ארבע שנים אחורה, ובועז איתן, אז מנכ"ל סייפן, פותח זירה טכנולוגית מול אם-סיסטמס של דב מורן. "אי אפשר לייצר זיכרון Flash כזה, חד וחלק", הוא אומר ל"גלובס" בתגובה להצהרת אם-סיסטמס על טכנולוגיית ה-X4, שמאפשרת אחסון של 4 ביט בכל תא זיכרון. הימים חלפו. אם-סיסטמס נמכרה לסנדיסק וסייפן עברה לידי ספנשן, ולמרות שאיתן צדק לחלוטין, הוא פספס.
לא חומרה, תוכנה
הפיזיקה היא חד-משמעית. שמירה על אמינות המידע בזיכרון בלתי נדיף מסוג NAND Flash, הופכת לבעייתית במיוחד כאשר מגיעים לייצור שבבים עם ליטוגרפיה (הליך הדפסת המעגלים האלקטרוניים על-גבי פרוסות הסיליקון) בסדר גודל של 45 ננומטר ומטה. הדינמיקה הזו, העריך אז איתן, השאירה עתיד עסקי מוגבל מאוד לזיכרונות שמבוססים על טכנולוגיה זו.
אלא שאיתן לא הביא בחשבון את המערכות שסביב הזיכרונות המודרניים. כל יחידת זיכרון שהופכת לפונקציונאלית, מורכבת משילוב של הזיכרון העצמו, מה שמייצרות חברות כמו סנדיסק, סמסונג, טושיבה ומיקרון; תוכנה, ויחידת שליטה (Controller). בתוך מערכות השליטה בזיכרון משולבים מזה מספר שנים מנגנונים שתפקידם לתקן שגיאות בקריאת הערך שנשלף מתאי הזיכרון (ECC) וכך ניתן לשפר את אמינותו. במילים אחרות, את מה שהלוגיקה הפיזית לא מאפשרת בחומרה, התוכנה מאפשרת.
במשך 40 שנות קיומה של טכנולוגיית ה-Flash, הפכה ישראל למרכז ידע עולמי בתחום. את היסודות לזיכרון ה-Flash הניח דב פרוהמן ב-1970, אז מהנדס באינטל. אחר-מכן פיתחו אותם אלי הררי, מייסד סנדיסק; איתן וגם אם-סיסטמס. המרחב בין הצד הפיזי למערכתי בעולם הזיכרונות, עומד גם במרכז גל חדש של חברות ישראליות, שצועדות בעקבות ההצלחה של החברות ההן. גם היזמים והעובדים מגיעים ברובם מאינטל, סנדיסק, סייפן ואם-סיסטמס.
הנבחרת של אנוביט
לפני מספר שבועות שיגרה חברת הסטארט-אפ הישראלית Anobit הודעה פומבית ראשונה על השקת פתרון שמבוסס על הטכנולוגיה שלה לתחום ה-SSD. באנוביט יש מטען נדיר יחסית של יכולות, ניסיון וטכנולוגיה, אבל הצד שבאמת מצית את הדמיון בחברה הוא ההרכב האנושי.
את החברה הקימו ד"ר אודי ויינשטיין, אריאל מייסלוס, וד"ר אופיר שלווי. ויינשטיין ושלווי היו מראשי חברת ליבית, שנמכרה ל-TI ב-1999 בכ-365 מיליון דולר, ולאחר-מכן הם היו מעורבים כמשקיעים במספר חברות, ביניהן פסעבה, אותה ייסד מייזלוס, וכן בג'נגו, אמימון, וסופרדריבטיבס. הניסיון של החבורה הזו אינו בזיכרונות, אלא בעיבוד אותות, מה שרלוונטי בעיקר לתחום התקשורת, והיא מייצרת אלגוריתם מוצלח יחסית לתיקון השגיאות בזיכרונות, שמשתלב בהתקן השליטה.
את הידע הזה לוקחים באנוביט לשוק זיכרונות ה-NAND וטוענים להסכמים עם חברות מובילות בתחום. לדברי דרור סלעי, סמנכ"ל השיווק, בחברה כבר "מקבלים הרבה מיליוני דולרים" מהפתרונות שמספקים. כניסה לשוק ה-SSD המבטיח יכולה להיות משתלמת בהרבה. לפי גרטנר, השוק אמור לקפוץ מ-1.3 מיליארד דולר ב-2009 ל-2.9 מיליארד דולר השנה, וקצב צמיחה דומה אמור להמשיך עד ל-2014.
אנוביט יצאה לאחרונה עם מוצר משלה, יחידת זיכרון מלאה, שמיועדת למחשוב הארגוני, שדורש אמינות גבוהה במיוחד. סלעי טוען שהחברה עוברת כעת תהליך אישור לקראת הסכם OEM עם ספק חומרה גדול. באנוביט לא מוסרים מיהו, אולם לפי הערכות זו EMC, שגם השקיעה בה מיליוני דולרים. אנוביט גייסה עד כה כ-40 מיליון דולר, בעיקר מהקרנות פיטנגו ובטרי.
לא כולם מסכימים עם ההבטחה הפוטנציאלית של אנוביט. ספקית זיכרונות ה-SSD הבולטת כיום היא חברת STEC האמריקנית, שנסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 730 מיליון דולר. "יש 170-180 חברות שמספקות פתרונות SSD", מעריך סקוט סטצר, סמנכ"ל השיווק הטכני ב-STEC, "ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, השוק מתבגר, ומספר החברות יצטמצם", הוא אומר ל"גלובס", ומפנה להיסטוריה של שוק ה-HDD, כדי להבין מה שעשוי לעבור על שוק זיכרונות ה-SSD.
לדבריו, "לכל חברה שנכנסת כעת לשוק, יש אתגרים משמעותיים. זה לא פשוט לזכות במקום על לוח האם של ספק החומרה במסגרת OEM". סלעי, מצידו, משוכנע כי בשוק ה-SSD "יהיה לאנוביט יתרון בגלל היחסים הקרובים עם יצרני הזיכרונות", שכבר מכירים את החברה, ומוסיף כי "לקוחות מרכזיים שלהם כבר עובדים איתנו", מה שמתייחס, סביר להניח, בעיקר ל-EMC, הלקוחה הגדולה של STEC.
החלפת הדיסק הוותיק
ההקשר הישראלי בדבריו של סטצר הוא לא רק אנוביט, אלא גם הסטארט-אפ DensBits, שפועל בתחום דומה. דנסביטס מפתחת פתרונות ליחידות שליטה לזיכרונות ה-NAND, שמבוססים - בדומה לאנוביט - על שילוב שבין מנגנון תיקון השגיאות לידע בעיבוד אותות. שניים מהמייסדים, אילן חן, המנכ"ל, ושמואל לוי, הגיעו מאינטל.
בתחילת הדרך היה לחברה שיתוף פעולה פוטנציאלי עם סייפן, אך סייפן התמקדה בפתרונות לעולם הזיכרונות ולא נכנסה למערכות שסביבם, דוגמת מנגנוני ניקוי שגיאות מתקדמים, כך שהדרך המשותפת של דנסביטס וסייפן הייתה קצרה. בדירקטוריון החברה כיום ניתן למצוא גם את קובי רוזנגרטן, נשיא סייפן לשעבר וכיום שותף בקרן JVP. החברה גייסה 9 מיליון דולר מסקויה.
מי שהרבה יותר קרובה מבחינה טכנולוגית לסייפן היא Infinite Memories, שהקימו שלושה יוצאי סייפן - רמי לנגר, המנכ"ל; יואב יוגב ורן פדהצור. השלושה, שיצאו לדרך בתחילת 2008, קיבלו את ההשקעה הראשונית עוד מסייפן של טרום הרכישה בידי ספנשן (מחזיקה ב-20%), ובסופו של דבר, מספר לנגר, החברה שהתחילה בעליית הגג של סייפן, יצאה לעצמאות בעקבות חוסר אמונתה של ספנשן בהיתכנות הפתרון.
אינפינט ממוריז, מדגיש לנגר, היא חברת זיכרונות. החברה רכשה רישיון שימוש לטכנולוגיית ה-NROM של סייפן, שמאפשרת שמירת מספר ביטים בתא בודד, ופונה לשוק בו סייפן כשלה - שמירת נתונים ומידע (DATA), מה שמשמש בעיקר ליישומים בשוק הבידור עם דגש על וידיאו ומוזיקה. החברה לא מתיימרת לספק פתרון מלא, שמשמעותו זיכרון שמשולב בהתקני מחשוב ותקשורת, אלא מתרכזת בזיכרון שלא ניתן למחיקה (OTP) מחוזק ביכולות אבטחה ייחודיות שפיתחה.
המוצר שהחברה מציעה, מיועד להוות מעין תחליף לדיסק ה-CD הוותיק, כלומר התקן זיכרון שלא ניתן לשמור עליו תוכן שונה מזה שסופק וברגע שנגמר השימוש זורקים אותו.
החברה מציעה היקפי זיכרון של 128Mb, שמיועדים בעיקר לשמירת מוזיקה או מידע. לנגר מתאר הזמנות של מיליוני יחידות כבר השנה, שמסתכמים במיליוני דולרים של הכנסות, "אבל תחליפי ה-CD זה שוק של 2 מיליארד דולר ואפשר לקחת חלק ממנו", הוא משוכנע. בינתיים גייסה החברה 11 מיליון דולר מספנשן, JVP ומשקיעים פרטיים, והיא מנסה כעת לגייס כמה מיליוני דולרים נוספים.