אחת המהמורות הקשות בהתנהלות בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים היא הבאת ראיות הנוגעות ליחסים שבינו לבינה. בניגוד ליחסי עבודה או יחסים חוזיים, ביחסים זוגיים בדרך-כלל אין חילופי מכתבים רשמיים ומתועדים, וקשה להוכיח חילופי דברים ומעשים המתבצעים בחדרי חדרים ובארבע עיניים.
הבעיה מורכבת עוד יותר, מאחר שגם אם אחד הצדדים משיג ראיות - הרי שמטבע הדברים הן נוגעות לצנעת הפרט ועלולות לפגוע בזכותו של הצד השני לפרטיות.
בעבר נדרש מצד שטען לבגידה כעילה לגירושים להביא הוכחה למעשה הבגידה הפיזי ממש. בית הדין הרבני אף דחה את הטענה כי הבאת הוכחות לבגידה כרוכה בפגיעה בפרטיות, בקובעו כי בני-הזוג הם שני ענפים על עץ אחד, וככאלה אין להם זכות לפרטיות האחד מהשני.
התוצאה של מדיניות זאת היתה מבישה וגרמה לתופעת החוקרים פרטיים על מצלמותיהם המתחבאים בארון חדר השינה. זאת, עד שלפני כ-20 שנה בית המשפט העליון שם לכך קץ, בפרשת גירושיהם המכוערים של מתי ודורין כספי.
לפני שלוש שנים קיבלה ההגנה על הפרטיות חיזוק נוסף מבית המשפט העליון, שפסק כי זכותו של אדם לפרטיות אינה מוגבלת לחדר השינה שלו, והיא נעה עימו באשר יילך, ולכן ייתכן כי אדם יהיה זכאי לפרטיות בתנאים מסוימים גם במקומות ציבוריים.
אתגר חדש
בשנים האחרונות פופולריות השימוש באינטרנט, בדואר האלקטרוני ובמסרונים בטלפון הסלולרי הביאה לכר חדש ונרחב של ראיות מתועדות, והפיתוי להציגן בבית המשפט הוא רב.
קלות הפריצה למחשב, היעדרו של סיכון פיזי והקטנת החיכוך האישי בין הצדדים מציבים בפני בתי המשפט אתגר חדש, הנוגע לאיזון בין זכותו של צד להוכיח את טענותיו בבית המשפט לבין פגיעה בפרטיותו של הצד השני.
כאשר אדם מפרסם תכנים הנגישים לכל באינטרנט, לרבות פרסומים בפייסבוק, בטוויטר או באתרי הכרויות, אין ספק כי גם אם הפרסום כלל פרטים אינטימיים ופרטיים - הרי שהוא ויתר על זכותו לפרטיות בעצם פרסומם. הבעיה קשה יותר כאשר צד מגיש לבית המשפט תכתובות דואר אלקטרוני מחשבונו הפרטי של הצד השני או תדפיסי מסרונים מהטלפון הסלולרי.
על פניו ניתן היה להשוות הדפסת תכתובות דואר אלקטרוני פרטיות להאזנת סתר, שכן בשני המקרים מדובר באדם שציטט לדברים שהוחלפו בין שני צדדים שלישיים ללא ידיעתם, ללא קבלת רשותם ותוך נקיטת אמצעים מיוחדים לצורך הציטוט.
ואולם, ההגדרה הפורמלית של האזנת הסתר בחוק מגבילה את הציטוט רק לזמן שהתכתובת נמצאת בדרכה לתיבת הדואר, ומרגע שבו כבר התקבלה - לא ניתן לראות בכך האזנת סתר.
עבירה פלילית
פסילת מסמכים שהושגו תוך פגיעה בפרטיות אינה אוטומטית, ובית המשפט צריך לבחון מספר פרמטרים באיזון בין הזכויות: תום-ליבו של מגיש המסמכים; חשיבות האינטרסים עליהם הוא מבקש להגן; והאם היה בידו להוכיח את טענותיו בדרכים אחרות, הכרוכות בפגיעה פחותה בפרטיות.
דרך המלך להגשת מסמכים פרטיים היא להגיש בקשה מקדימה לבית המשפט. ואולם, בעלי דין רבים מעדיפים להגיש קודם את המסמכים ללא קבלת היתר, ולהמתין לראות אם הצד השני יימחה ויגיש בקשה לפסול את המסמכים מכוח חוק הגנת הפרטיות. זאת, מתוך הנחה שבמקרה הכי גרוע המסמכים ייפסלו ויוצאו מהתיק. במקרה כזה בית המשפט כבר קרא את החומר, ואז הוא נאלץ להתעלם ממה שהוא כבר ראה ויודע.
הדרך להרתיע בעל דין מלפרוץ למחשב ולהגיש חומר פסול היא לפעול נגדו גם בהליך פלילי, שכן הפרת חוק הגנת הפרטיות מהווה עבירה פלילית ויכולה לגרור אחריה גם עונשי מאסר.