לטובה וגם לרעה, זה מחיר המינוף".
האם אפריקה ישראל תתרומם? בסביבתו של גרינשפון נחושים להבהיר כי הוא מאמין שהחברה יצאה מכלל סכנה. "נדב מאמין שלאפריקה יש מספיק מקורות שיכסו את ההתחייבויות הקרובות, כמו איגרות החוב שייפרעו בתוך שנתיים", אומר אחד מהם. "יחד עם זאת, נדב מודע לכך שהתאוששות לא מתרחשת בתוך יום, ושיצירת הערך של אפריקה בחזרה לא תתרחש בתוך ימים".
* אז מתי?
"יש לחברה נכסים טובים, ונדב מאמין בה. לכולם יש אינטרס בהצלחה של ההסדר; לכולם יש אינטרס שהחבילה שקיבלו המוסדיים והציבור תהיה שווה הרבה יותר מאשר הערך הנומינלי שלה, ובתקופה הרבה יותר קצרה".
כנראה שרק הזמן יוכיח אם זה אכן יקרה, ואם גרינשפון הפיק לקחים מהשנתיים הקשות שעברו עליו ועל אפריקה ישראל, ויצדיק את בחירתו באותו אוגוסט 2008, רגע לפני שהכול התמוטט, לאחת מהבטחות הניהול הגדולות של ישראל.
